שלום כולם ותודה על הפלטפורמה לקבל ייעוץ/תמיכה/יחס.
בעלי ואני נשואים 9 שנים. ידענו עליות וירידות אבל לאחרונה הקשר שלנו ממש גרוע. אנחנו הורים לשני ילדים קטנים מקסימים והשלישי בדרך ב״ה. אין לנו שום הסכמה בנוגע לחינוך הילדים. הוא טוען שאני מובילה אותם ל״אבדון״ בגלל שאני מאפשרת בחירה/מקיימת דיאלוג ומסבירה כל מיני סיטואציות, בעוד הוא בעד להראות סמכותיות טוטאלית, לא מאפשר זכות בחירה, מדבר אליהם לא יפה ואף ״רודה״ בהם אפשר להגיד. יש לנו המון לילוקי דעות בעניין וכל הזמן מוצאים עצמנו רבים בעניין. גם כאשר אני מחכה שיהיה במצב רוח טוב כדי להעיר לו על משהו בעדינות, זה מתפתח לריב.
ללא קשר לזה, תמיד הייתה לו דרך להקטין אותי או להעיר על המון דברים. תמיד מדגיש את הלא טוב, את הטעון שיפור. לאחרונה החליף עבודה ולא מרגיש מרוצה. באופן כללי ממורמר מהחיים. לא רואה את הטוב שיש לו ותמיד חושב שלאחר טוב ממנו. אני עובדת בעבודה בתפקיד די טוב והוא כל הזמן אומר שמבחינתו אני בשיא. כולם היו רוצים להיות במקומי
הוא לוקח אותי כמובן מאליו. לא נותן לי מקום להתרפק/להתבכיין(הורמונים)/להישען עליו. הוא לא עושה הרבה בבית וכשמבקשת משהו אומר שהוא לא אוהב שמפעילים אותו. ביקשתי לדוגמא שיעביר בגדים ממכונת הכביסה למייבש, ותשותבתו הייתה שהוא לא עושה את זה ו״בעיה שלך ששמת מכונה בשעה כזאת״. מכין לעצמו קפה בזמן שאני ניגשתי לעשות את זה.
ביונולדת שלי, התעלמות מוחלטת. לא פרח ולא בלון בקושי אמר מזל טוב. וכשביקשתי שנעשה משהו כיפי ביום הזה, אמר מה שתחליטי נעשה. מרגישה שקופה בעיניו. שום הערכה, שום שיתוף. בקושי מדברים. בבית אווירה כבדה. מידי פעם שכשבא לו מגע, מלטף ומחבק וזהו. טכני. כשמבקשת עזרה עם הילדים בבקרים כי קשה לי לבד עכשיו במצבי, ישר תוקף ואומר שהור צריך לצאת מוקדם. אין עם מי לדבר. תמיד מקטין ומקניט ומתפרצף. נמאס לי :/
בעלי ואני נשואים 9 שנים. ידענו עליות וירידות אבל לאחרונה הקשר שלנו ממש גרוע. אנחנו הורים לשני ילדים קטנים מקסימים והשלישי בדרך ב״ה. אין לנו שום הסכמה בנוגע לחינוך הילדים. הוא טוען שאני מובילה אותם ל״אבדון״ בגלל שאני מאפשרת בחירה/מקיימת דיאלוג ומסבירה כל מיני סיטואציות, בעוד הוא בעד להראות סמכותיות טוטאלית, לא מאפשר זכות בחירה, מדבר אליהם לא יפה ואף ״רודה״ בהם אפשר להגיד. יש לנו המון לילוקי דעות בעניין וכל הזמן מוצאים עצמנו רבים בעניין. גם כאשר אני מחכה שיהיה במצב רוח טוב כדי להעיר לו על משהו בעדינות, זה מתפתח לריב.
ללא קשר לזה, תמיד הייתה לו דרך להקטין אותי או להעיר על המון דברים. תמיד מדגיש את הלא טוב, את הטעון שיפור. לאחרונה החליף עבודה ולא מרגיש מרוצה. באופן כללי ממורמר מהחיים. לא רואה את הטוב שיש לו ותמיד חושב שלאחר טוב ממנו. אני עובדת בעבודה בתפקיד די טוב והוא כל הזמן אומר שמבחינתו אני בשיא. כולם היו רוצים להיות במקומי
הוא לוקח אותי כמובן מאליו. לא נותן לי מקום להתרפק/להתבכיין(הורמונים)/להישען עליו. הוא לא עושה הרבה בבית וכשמבקשת משהו אומר שהוא לא אוהב שמפעילים אותו. ביקשתי לדוגמא שיעביר בגדים ממכונת הכביסה למייבש, ותשותבתו הייתה שהוא לא עושה את זה ו״בעיה שלך ששמת מכונה בשעה כזאת״. מכין לעצמו קפה בזמן שאני ניגשתי לעשות את זה.
ביונולדת שלי, התעלמות מוחלטת. לא פרח ולא בלון בקושי אמר מזל טוב. וכשביקשתי שנעשה משהו כיפי ביום הזה, אמר מה שתחליטי נעשה. מרגישה שקופה בעיניו. שום הערכה, שום שיתוף. בקושי מדברים. בבית אווירה כבדה. מידי פעם שכשבא לו מגע, מלטף ומחבק וזהו. טכני. כשמבקשת עזרה עם הילדים בבקרים כי קשה לי לבד עכשיו במצבי, ישר תוקף ואומר שהור צריך לצאת מוקדם. אין עם מי לדבר. תמיד מקטין ומקניט ומתפרצף. נמאס לי :/
)
