סליחה על ההערה שלא בדיוק קשורה לשאלה שלך אבל אני חושבת שהעובדה שציינת פשוט מעידה על אהבתו הרבה אליך - חמוד לאללה

יותר מזה אין לי מה להחכים, נשמע רק שיש לכם זוגיות עוצמתית ולא שווה לוותר בכלל לדעתי (ממה שכן יצא לי לשמוע בעבר, רבנים לא אומרים להיפרד ויש תחום שלם של יעוץ פרקטי איך לעשות זאת בהצלחה)

זה לא נקרא פתיחות אם את מסתירה...הוא פתוח איתך, אז תהיי פתוחה איתו.

אולי זה יבאס אותו, אבל סה"כ הוא לוקח בחשבון שהוא זה שעשה את הצעד להתחזק והוא זה שצריך לשמור על איפוק וסבלנות (גם את אבל גם הוא. זה צריך להיות הדדי)

דברי איתו גלויות- מפריע לי כך וכך, אני לא רוצה ולא מעוניינת להסתיר ממך דברים, אבל אני לא רוצה שתתאכזב אז תקבל אותי כמו שאני כרגע..

ראשית, מזל טוב! ממש משמח לשמוע.

יהי רצון שתזכו לבנות בית גדול ויפה בעם ישראל.

שנית, תודה על השיתוף.

זה עניין משמעותי מאוד שטוב עשית שהעלית אותו כאן.

אני מוכרח לומר לך שזכית בבעל נדיר ומיוחד במינו. ממש מתנה!

אסביר למה אני חושב כך:

ממה שאני שומע ממך עיקר הקושי שלו זה בנושאי צניעות.

חשוב לי לומר כגבר וכ"דתי".

בניגוד למה שמקובל לחשוב, הנושא של צניעות האשה מחוץ לבית בסביבת זרים - זה לא עניין "דתי".

זה עניין אנושי, טבעי ופשוט שהיה מקובל בכל האנושות מקצה לקצה עד לדור זה.

נסי להכנס לראש של גבר (עד כמה שתצליחי. אף פעם לא 100 אחוז) שיודע שגברים זרים מסתכלים (ו...כן. אפילו מתבוננים.) עד ירכיה של אשתו ביום-יום, ועל מפשעותיה בחוף הים.

זה לא "אולי". זה "בטוח" קורה.

זה לא "לרוב". זה "תמיד" קורה.

אם זו חברה שלך אז זה לא כ"כ נורא. היום היא איתך ומחר כשתסיים "להשתמש" בה ו"תמצה" את זה - תוכל להיפרד ממנה כל אימת שתרצה (מכבסת מילים ל"להעביר אותה לבא בתור ולחפש מודל חדש, נוצץ ועדכני יותר").

בכל יום יש לך "תחנת יציאה".

זה נשמע "נורא" עד "דוחה ברמות" אבל זו האמת לאמיתה (יש לומר: לצערנו).

זו גם אחת הבעיות של הדור שלנו: חוסר היכולת להתחייב. חוסר היכולת להתמסר. רפיסות. חולשה. ובמילים אחרות - חוסר גבריות.

לעומתו,

לאדם הנשוי הבריא, הלבוש לא צנוע באופן טבעי מקומם. הוא קידש אותה וייחד אותה בשבילו (וכן להיפך).

המחשבה שגם זרים "נהנים" מאשתו אינה נותנת מנוחה - וטוב שכך. נפלא שכך!

זה מעיד כאלף עדים על כך שבעלך מעוניין בך. מאוד אכפת לו ממך.

בניגוד ל"חבר-וחברה" שלבחור לא באמת-באמת אכפת ממנה (למרות שכלפי חוץ הוא יכול לפזר מילים וכסף עד מחר), במקרה שלכם הוא כאילו בא לומר לך "אני מוכן להקדיש לך את חיי ואני רוצה להתמסר לך עד 120. את האחת והיחידה שלי!" וככזו, הוא לא יכול להרשות לעצמו לחלוק אותך עם זרים.

זכית! זכית בבעל. זכית בחברות אמת. זכית באהבת אמת.

מברך אתכם שתהיה מאושרים אחד עם השני ואחד בשני עד 120!

בהצלחה רבה!

זה רצון טבעי לשמור על עצמך ולא להשתנות.

יצא לי לספור בתגובתך 3 פעמים את המילה "להשתנות".

ישנו באופן טבעי פחד משינוי.

בהזדמנות זו אעיר שזוהי אחת הסוגיות הבוערות ביותר בשנים הראשונות לנישואין.

מה עוד שזה קיים אצל כל זוג באשר הוא, כמעט באותה מידה שזה קיים בין זוג "דתילוני" כלשונך.

נסי לעשות תרגיל קטן:

אני מניח שאת מכירה מקרוב לפחות כמה עשרות זוגות נשואים: צעירים וצעירים פחות.

נסי בדמיונך להחזיר את הגלגל אחורה לשנת נישואיהם הראשונה.

ובכן מה אתה רואה שם?

האם יעלה על הדעת שאף אחד מהם לא נדרש להשתנות במאום?

הנה הבשורה: אין חיה כזו!

לא קיים דבר כזה זוג שלא משתנה.

אפשר לתת דוגמאות רבות לכך: חלון פתוח / סגור בלילה, מתי יוצאים מהבית לאירוע, איזו מתנה מביאים לאירוע, איזה אוכל מכינים לשבת, ואפילו דברים פעוטים כמו "האם הנייר טואלט ישתלשל מהצד הקרוב / הרחוק מהקיר?" יכולים להוות קרקע פוריה למחלוקת.

הזוג המקסים והמאושר ביותר נתקל בשנתו הראשונה בעשרות מחלוקות כאלו ואחרות מדי יום ביומו.

עד כדי כך שהתורה מדליפה לנו הקלטות סודיות על כך שאפילו לאבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב היו מחלוקות לא קטנות (בלשון המעטה) עם נשותיהם.

(אגב, עוד לא פתחנו את ביצת ההפתעה: פערים ברמת הרצון והתשוקה בקיום יחסים...)

ועכשיו למשכך הכאבים:

1. אחד הדברים שמעצימים קשיים שקיימים זו המחשבה ש"רק אנחנו סובלים מזה" או אפילו "אם הייתי מתחתנת עם פלוני חיי הנישואין היו יפים יותר".

זו לא אמת.

כפי שאמרנו, כל זוג התמודד עם זה. גם הורינו לא נהפכו בן רגע לישות אחת שלמה והרמונית.

הסיבה לתחושה ש"זה קורה רק אצלנו" נובעת מזה שאין לי מצלמות במעגל סגור בתוך ביתם של ההורים לפני 30 שנה או אצל השכן לפני 10 שנים. מכיוון שזוגיות זה דבר אישי אנו לא חווים מה בדיוק עובר אצל זוגות אחרים.

אז זה קצת משכך לנו את הכאבים, אך צרת רבים היא רק חצי נחמה, ובשביל זה יש גם את החצי השני:

2. בכוחה של הטרמינולוגיה לא רק לשנות מציאות, אלא להפוך את הקערה על פיה.

נחליף את המילה "להשתנות" שמפחידה את כולנו, במילה שכולנו מאוד אוהבים: להיפתח.

בעלי לא רוצה לסגור אותי. הוא רוצה לפתוח אותי לעולם חדש.

אדרבא! עד החתונה הייתי סגור בתוך עצמי. מקובע למחשבות ולהרגלים שלי.

הנישואין פותחים לשנינו עולם חדש שמזמין אותנו להיכנס אליו תוך עבודה זוגית משותפת שכל אחד מתאמץ לתרום את חלקו.

אתם בשנתכם הראשונה. אתם בסדר! אתם נפלאים!

המשימה הגדולה של הנישואים: חיבור.

בסופו של דבר החיבור הגופני הוא קצה של כל החיבורים שעבדתם עליהם יחד במהלך אותו יום (וכמותם הוא גם ייראה).

זו עבודה לא קלה.

אדם שנכנס לראשונה לחדר כושר מרגיש שלא בנוח.

השרירים מתעייפים די מהר וזה עלול להביא ליאוש.

אך ככל שהשריר מתאמן ומתפתח נהיה לו יותר קל. יותר טוב. יותר כיף.

3. וכעת, כמו בעיסוי טוב, נסי להרפות את כל השרירים.

נסי להיפתח לעולם חדש ולתת לו לסחוף אותך אחריו בקלילות.

תני לו להיות הגבר ולהוביל אותך אל האושר שלכם (כמובן, כל עוד הוא לא מוביל לדברים מקולקלים חלילה).

כמובן הוא חייב אותך שם. את הבית שלו.

הוא אמנם ראש המשפחה, אבל את הצוואר שלו ובלעדיך הראש לא יכול לזוז ימינה ושמאלה.

תאמיני בעצמך. תסמכי עליו.

בהצלחה רבה!

תסבירי לו למה אין היגיון לשמור תורה ומצוות

אפשר להשתמש בניגוד להוראות  ההפעלה ואז זה מזיק למכשיר.

לעניינו, המכשיר זה האדם, ההוראות זה התורה.

כמובן באופן כללי, כי לכל אחד יש מה ששייך אילו באופן פרטי, אבל זה לא התפקיד שלו לשלול את העבודה הכללית.

אתה מסכים איתי שככל שיש יותר הוראות הפעלה אז היוצר יותר טיפש.

כי מכשיר שבנוי בחוכמה אמור להיות פשוט לתפעול.

כמה שיש יותר הוראות זה אומר שהמכשיר יותר משוכלל.

אתה משווה הוראות הפעלה של אופנוע להוראות של מטוס בואינג 787?

כל מצוה מאירה, האחריות פרטית וקולקטיבית כאחד.

כמו המשל של מי שקדח חור בתאו הפרטי בספינה

קודם כל זה לא נכון.

אין קשר בין כמה משוכלל המכשיר לכמה הוראות הפעלה יש לו.

באייפון יש טכנולוגיה הרבה יותר מתקדמת ממטוס ובכל זאת אין לו הרבה הוראות הפעלה.

עובדה שמטוסים היו כבר לפני 100 שנה. אייפון לפני עשור.

דבר שני ככל שהיוצר יותר חכם באופן יחסי אמורים להיות פחות הוראות הפעלה.

ולכן, בהנחה שנותן התורה הוא בורא העולם והוא חכם אינסוף כמות הוראות ההפעלה אמורה לשאוף ל-0.

ומצד שני היא נכונה.

זה שאתה לא יכל להכיל את זה  זה רק מראה שאתה לא יכול להעריך את האופן היחסי.

מה היחס בין בורא לנברא?

מה ההבדל בין נברא למלאך?

מה ההבדל  בין נברא לגוי,חי,צומח,דומם?

שמתחילים לבדוק את השאלות האלו לפי מקורות שעברו מדור לדור אתה מתחיל להבין שאי  אפשר להבין

בס"ד

אבל זה לא נכון. כי תראה, אם יש לך בחירה חופשית אתה חייב לקבל הוראות הפעלה כיצד לממש אותו. אחרת הכל picking במקום choosing

ולכן זה שונה לחלוטין ממכשיר.

גם כשאתה עולה על מטוס אין לך כמעט הוראות מה לעשות.

אבל למערכות הפנימיות יש מאות ואלפי הוראות הפעלה, אבל  אתה סומך ומאמין לזה ולכן אתה עושה מה שאומרים לך

אותו הדבר באייפון, המערכות הפנימיות שלו - אין לך מושג מה ההוראות שיש שם, אתה מקבל מוצר שבו אתה צריך להשתמש, וכמה שאתה יודע את  ההוראות של המוצר עצמו אתה משתמש בצורה יותר מיטבית.

יוצר חכם אינסוף יצור מוצר שלא צריך כמעט הוראות הפעלה בשביל להפעילו בצורה המיטבית.

לכן אמרתי באופן יחסי.

אגב עובר עבירות?

אבל  הוא החליט שכן יצטרכו הוראות.

החליט שיהיו כוחות שינסו למשוך את הנברא נגד ההוראות.

ונתן כוחות להתמודדות הזו.

לנו נשאר לבצע ובשמחה.

ולהבין מדוע, על ידי לימוד ההוראות בצורה הנכונה.

מכיון שיש רצון המלך בצורה מסוימת, עבירה זה אומר מרידה במלך..

בכל מקרה אתה עובר עבירות?

ולא השתכנעתי - יש לי תשובות להכל

שום טיעון מבריק לא מצאתי כאן

אני ממש אוהבת שכל אחד חושב שהוא גאון העולם והמציא את הגלגל

לידיעתך, הרמבם והגאון מווילנא היו חכמים בחוכמות החיים פי אלף ממך ועדיין האמינו, אז כנראה שלא תמציא טיעון כפירה מבריק יותר מהם - צר לי לייאש אותך מראש בדרכך אל הכפירה

1) אתה טוען שבגלל שטענתו של משה, שה' ידבר איתם פנים אל פנים התבררה כלכאורה נכונה אז כל דבריו מאומתים? ואיפה כתוב בתורה שהוא פירט להם בדיוק מה עומד להתרחש?

2) בכל זאת יש המון מחלוקות. וגם בתנך מתוארות המון תקופות שבני ישראל לא שמרו את התורה. לך תדע אולי המסורת השתבשה.

3) הגיוני שלא תסיק ש"כולי אקראיות" בגלל אנלוגיה. אני דומה לך אז יש יותר הגיון להסיק שאני פועל כמותך. אבל אלוהים לא בטוח.

לא אמרתי שאלוהים פועל באופן אקראי. ההגיון אומר שאתה צריך להתייחס אליו ככה.

אתה חושב שיש לאלוהים אינטרס להיטיב לך. אם אין הסבר למה זה ככה באותה מידה אפשר לומר שיש לו אינטרס לדפוק אותך.

4) אתה מרגיש טוב שיש את מה שאתה רוצה. מה זה משנה רוחני או גשמי? טוב = כמה המציאות מתאימה לרצון שלך ביחס למה שאתה רגיל אליו.

לכן ברגע שאתה מתרגל למשהו לגמרי אתה לא נהנה ממנו.

5) הטענה שלי מבוססת על כך שהדת מתייחסת אל אלוהים לכאורה כבעל אישיות. אתה בהחלט יכול להתייחס אליו כמו רובוט שנותן לך שכר אם תעשה מצוות ועונש אם תעבור עבירות.

אבל אני אסביר לך מה הבעיה לשיטתך להתייחס אליו כמו רובוט:

הרי אלוהים ברא את העולם בשביל להיטיב, נכון? והוא לא נתן את הטובה ישר על מנת שלא נתבייש.

אבל אם אלוהים הוא רובוט אז ממי יש להתבייש? זה סתם מכונה!

6) 5

וכל שכן בעולמות נסתרים

אז אני אגיד "טעיתי" ואלך לגן עדן יחד עם כל הדתיים הפרייארים.

בס"ד

אבל השאלה תמיד מה הדבר היותר סביר.

אולי אתה רק חולם? וגם אם אתה לא חולם אולי אתה עכשיו בפטה מורגנה , אולי השמש זה רק נורת לד של האמרקאים...

בד"כ כשיש עדות אמינה אז מקבלים אותה. אם אתה מניח את המבוקש שלא סביר שיש אלוקים אז אין פלא שאתה מניח שלא סביר שהתורה נכונה.

ד"א אשמח לשמוע מה גרם לך לחזור בשאלה, וב. האם אתה מאמין באלוקים? 

הטענה המקובלת וגם אם לא, היא המסורת.

בכל אופן,

אני עדיין מחכה לשמוע האם אתה מאמין באלוקים.

ומה גרם לך לחזור בשאלה.

"ז. נמצא כלל הידיעות השרשיות האלה ו׳, והם: אמתת מציאותו ית׳, שלימותו, הכרח המצאו, היותו בלתי נתלה בזולתו, פשיטותו, ויחודו:"
חשבתי שחזרת בשאלה בגלל הגיון, לא בגלל תאוות אבל אוקיי. מה עשה לך כל כך רע בלשמור שבת? ד"א גם אם אתה לא היית מסוגל לקיים את כל המצוות למה חזרת בשאלה ולא קיימת חלק? למשל לשמור שבת, להמנע מכריתות, לאכול כשר להימנע מלאווים וכד'.

אתה לא מאמין בעוה"ב? אתה לא מאמין בנשמה? לא מאמין במוסר? לא מאמין במשמעות? 

עריכה:ראיתי שלא עניתי על הכותרת שלך. אני ממש לא רגיל לענות בממשק הזה (לכתורת ולתוכן). בכל אופן, אני אענה בלנ"ד בהודעה הבאה.

אם הייתי רוצה לשמור תורה ומצוות הייתי שומר גם אם התורה לא הייתה נכונה.

עכשיו שאני לא רוצה, השאלה היא אם יש לאי שמירת תורה ומצוות "מחיר".

באופן כללי אני עושה שיקול של עלות-תועלת.

לגבי העוה"ב/נשמה: אולי יש. אבל מי יכול להוכיח מה קורה שם?

לגבי מוסר: אין מוסר מוחלט כי טוב ורע זה מושג יחסי. אני באופן כללי חי לפי הנורמה החילונית.

לגבי משמעות : משמעות חיי היא להרגיש טוב בדיוק כמו שלך 

בס"ד

בד"כ התוצאה מן הימור של פסקל הוא הפוך....

משתמע מדבריך שלא מעניין אותך האמת אלא רק אם יהיה לי טוב עכשיו עם מה שאני עושה או שלא.

אם הקב"ה נתן לנו מצוות כנראה שגם יהיה דבר טוב... 

יש טיעונים לא רעים לנשמה. וכן בעניין עוה"ב אם אתה דוגל בדואליזם אין סיבה ממשית להניח שהמוות הוא כיליון. תוסיף לכך את המסורת וכד'.

רואים לפי התשובות שאתה לא מוסרי וערכי במיוחד, וכן אתה כופר בערכים ובמשמעות אובייקטיבית.

קודם כל אני לא בטוח שזה יעזור לך "להמר".

אני לא יודע כמה אלוהים ימות על זה שתשחק אותה מאמין.

וגם למה לך להמר על הדת היהודית המודרנית?

דבר שני הסיכוי שתיכנס לגן עדן אם תשמור תורה ומצוות שווה לסיכוי שתיכנס לגיהנום.

והסיכוי שתיכנס לגיהנום אם לא תשמור תורה ומצוות שווה לסיכוי שתיכנס לגן עדן.

למה? כי אלוהים לצורך העניין הוא גורם שאין לנו הבנה לגביו.

ולכן מבחינתו רצונו הוא אקראי.

ולכן אין לדבריו שום משמעות. כי מי יודע אם הוא רוצה שתקשיב לדבריו? ואולי הוא רוצה שתעשה הפך דבריו?

לא רק שאתה לא יודע מה אלוהים רוצה אתה גם לא יודע מה הוא ירצה.

האם אתה יודע כיצד עובד מנגנון הרצון האלוהי? אתה בקושי יודע למה אתה רוצה דברים

לגבי משמעות : אין משמעות אובייקטיבית כי על כל משמעות אתה יכול לשאול מה המשמעות שלה.

לדוגמה אם תאמר שהמשמעות היא לקיים מצוות ואז להסתלבט בגן עדן לנצח(כלומר להרגיש טוב כמו משמעות החיים שלי. פשוט שאני מעדיף מזומן(עוה"ז) במקום צ'ק דחוי בלי כיסוי(עוה"ב)).

אז אשאל אותך: ומה זה נותן? ומה המשמעות של כל הסיפור הזה?

בס"ד

זה לחלוטין לא נכון, לפי הטענה הדתית כי הוא אמר לך. ולכן הדוג' שלך מעיקרא ליתא. אתה לא יכול לשחק אותה שלשיטת הדתיים זה אקראי גם כן...

אם אתה חושב שהוא בא להטעות אותך אז אתה נכנס פה לבעיה של השדון של דקארט, ואנחנו לא רוצים להיכנס לזה..... בכלל לא. גם לא אתה.

אם אתה חושב שתמיד ניתן לשאול, אז לא . כל הרעיון של ערך שלא ניתן לעשות עליו רדוקציה נוספת... אלא הוא הנחת יסוד, וזה לא הופך אותו לשרירותי. כמדומני ליבוביץ' אמר דברים דומים.

אז יש איזושהיא יישות שמרמה את בני האדם(וגם זה לא בטוח כי מי אמר שהיה מעמד הר סיני ומי יודע מה בדיוק יתרחש שם ולמה משה רצח את כל עשרות מיליוני האנשים שקיבלו תורה שאומרת הפוך). חסר רמאים בעולם? ואני חושב שיש סיבות טובות לפקפק באמינותה.

לגבי השדון של דקארט: יכול להיות שיש שדון כזה אנחנו מניחים שאין. אחרת אפשר לסגור את הדיון כאן ועכשיו(כי אם אנחנו לא מאמינים להיגיון אז מה שאנחנו אומרים פה חסר טעם).

אתה מנסה לעשות מניפולציה: כיוון שאנחנו מאמינים שאין שדון כמו שדקארט מתאר אזיי עכשיו נאמין לכל שטות. שמור על איזון אחי.

וכן, תמיד ניתן לשאול. אלא אם כן תוכיח שבשאלה יש סתירה פנימית.

וכל הנחת יסוד שהיא לא מחוייבת ההיגיון ניתן לשאול עליה.

בס"ד

מה יותר הגיוני, שאם היה תורה. אחרי זה הקב"ה אומר עבדתי עליכם hahahahahah. עם צחוק מרושע.

או שלא?

לשיטתך הקטע עם הצחוק מרושע יותר הגיוני. אבל בוודאי שזה גורר משמעותית את השדון של דקארט. בכל אופן, אם אתה מתרשם שזה מה שיותר סביר אז שכוייח. לי הקטן אין איך להמשיך את הדיון. תנסה אצל רבנים מומחים.

סיפורים ואגדות.

אגב אתה עושה עבירות?

בוודאי, בידיוק בגלל מה שכתבתי לעיל, בעניין הבחירה החופשית כפי שמוזכר ברמח"ל בדרך ה' ועוד.

לצערי.

בס"ד

ד"א היסטוריה ודברים משמעותיים זה לא קורה בד"כ בתור קנוניה שמנסה לחשוב, אהמממ כיצד נמציא את ההסיטוריה שלנו הפעם...

אני לא בטוח שהם התחילו לפני 3000 שנה.

למיטב ידיעתי חג שבועות נוסד רק כמה מאות שנים אחרי הספירה.

הוא הרי הדובר של הכס הקדוש

אלוהים כל יכול, טוב והוא בכל זאת עושה דברים נגד רצונך - רעים.

עוד סתירה: אלוהים ברא את העולם יש מאין - יצירת יש מאין היא דבר לא לוגי.

עוד סתירה: יש בורא למציאות.

אם הוא לא חלק מהמציאות הוא לא קיים. ואם הוא חלק מהמציאות יוצא שהוא ברא את עצמו!

אולי גם כשהוא ישים אותך בגיהנום מבחינתו הוא עושה לך רק טוב וזה בכלל פרס על קיום התורה והמצוות.

כשאומרים שאלוהים טוב מתכוונים לפי מה שאנחנו מגדירים טוב.

אחרת אין משמעות להגדרה הזאת. 

באותה מידה יכולתי לומר שאלוהים הוא מקבחז.

ולומר לכולם : "הא אתם רואים? אלוהים מקבחז כל הזמן"

עכשיו אני בטוח שאין טעם לשמור תורה ומצוות.

כי בגיהנום אלוהים ייתן לי את הדברים הרעים, "הלא ראויים" - סקס, סמים, אלכוהול, סרטים ומסיבות.

ובגן עדן את הכל הדברים הטובים, "הראויים" - לקרקר מול סטנדר עם גמרא ולאכול את הלב שאני לא נהנה מכל ה"רע" שאלוהים עושה בגיהנום

נגיד לדוגמה שאלוהים היה שואל אותך אם אתה רוצה שהוא ישנה את התורה ויקבע שמעכשיו והלאה הדבר הכי קדוש והכי נשגב זה לעשות מה שאתה רוצה. היית אומר שכן?

ומה אכפת לך מה אלוהים רוצה? 

הוא כל יכול והוא יכול לעשות שרצונו יתאים למה שקורה.

נמאס לי מהכפירה שלך. אתה כל הזמן טוען פה שאלוהים הוא יצור אנושי מוגבל עם רצון ושכל כמו שלך.

ולא ענית לי לשאלה : אתה עושה עבירות?

" כי אני חושב שמה שהוא אומר צריך לעשות" - צריך ביחס למה? בשביל מה?

ואתה באמת עושה רק מה שאתה חושב שאלוהים אמר בלי לעבור על דבריו בכלל? אתה לא עושה עבירות?

אם זה באמת בלי סיבה למה אתה מצפה ממני להאמין בטמטום הזה.

וכיוון שיש לך רצון וחשוב לך למלא אותו(עובדה שאתה עושה עבירות) למה שלא תאמר שמה שמה שצריך לעשות זה מה שאתה רוצה.

למה? ככה, בלי סיבה. 

אתה לא רוצח כי אתה פוחד מייסורי מצפון או שאתה פוחד שתיכנס לכלא או כל מיני סיבות

(כמובן שאם תשאל עד אינסוף"ולמה זה משנה" אז לא תמצא סיבה מוחלטת. בכל מקרה באופן יחסי יש סיבה)..

אבל זה לא סותר את זה שאפשר לשאול עליהן ועל הפרשנות שלהן אצלך(כל עוד השאלה לא מכילה סתירה פנימית)

בס"ד

1. אין זהות בין הדברים.

2. יש בעיה של יצירה יש מאין לא יצירה יש באין. כי אלוקים הוא יש. בכל אופן, יש מקורות שכתבו שניתן לומר שהיה קיים חומר היולי בהתחלה וכד'.

3. הכוונה שהוא לא חלק מהמציאות הקונטינגנטית. נו באמת... זה סתירות מגוכחות. 

1) תלוי מה אתה מגדיר טוב. אם אתה מגדיר כמו ארצ'יבלד אתה עוד תגיע רחוק...

2) אם כך הוא לא ברא את העולם יש מאין

3) מה זה מציאות קונטיגנטית? עוד סוג של מציאות שאלוהים ברא והוא לא חלק ממנה?

בס"ד

1. זה לא מושג רלטיבי אבל נניח.

2. אוקיי ו..? כפי שאמרתי קודם זה לא ברור שזה סתירה אבל נניח. 

3.מציאות שיכולה להתקיים או לחדול, מותנת. לעומת מציאות הכרחית. תראה ברמח"ל שהבאתי קודם.

יש מציאות הכרחית שלא תלויה בו

כמו שהוא ברא נמלה וכבשה - כך הוא ברא כח זמני וארעי שנקרא רע (כתוב בפס' "בורא רע") שממנו מגיעות הרעות ב'זמן העבודה' (העולם הזה).

לעתיד לבוא הרע הזה ימות כמו שגם נמלה מתישהו תמות.

להרחבה ראה בספר דרך ה' לרמח"ל מספר פרקים המתארים זאת.

בד"כ עם של עבדים לא יציג שהוא עבד... ולא יציג את החסרונות שלו בתור מיתולגיה.

כמו כן, ממש לא עניין אנשים פעם האם לכבוש את א"י זה הומני או שלא. 

התגלות אלוהית זה לא היה הדרך המצויה להמציא דברים כאלו. אתה יכול לומר שהיהודים המציאו את מלחמת ששת הימים למרות תבוסה ובגלל שזה מסתדר להם עם בראשית שנחו ביום השביעי... או שזה מיתולגי. וכן בעניין יום כיפור.  או את השואה כדי שתגיע להם מדינה.. וכו' וכו'

בקיצור תמיד אתה יכול להטיל ספקות, בסופו של דבר כאשר מגיע לך מסורת משמעותית נוטים לקבל זאת.

ד"א להמציא התגלות אלוהית זה גם פחות טוב בגלל כל המצוות... השני פה בפורום טען שהוא חזר בשאלה בגלל שקשה לו מהמצוות.

בס"ד

טעות חשבתי שכתבת שוב. היה לי טעות בהיסטוריה כנראה.

הם מטומטמים/מושחתים בעינייך?

בסיכום אעבור על הנחות היסוד שהועלו פה שתומכות בדת ואראה שהם לא מחוייבות.

הקדמה : כשאני מזכיר את המושג אלוהים הכוונה היא ליישות כלשהיא שבראה את היקום ושולטת בו באופן בלעדי(ולא נתעמק כי לפי גם הגדרה מקלה זו יש כמה סתירות(בחירה - ידיעה לדוגמה). אבל נו שויין)

1) הנחת יסוד ראשונה - סיפור מעמד הר סיני ויציאת מצרים יתרחש כפשוטו ואלוהים יתגלה:

אז קודם כל מי אמר שהמעמד יתרחש בכלל? אין עדויות ואין בפועל מסורת שעוברת מאב לבן רק את התנך.

 וגם אם נניח שישנם כמה עדויות:

 אולי יש עוד עדויות סותרות שאבדו מן העולם? אולי במעמד קרו עוד דברים שונים מאלו המתוארים בתנך(נגיד שאלוהים נתן תורה הפוכה)? אולי מעמד הר סיני היה אחיזת עיניים או מעשה כשפים או שהתורה ניתנה ע"י השטן? אולי המעמד יתרחש אבל לא בסדר גודל שמתואר בתנך?

2) הנחת יסוד שנייה - בהנחה ש1) נכון, שאר התורה שנמסרה על ידי משה רבנו היא דברי אלוהים:

למה שזה יהיה נכון? מאין לך שמשה רבנו מסר את דברי האל בדיוק כמו ששמע אותם? ומי אמר שאלוהים בכלל דיבר איתו(ע"פ העדות על מעמד הר סיני בלבד)?

3) הנחת יסוד שלישית - בהנחה ש1) ו2) התורה שיש בידינו כיום נאמנת למקור

ואולי המסורת השתבשה? ואולי המסורת המקורית אבדה מן העולם? ואולי היא נמצאת אצל הנוצרים או המוסלמים? ואיך תדע לפי איזה רב ללכת? ואיך תדע מה המסורת המקורית ומה שטות מומצאת?

4) הנחת יסוד רביעית - בהנחה ש1) ו2) ו3) אלוהים רצה שנשמור את התורה

כיוון שאלוהים הוא מעבר לתפיסה שלנו ואנחנו לא יודעים איך הוא חושב, איך הוא פועל, מה הוא רוצה עלינו לנהוג בענווה כלפי הבנתו אותו ואת דרכיו.

ולכן עלינו להתייחס אל רצונו לצורך העניין כאקראי - כיוון שאין לנו מושג מה הוא באמת רוצה ומה המטרות שלו.

ואין אדם אחד בעולם שיודע למה אלוהים ברא את העולם.

ולכן כיוון שרצונו אקראי אי אפשר לדעת אם הוא באמת רצה שנקיים את התורה(בהנחה שהוא ייעשה טוב למי שייעשה כרצונו. שגם זה לא מחוייב).

5) הנחת יסוד חמישית - בהנחה ש1) ו2) ו3) ו4) אלוהים רוצה שנשמור את התורה היום

ואולי רצונו ישתנה? אולי עכשיו הוא רוצה שנהיה מוסלמים או נוצרים או אתאיסטים? או אולי הוא שינה עם נבחר? אולי בימינו רצונו לשרוף את כולם בגיהנום וזהו?

6) הנחת יסוד שישית -  בהנחה ש1) ו2) ו3) ו4) ו5) נכונים אלוהים ייעשה טוב למי שייעשה כרצונו ואחרת רע

מי אמר? אולי הוא בכל מקרה ישלח אותך לגיהנום? הנחת יסוד זאת מבוססת על צורת חשיבה משפילת אל שמדמה את אלוהים לבן אדם שנוקם ונוטר לעוברים על רצונו.

7) הנחת יסוד שביעית - בהנחה ש1) ו2) ו3) ו4) ו5) ו6) נכונים אלוהים יזרוק לגיהנום את העוברים על רצונו

טוב זאת פשוט השמצה גסה של אלוהים. למה לחשוב עליו שהוא כזה אכזר ועוד שזה בכלל לא מוזכר בתורה?

לדעתי מי שחושב ככה לא ייכנס לגיהנום הוא כבר בגיהנום.

אולי אלוהים יעניש את העוברים על רצונו אבל רק בצורה קלה פה בעוה"ז?

8) הנחת יסוד שביעית - בהנחה ש1) ו2) ו3) ו4) ו5) ו6) ו7) בגן עדן נהנים לנצח ובגיהנום סובלים לנצח

טוב זה לא כל כך הגיוני כי ברגע שתהיה בגיהנום מספיק זמן תשכח שהיה לך טוב ותפסיק להרגיש רע. וכנ"ל להפך בגן עדן.

ועכשיו באמת : האם אתם מסוגלים לדמיין מציאות בה אתה מאושרים ב100% בלי רצון לזוז מילימטר?

עכשיו עוד כמה שאלות:

1) אם אתה כל כך בטוח בנכונותה של הדת, אז למה אתה עובר עבירות?

נכון שאפשר לחזור בתשובה. אבל האם אתה יכול להיות בטוח שתשובתך תתקבל?

אתה בטוח ששווה לך לעבור את צער הגיהנום גם בשביל 1 למיליון שתשובתך לא תתקבל?

2) אם אתה חושב שיש לך בחירה חופשית אתה בעצם חושב שאלוהים לא שולט בכל. אז בעצם אתה מבזה אותו ואומר שהוא לא כל יכול. כי יש דבר שהוא לא שולט בו.

3) נגיד שכל הסיפורים נכונים. אם לדעתכם אלוהים הוא באמת טוב, אז למה שהוא יתעלל בחילוני אחרי מותו? רק בגלל שהוא היה אדם ישר והגון?

ואם הוא מניאק אז תכלס למה בכלל להתעסק איתו. הוא ידפוק אתכם בכל מקרה.

אחרי חתונה הרבה גברים מתחזקים אבל לא מחמירים (הכוונה לדתי. לא חוזר בתשובה). למרות זאת אין זה הגיוני שלפתע יתחיל להתערב יותר ממה שהיה מסוכם בניכם.  

אם במשך שנים הלבוש שלך היה מקובל עליו ולפתע העניין עקרוני לו + זוג צעיר - אני חושבת שיתכן כי הבעיה בכלל נעוצה בעניין אחר ואת לא מודעת לכך... בד"כ הכל מתיישב על קנאה, חוסר בטחון, חוסר סיפוק ובקצרה קשים של זוג להתחיל חיים יחד... 

הבעיה עצמה פתירה : את יכולה לסכם איתו שמעתה תצאו אל חופים נפרדים ועל טיול של המשפחה בים תוותרו...

לדעתי זה לא העניין של מציאת פתרון לבעיה אלא שאתם בתחילת הדרך שרבים על עניינים מהותיים בעניינים שוליים. 

זה לא נקרא לחנך.

זו משנה מפורשת במסכת כתובות לגבי דת משה עיי"ש, ואכמ"ל.

אני מכיר את המאמר החשוב שצוטטת כאן, אך אין לי שום ספק שהנושא החשוב שהעלית אין מקומו בניגון זה.

ואם יש לך ספק - שאל את הרב אבינר בעצמו.

ספק רב בעיניי אם יש תשובה בכלל והאם ניתן להציל את הזוגיות.
אם המצב מחמיר פנו לייעוץ זוגי ללא דיחוי.
ריחוק בין בני זוג הוא אסון ומתכון לפרידה הרסנית בעוצמה רבה מאוד.
הכבוד שאת רוחשת כלפיו, או שהוא רוחש כלפייך, איננו שייך לבעיה שאת מתארת, כי בין בני זוג אמורה לשרור הבנה (פרט לאהבה), מעבר לכבוד.
אין שום סיבה שאדם יראה בזוגיות שהוא מנהל מקח טעות, ומי שאיננו יכול לראות מערכת יחסים באופן אחר, מחריב אותה במו ידיו.

ישנם זוגות נוספים שנמצאים בסיטואציה הזו. בעל דתי ואשה חילונית (וגם להפך אני מניחה).

ישנה עמותה שבראשה נמצאים בני הזוג עמי ואביטל ברעם (שבעצמם התמודדו עם הסיטואציה הזו) שעוזרים ומייעצים לזוגות כאלה.

הנה קישור לאתר שלהם. ממליצה לך להשמוע ולראות מה קורה שם!

כתב - התקשרות ייעוץ זוגי

וכל הכבוד שפנית ככה בפורום כדי לשמוע ולקבל עצות טובות! נשמע שחשוב לך שזוגיות תצליח בחיים!

המשך נישואים ארוכים ומאושרים.

אבל אני רחוקה מלהיות אובייקטיבית.

זה שאני כבר לא צריכה ללכת לכאלו מקומות ולשמוע כאלו שטויות.

בת מזל שכמוני. כיף לי.

מה האגו המנופח עושה לאנשים...

גרושים וגרושות כותבים רק מתוך החוויה והמרמור האישי שלהם
ובאיזשהו מקום מצפים שאם להם לא הצליח, לאף אחד לא יצליח.

תמשיכי להילחם על הזוגיות שלך. נראה שיש כאן פוטנציאל אדיר. בהצלחה

בס"ד לא קראתי את כל התגובות . אבל שמעתי על שני חוזרים בתשובה תוך כדי זוגיות שהקימו קבוצה לזוגות כאלה יעוץ ופגישות ושיחות ואירועי שיא כיפיים זאת התמודדות מאוד לא פשוטה. הם ממש מדהימים יש להם קבוצה גדולה, ואפילו עשו תוכנית ברדיו על התופעה ואנשים היו מתקשרים. לא זוכרת איך קוראים להם אבל שווה להתעניין כי כמה שמדברים מראש במציאות הכל יותר מורכב ודינאמי. ויש אלפי פרטים להתמודדות הזאת שאף אחד לא יכול לחזות אותם מראש. לא 

הגברת בסרטון ידעה היטב על מה ובמי מדובר
היא נדירה במידה יוצאת דופן כי היא בחרה בזה במודע (ובאופן ששום גורם ממסדי דתי לא היה מסכים עימו כולל המקילים ביותר באורתודוכסיה)
במקרה שלנו יש בעיה של השתנות האדם כפי שלא הובהרה בין הצדדים טרם מיסוד הקשר

שהיא לא תפחד מלבחור בעצמה במה שנכון לה?
"הניתוח אולי יכאב"? מה, חסר לה עכשיו כאב?

בכל הכבוד הראוי.
אני מוכן להסכים ולקבל שלעצם העניין השאלה לא נשאלה באתר הנכון ובפורום הנכון.
כאן יש אנשים שמחזיקים רק מזוגיות לפי תורה ומצוות.

לקבל עצות להשתנות?
בנוסח "אני מוצאת את עצמי מסתירה [את מי שהיא עצמה מבחינתה]... ממנו כדי ש[הוא] לא יעשה לי הרצאות", בערך כמו שאתה נותן לה כאן?
בנוסח "הוא רק מתחזק יותר ויותר ומצפה ממני לא לעשות דברים שעשיתי", היינו דברים שאין לה עניין בהם ושאחרת היא לא היתה בכלל טורחת לשאול?

אני שלחתי אותם לייעוץ זוגי.
מקווה שהיא תפתור את הבעיות, לא משנה באיזו דרך.
אבל אני חולק עליך מכל וכל בנוגע לטענתך ש"זה בר שינוי אם מסתכלים אחרת".
בטח, הכל בר שינוי, אפשר גם להתחתן עם רדנק באמריקה ולעבור את השינוי הנדרש כדי להסתדר, נניח להתחיל לנהוג בטנדר חורק בשדות, לקלל במבטא אופייני לקנטאקי ולצוד חוגלות ברובה דו קני לארוחת הערב.
אפשר להתחתן עם רוחניק ולעבור את השינוי הנדרש כדי להסתדר, נניח לעבור לגור בהודו באשראם לשנתיים.
אפשר המון דברים, אבל עדיין לא ברור לי למה אתה כל כך בטוח במה שטוב ומתאים לה, פרט כמובן לעניין הקטן שהחלטת - עבור האנושות פחות או יותר - מהם גדרי התרבות הגברית העולמית והמורשת האופנתית ההומנית האוניברסלית מימי הקיסר קונסטנטינוס ועד לאימפריה הבריטית (ובגדי הים שהיו נהוגים בה בחופי ברייטון).

ימי הפרעונים?
איטליה של הרנסנס?

שפעם נשים למדו בבתי ספר באותה מערכת חינוך של הגברים? לא נראה לי.
אתה רוצה לומר לי שפעם נשים נהגו באותם כלי רכב של הגברים? לא נראה לי.
הבנת את הנקודה?

האם שמת לב שלאורך רוב ימי הביניים גברים לא בדיוק לבשו מכנסיים, אלא מעין גרבונים?
ולעצם העניין, למה אתה חושב שאישה ליברלית מהעידן הפוסט-מוסרני, שאף הבהירה שאין לה עניין להשתנות כפי שאתה מציע לה לעשות, תשתכנע לחזור למצב שאתה עצמך מגדיר כ"השתעבדות של גברים בנשותיהם" (במקרה זה, דרך התייחסות פוגעת של ריחוק ואוטם, ופתרון המצב באופן שהצעת), והאם אתה חושב שבמידה והיא תעשה שינוי זה לא ייראה לה בדיוק מה שהגדרת כמצב בעבר?

כי לי זה נשמע כמו "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת"
אבל זה רק אני
אגב, טוב שציינת את הבעייתיות הגדולה בהתנהגות הגבר בסיפור הזה, שאיננו טורח להשתתף או אולי אפילו לנסות להשתתף בפתרון הבעיות

מה, בלי שתפרסמי את הקומפלימנטים האלו לדעתך אדם ירגיש לא טוב עם עצמו?

שמת לב בכלל למה שהתנהל אחרי התשובה היפה הזו?

אני הבהרתי שמבחינתי זו לא תשובה ולא כלום.
אני מכבד את דעתו ואת דעתך, אבל מבחינתי אתם כאן לא צודקים מכל וכל והסברתי למה, אלא אם אצלך הדיונים נעצרים איפה שמוצא חן בעינייך.
את חושבת שיש לך כאן את הפריווילגיה לחלק קומפלימנטים למשתתפי הדיונים, את סינא טינא.

הנקודה היא יכולות פרנסה ואפשרויות כלכליות.
השכלה היא הקונטרה להסללה.

אתה בדרך דתית ואני מכבדת אותך אי הולכת בדרך אחרת ואתה מכבד אותי חשוב לי שזה שיאר ככה זה לא שמחר אני תכננת לחזור בתשובה בגלל מה שאתה אומר לי וזה רק מעיק על המערכת יחסים בינינו וזה חבל 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.