היי לכן ולכם.
מביאה לפה מודל של שלבי האבל, להבנה מעט מעמיקה ורחבה של שלבים שעוברים בתוך תהליך אבל לאחר אבדן.
אליזבת קובלר-רוס היתה רופאה פסיכיאטרית שעבדה עם ילדים שחלו בסרטן סופני, ועם בני משפחותיהם. לאורך השנים היא ליוותה משפחות רבות בתהליכי אבל, והגיעה למסקנה שאבל הוא תהליכי, ועוברים בתוכו מספר שלבים.
כל שלב יכול לקחת זמן מה, זה אינדיבידואלי ומשתנה מאדם לאדם.
השלבים הם:
- הכחשה
- כעס
- מיקוח
- דיכאון
- השלמה
(ארחיב על כל שלב אם תרצו בכך)
חשוב לציין שהמעבר בין השלבים אינו ליניארי, זה לא מסלול חד כיווני שאם עוברים בו שלב אחד אז מסיימים אותו לעד... השלבים לעיתים חוזרים, משתנים, עוברים תהליך, קופצים מאחד לשני ללא סדר מסוים ואז שוב הולכים... זהו תהליך דינאמי ומתפתח, ומאוד אישי.
מה שחשוב זה להיות קשובים לעצמינו ולנפש שלנו,
להבין שאנחנו נורמלים בתוך התהליך הזה,
להבין שאנחנו בתוך תהליך ולא נישאר תקועים בו לעד,
ולאפשר לעצמינו תנועה.
אם נאפשר לעצמינו להיות בתוך התהליך,ונאפשר לעצמינו תנועה בו- לבסוף נגיע להשלמה, וליכולת לחיות עם מה שקרה לנו בלי שזה יערער משהו עמוק ויסודי בתוכנו.
בנוסף, לאחר מחקרים על השיטה שלה, בשנים האחרונות נוסף שלב שהיא לא כתבה עליו. והוא מרגש ומעורר לחשיבה. השלב הוא:
צמיחה.
מי שחווה את השלבים, הרגיש אותם ואפשר לעצמו לנוע בתוכם, לעבור שינוי ולחוות השלמה, יכול גם להגיע לשלב של צמיחה מתוך הכאב שלו.
בשלב של צמיחה יש אפשרויות פנימיות חדשות, עשיה מתוך תחושת שליחות או מתוך הרגשה שהנפש נפתחת לעוד הזדמנויות, תחושת השראה, תקווה ושמחה שמגיעה דווקא מתוך המעבר במקומות הכואבים.
לאט לאט
צעד צעד
תנו לעצמכן בחמלה וברכות לנוע בין השלבים השונים.
באהבה ועדינות לעצמכן ועצמכם.
צאו למסע רך וקרוב אל עבר החיים שאחרי האבדן.
אפשר גם לצמוח מתוכו.
חיבוקים ואהבה!💜
ציפי
מביאה לפה מודל של שלבי האבל, להבנה מעט מעמיקה ורחבה של שלבים שעוברים בתוך תהליך אבל לאחר אבדן.
אליזבת קובלר-רוס היתה רופאה פסיכיאטרית שעבדה עם ילדים שחלו בסרטן סופני, ועם בני משפחותיהם. לאורך השנים היא ליוותה משפחות רבות בתהליכי אבל, והגיעה למסקנה שאבל הוא תהליכי, ועוברים בתוכו מספר שלבים.
כל שלב יכול לקחת זמן מה, זה אינדיבידואלי ומשתנה מאדם לאדם.
השלבים הם:
- הכחשה
- כעס
- מיקוח
- דיכאון
- השלמה
(ארחיב על כל שלב אם תרצו בכך)
חשוב לציין שהמעבר בין השלבים אינו ליניארי, זה לא מסלול חד כיווני שאם עוברים בו שלב אחד אז מסיימים אותו לעד... השלבים לעיתים חוזרים, משתנים, עוברים תהליך, קופצים מאחד לשני ללא סדר מסוים ואז שוב הולכים... זהו תהליך דינאמי ומתפתח, ומאוד אישי.
מה שחשוב זה להיות קשובים לעצמינו ולנפש שלנו,
להבין שאנחנו נורמלים בתוך התהליך הזה,
להבין שאנחנו בתוך תהליך ולא נישאר תקועים בו לעד,
ולאפשר לעצמינו תנועה.
אם נאפשר לעצמינו להיות בתוך התהליך,ונאפשר לעצמינו תנועה בו- לבסוף נגיע להשלמה, וליכולת לחיות עם מה שקרה לנו בלי שזה יערער משהו עמוק ויסודי בתוכנו.
בנוסף, לאחר מחקרים על השיטה שלה, בשנים האחרונות נוסף שלב שהיא לא כתבה עליו. והוא מרגש ומעורר לחשיבה. השלב הוא:
צמיחה.
מי שחווה את השלבים, הרגיש אותם ואפשר לעצמו לנוע בתוכם, לעבור שינוי ולחוות השלמה, יכול גם להגיע לשלב של צמיחה מתוך הכאב שלו.
בשלב של צמיחה יש אפשרויות פנימיות חדשות, עשיה מתוך תחושת שליחות או מתוך הרגשה שהנפש נפתחת לעוד הזדמנויות, תחושת השראה, תקווה ושמחה שמגיעה דווקא מתוך המעבר במקומות הכואבים.
לאט לאט
צעד צעד
תנו לעצמכן בחמלה וברכות לנוע בין השלבים השונים.
באהבה ועדינות לעצמכן ועצמכם.
צאו למסע רך וקרוב אל עבר החיים שאחרי האבדן.
אפשר גם לצמוח מתוכו.
חיבוקים ואהבה!💜
ציפי
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 