אחד שתיים שלוש
בועות בועות בועות
בלוניים
בקול מאנפף
והיא תמיד הייתה ליידי
ותמיד היתה לה נזלת
ופעם אחת ג שאלה אם היא צריכה טישו
ופעם אחת ג נכנסה איתנו לארון שיישבנו
ופעם ג אהבה אותה ולא אותי
ופעם לא ידעתי שצריך להיות עצובים בגלל זה
אז פעם שמחתי
ורציתי להיות חברה של צ כי היתה לה קשת אדומה יפה
אז היה לנו סטוץ כזה של יום
ופעם אני וא ישבנו בחצר, והחלפנו טבעות
ואז היא באה אלי , ואכלנו טוסט עם זיתים
וראינו אסי וטוביה
ולמחרת לא זכרנו כלום
וביום הראשון של כיתה א
ראיתי את מוריה, ולא אהבתי אותה, כי היא היתה כזאת קטנה
והיא הייתה עם אחותה
ועם חולצה שחורה
וקוקו מפורק
ומבט מפוחד
בסוף אהבנו עד כיתה ג
עד סוף הקיץ
ומתו להם השרקנים, והם עברו דירה
וחסל
ופעם רציתי להגיד את הפרק הארוך,
מזמור לאסף, אלוהים אל דמי לך
כי התאמנתי וזכרתי אותו בעל פה
וגם י רצתה
אז כמעט בכיתי
בסוף קיבלתי אותו
ולא הייתי בכלל שמחה
ופעם ראיתי
תמונה שלי על הקיר באולם
ילדה קטנה עם נעליים ורודות גדולות
ואפונציק קטן
וצחקנו עלי
ושמחתי
והכירו אותי
וידעו אותי
יותר משידעתי אני את עצמי
ופעם היא ישבה מאחורי
גב לגב
והיה לה שיער ארוך ארוך שדיגדג לי תמיד בצוואר
ודחפתי אותה
והיא דחפה אותי
עד שא הזיזה את השולחן
חכמה היא היתה
ואז , למרות השיער שלה
נהינו חברות כמעט הכי טובות
כמה שטויות
והרגשנו גאונות
כי המצאנו מכונה מקופסת נעליים שקולעים לתוכה כדור ו- וזהו.
והיא הלכה לאיבוד
המכונה
וגם היא.
והיא בכלל הסתפרה.
ועכשיו היא אחרת.
וא אהבה אותי מדי, במקום לברך ברכת המזון על הטוסט
להחזיר לי את הטבעת וללכת
היא נשארה
ונפגעה
ועכשיו היא הלכה לתמיד
וי נופפה לי לשלום באוטובוס
וזכרה רק את פיל פילון
ולא אותי
ומוריה רחוקה
ואחרת
וזהו
אף אחד לא צוחק עלי יותר
אף אחד לא יודע אותי
ולא מחבק אותי סתם ככה כשאני אומרת דבר שהוא אני
ולא מפייס אותי עם עדשים
ולא מנשק אותי על הלחי
ולא מברבר ומברבר במדרגות למעלה
או בשרותים למטה
אף אחד לא.
שזה נהדר אגב.