(תרגום שלי בסוגריים עם סימן שווה, סימני פיסוק וסוגרי הקשר שלי)
"תנו רבנן (=שנו רבותינו):
כשחרב הבית בשניה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן רבי יהושע, אמר להן: בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו: נאכל בשר, שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל?! נשתה יין, שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל?! אמר להם: אם כן, לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות. (ענו לו: ) אפשר בפירות. (ענה להם
פירות לא נאכל, שכבר בטלו בכורים. (השיבו לו: ) אפשר בפירות אחרים. (השיב להם: ) מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים. שתקו
אמר להן: בני, בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה, (בגלל שכתוב) דכתיב (מלאכי ג, ט) במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו, אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט. (שואלת הגמרא: ) וכמה? אמר רב יוסף: אמה על אמה, אמר רב חסדא: וכנגד הפתח. עושה אדם כל צרכי סעודה, ומשייר דבר מועט. מאי היא (שואלת הגמרא: מהי המנה המועטת עליה מדלגים?) אמר רב פפא: כסא דהרסנא (= סוג דג קטן שהיו נוהגים לאכול.) עושה אשה כל תכשיטיה, ומשיירת דבר מועט. מאי היא (= שואלת הגמרא, על איזה תכשיט היא מוותרת?) אמר רב: בת צדעא (= סוג תכשיט), שנאמר (תהלים קלז, ה) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי וגו'. מאי (=מה לומדים מהכתוב) על ראש שמחתי? אמר רב יצחק: זה אפר מקלה שבראש חתנים. אמר ליה (=רב פפא שאל את אביי, היכן מניחים את האפר מקלה?) רב פפא לאביי היכא מנח לה? (ענה אביי: ) במקום תפילין, שנאמר (ישעיהו סא, ג) לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר. (ומסכמת הגמרא) וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר (ישעיהו סו, י) שמחו את ירושלים וגו'" (גמרא בבלי, בבא בתרא, דף ס עמוד ב, סוף פרק חזקת הבתים)
הגמרא הזו מלמדת הרבה על התייחסות למציאות מתוך מה שקורה.
מעבר לכך, המסקנה היא שלא להוסיף מעבר לגזירות שמופיעות בספרי ההלכה.
אבל אני חושב שצריך לחשוב איך נחוש את החורבן. (שלחו לי משהו יפה שהרב רימון כתב, אחפש להעלות אותו)
