מצחיקה אותי אחוות האחים המוזרה שיש בין דתל''שים

בהנהלת: סלט

מכתב פתיחה

מצחיקה אותי אחוות האחים המוזרה שיש בין דתל''שיםבוז

אולי אני לעולם לא אבין,
אבל בינתיים השמחה הזאת שלהם כשהם מגלים שעוד מישהו יצא מהדת נראית לי כמו האנשים שמנסים לרזות על ידי זה שהם משמינים את כל מי שמסביבם

רק בשמחה.

נכון!

אגב, מה ערכת?

כל מיני דברים שרציתי לומרבוז

שזו לא גאווה גדולה
שלא תעודד את זה

אבל אז חשבתי, מסכן הילד, הוא צריך עידוד

אבל אולי הוא סתם רוצה למרוד

ובגלל רציתי לומר לו שהקיבה שלו לא רגילה לשילוב של לקטוז אחרי חלבונים כי זה באמת לא בריא, התורה לא אומרת סתם, אבל הוא יתרגל

ושאם מה שהוא אכל היה עוף אז בכלל האיסור הוא דרבנן

וכל מיני דברים שאתה אומר כשאתה קצת בהלם וקצת עצבני כי הילד שלך צורח ואין לך אוכל בשבילו ואתה מחכה כי הבעל הלך להשיג מטרנה מאחת הגבעות

רק בשמחה.

וערכת כי?

כי זה נושא נורא רגיש לאנשיםבוז

ואני אדם מאד חסר רגישות
חלילה וחס שבגללי מישהו ייעלב או השם ישמור יישאר דתי

איך ישארו דתים מתגובה כזאת?רק בשמחה.

אבל כל הכבוד!

(..רצה לאש

למה כמו האנשים שמנסים לרזות על ידי זה שהם משמינים את כל מי שמסביבם?
לכאורה זה פשוט, לשמוח שעוד מישהו התקרב אל האמת😅
אם כבר זה כמו האלה שעוברים לאכול בריא וכשהם שומעים שמישהו אוכל מלפפון הם ישר מתלהבים..

אבל אני מסכימה איתך שיש בזה משהו מן הטמטום, האחווה הנ''ל😁)

אני לא שופטת, סתם שתדעיבוז

לא חושבת שזה מטומטם. זה מעציב אותי קצת

משברים באמונה כשמם כן הם, הם שוברים את האדם

מישהו דתלש פעם כתב שהדבר הכי קשה בלחזור בשאלה זו התחושה שפתאום אתה לבד

אבל באמת

אין אף אחד שאיתך, הולך איתך, עקבות בחול,

לא הכל לטובה

יש סבל ויש צרות סתם בלי סיבה ולא כי הכל לטובה

זה מדכא

זה שובר

כי העולם נוראי

יש אומרים מבין האתאיסטים שהאדם המציא את האל כצורך להתגונן מהרוע בעולם

וזה הגיוני, תראי איך תקווה ואמונה מחזיקים חיים שלמים של אנשים

תראי את כל מרורי החיים שופכים את ליבם בכותל ותוחבים בין אבניו הרחבות פתקים קמוטים ולחים מדמע.

זה קשה, לחיות בלעדיו

והמחשבה שאם אתה טועה, והוא אכן קיים, אתה מכעיס אותו

אין לי הרבה הערות חכמות כי משבר באמונה זה דבר שאדם צריך להתמודד איתו לבד, אם הוא בכלל רוצה.

אני אסיים במה שחןפסיק אמרה לי ששמעה בהופעה של חנוך דאום,

שאמר לבת שלו, תהיי מה שאת רוצה,

כי אם אין אלוקים, אז למה להיות דתי

ואם יש, הוא בטח יבין.

רק מדייקת את הציטוטחן,

הוא אמר לה שתעשה רק מצוות שעושות אותה שמחה
כי אם אין אלוהים היא לא מפסידה
ואם יש הוא יבין

ואני כל כך רוצה לכתוב כאן עוד הרבה
וכל כך לא מצליחה להתנסח
אז אני מוותרת
ואני רק מאחלת לכל אחד למצוא את הדבר המשמעותי הזה שנותן לו טעם בחיים כאן ואולי קצת משמעות

הציטוט כפי שאני מכירה אותו-

רצה לאש

חנוך דאום - Hanoch Daum

בחורה מבית דתי מתלבטת מה לקיים ומה לא. לא סגורה על יחסיה עם הדת. אמרתי לה שתעשה כמוני: תקיים את המצוות שהופכות אותה לאדם טוב יותר ותוותר על אלה שמעציבות אותה. אם אין אלוהים, לא קרה כלום, עשית דברים שהפכו אותך לטובה יותר. אם יש אלוהים, הוא כבר יבין.

נכון. אגב, אחלה ציטוטבוז

אגב 2- היכולת לנסח דברים בצורה שמיישבת את מה שאני רוצה לעשות הכי טוב על המצפון לאו דווקא אומרת שהם אכן בסדר ונכונים

מה הפשט הוא כבר יבין?אניוהוא

הרבה פעמים דתלש נהיה דתלש לא בגלל קושיותאניוהוא

אלא בגלל תרוצים

אסור לשפוטחן,

זוכרת שכתבתי פעם משהו
כשמישהי קרובה לי חזרה בשאלה
והיכה בי פתאום
המקום הזה
שמי שמתייאש מאלוהים
בעצם התייאש בכלל
מהכל
וזה עצוב וכואב נורא

ואני שונאת לצאת דוסית מתנשאת שמרחמת על מי שחזר בשאלה.. לא זה המקום ממנו אני כותבת

לגמרי. העולם מבולבל ככהפואנטה

לא ממקום שופט.ובכל אופן נראה לי שלא הבנת את מה שכתבתיאניוהוא

אוקי.. רוצה להסביר?חן,

טוב....אניוהוא

העולם בחוץ מאד מפתה. אחרי שטועמים את ההפקרות - קשה מאד להיות דתי.
לכן הקושיות באמונה הם לא לא קושיות שבגללם הוא לא דתי,
אלא תירוצים למה הוא לא דתי....

וזה בדיוק כמו ש@סלט אמרה
לכולם יש את הקושי להיות דתי - לכל אחד יש את הפיתוי שלו.

אני לא חושבת שזו שפיטה בקטע של יואו אני כזה יותר טובבוז

זה יותר כזה,

אחי לכולנו זה קשה
מה אתה בורח
ועוד מרגיש טוב עם זה

זה מעניין שאת מתייחסת להתדתלשות בתור בריחה וחיים קלים,רצה לאש

זה כל כך לא.

אבל זו הסיבה שבגללה הרבה בני נוער יוצאים בשאלה,רק בשמחה.

כדי לברוח מהדת.

אבל לא כי זה קל לברוח,רצה לאש

כי זה נכון.

(זה הכללה ממש, כל אחד והסיבות שלו. אבל רוב הדתלשים שאני מכירה רוצים מאוד להיות דתיים ושיהיה להם טוב עם זה. רק שזה לא מצליח..)

כמה נערים שיצאו בשאלה באמת חקרו?רק בשמחה.

הרוב המוחלט לא, דבר כזה לוקח הרבה זמן, וקשה לחקור פילוספית על קיומו של אלוהים בלי הקדמה.

רוב הנערים שיצאו בשאלה (שאני מכיר לפחות.) לא קראו וחקרו על הראיה מן האנטולגית או הראיה הפיזיקו-תיאולוגית.

וזה לא אשמתם, רבים וטובים התחבטו בסוגיות האלה, אבל מה שכן, אי אפשר להגיד שכל מי שיצא בשאלה באמת בירר וחקר עד הסוף.

ולפחות ממה שאני ראיתי, רוב מי שיוצא בשאלה עושה את זה בגלל שהורים שלו כפו עליו לקיים הכל או בגלל שהמצוות נראות לו מטופשות ושאין לו כוח לקיים אותם.

וכן, אני חושב שכל עוד לא חקרת וביררת את האמת, טיפשי לצאת בשאלה, במיוחד בגיל כ"כ צעיר.

(מה לא מצליח להם?)

אני לא חושבת שרוב החוזרים בשאלה עושים את זה מתוך אמונה באמתרצה לאש

אחרת.

מה שאני אומרת זה שזה מה שנכון (להם).

אני יכולה להגיד על עצמי, ואני יודעת על עוד לא מעט בני נוער, שהתןרה והמצוות לא נכונים לנפש שלהם. הורגים אותם מבפנים..
(אני אמנם לא ממש דתלשית אבל אם אני אהיה זה יהיה מהסיבה הזאת)

נראלי יותר טיפשי להיות אקטיבי בלי סיבה מאשר להיות פסיבי בלי סיבה.
חובת ההוכחה מוטלת על היהדות, כי היא דורשת פעולות.

לא מצליח להם גם להיות דתיים וגם שיהיה להם טוב בנפש, עם הדת.

כל מערכת חוקים דורשת הקרבה במידה מסוימת.רק בשמחה.

ואת זה אני בכלל לא מבין, את מאמינה שיש ה' והתורה היא רצונו, אבל את לא מקיימת אותה כי קשה לך?

אבל לא הייתי במקום הזה ומכיוון שכך לא אוכל לדון את מי שכן במצב הזה.

אבל אני לא אקטיבי בלי סיבה.

יש לי סיבות טובות.

(הטיעון הקסמולוגי, הראיה האנטולגית, הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, הראיה מן המוסר, טיעון העד, המסורת.)

ואם יש לי בסיס טוב, ההימור של פסקול נותן לי סיבה לעבוד את ה'.

אבל מז"א שלא טוב להם עם הדת?

קשה לכם לקיים מצוות? למה?

אני לא יודעת אם אני מאמינה או לא.רצה לאש

בכל מקרה, גם אם אני יאמין. התורה עושה לי רע. התורה הרסה לי את הנפש.
נניח והתורה זה מה שה' רוצה, יש לי שתי מסקנות אפשריות-
א, ה' רוצה שיהיה לי רע
ב, ה' רוצה שאני אקיים מצוות עם שיקול דעת. כלומר, לשים לב אם נכון לי לקיים את המצווה הספציפית הזאת בהתחשב במצב. הנפשי הנוכחי והספציפי שלי.

זה לא כי קשה לי, זה כי ככה נכון לי.
הרבה יותר קל לי לחזור לעבר הדוס שלי. לא לחשוב לבד(כמעט), להיפטר מהצורך להציב לעצמי גבולות, וכמובן החברה והמשפחה. וגם תחושת המשמעות והשייכות.
אבל אני יודעת שככה אני מפספסת את עצמי וגם פוגעת בנפש שלי.

מעולה, אז אתה אקטיבי עם סיבה, לבריאות. לי אין סיבה מספיק טובה, ולכן אני לא אהיה אקטיבית.

שוב, זה לא עניין של קושי. זה עניין של נכון ובריא לנפש.

ועוד דבר.רצה לאש

אחרי השלב של להאמין שה' ברא את העולם והתורה זה מה שהוא רוצה ממני,
יש כמה דברים- גם חז"ל והפירושים והגדרות לתורה.
גם חוץ מזה. אוקיי, ה' רוצה שאני אקיים את התורה והמצוות. למה לי לעשות את זה?

(אני לא בקטע של לקבל תשובות, תשובות אני מחפשת במקורות אחרים. רק להסביר טיפה את המקום שלי ואני מניחה גם של עוד לא מעט אנשים)

..רק בשמחה.

את עם זה אין לי בעיה,רק בשמחה.

ספקות הם חלק מחייו של אדם חושב.

אבל להיות דתל"ש רק בגלל שהתורה מגבילה את הלבוש שלנו או בגלל שאי אפשר להיות בפלא' בשבת,

זה לא רציונלי ולא נכון, לא כך?

זה לא רק.רצה לאש

זה ספקות לגבי כל פרט ופרט בסדר היום של אדם דתי.

אני לא דתלשית. אבל אני לא עושה דברים שלא באלי אם אין לי סיבה לעשות את זה.

זה לא שהתורה והמצוות הורסים את הנפשאניוהוא

אלא הגישה לתורה ומצוות הורסת לך את הנפש.

תשני גישה, תראי איך זה בונה את הנפש.

יכול להיות,כרגע עוד לא נמצאה הגישה הזו.רצה לאש

פשוט. אבל הפתרון הוא לא לזרוק אלא לחפשאניוהוא

הפתרון הוא לא להמשיך לפעול באופן שמזיק לנפש שלי.רצה לאש

לא מסכים.אניוהוא

אבל לא נראה לי שאת רוצה לשמוע

נראלי זה עניין של הסדר עדיפויות,רצה לאש

אתה שם אמת או תורה מעל הכל.
אני שמה את הבריאות הנפשית שלי מעל הכל.

או אולי, אתה מאמין/רואה/מרגיש שהתורה היא דרך לבריאות נפשית.רצה לאש

אני לא חושבת ככה.

אני חושב שאת לא יודעת מה באמת בריא לנפש שלךאניוהוא

הפקרות - כלומר זריקת התורה- היא ודאי לא בריאה לנפש

אוקיי, אז לגבי זה אנחנו לא מסכימים.רצה לאש

אני חושב שזה לא עניין של הסכמהאניוהוא

אבל לא משנה

בוז

עשיתי לך לייק כי הבנת שזה פשוט לא משנה.

רק בשמחה.

לייק כי עשית לייק.

^^רק בשמחה.

ככל הנראה אופציה ב' היא הנכונה בשבילך,רק בשמחה.

השאלה אבל מה מפריע לך, כי יכול להיות שהפתרון לא תלוי דווקא בקיום המצווה.

את יודעת שאפשר להיות דתי ולחשוב לבד, כן? מאיפה הגיעה ההנחה שאי אפשר לעשות כך?

אבל כן, את צודקת שהדת יוצרת לאדם מרחב וסביבה נוחה. (אם כי יש מקומות שלהיות דתל"ש זה להיות חלק מהמגניבים, כמו פה בערוץ למשל...)

לא רציונלי לדעת שיש סיבות טובות להיות אקטיבי ולהיות פסימי.

יש *לך* סיבות טובות להיות אקטיבי.רצה לאש

לי אין.
ולכן רציונלי שאתה תהיה אקטיבי ואני פסיבית.

הי, את לא צריכה להסביר את עצמךבוז

אז זה לא הקטע של "עוד מישהו התקרב אל האמת"סביון

(מה שכתבת למעלה)
זה במובן הכי פשוט שיש עוד מישהו איתם שמבין אותם.

ועל תורה ומצוות שלא נכונים לנפש יש לי איזה בליל דברים להגיד אבל אני עוד צריך לסדר אותו לעצמי וגם ככה מתלבט אם זה המקום לכתוב אותו

בגדול, מה שאני מניח שלא אתחרט עוד רגע שכתבתי: יש שני סוגים שונים של "קל". במידה מסוימת הכי קל לברוח בחזרה לעבר הדוסי שהיה לרוב הדתלשים המתוסבכים (יש סוג אחר של דתלשים, כאלה שמראש היו לייטים מאוד ואז להוריד את הכיפה זה המשך טבעי) כי זה המקום המוכר והנוח. אבל לזרוק את הכל זה סוג אחר של "קל", ליצור לעצמך הווה חדש שתפור על איך שאתה רואה את עצמך כרגע.
נתייג כדי שתראי את העריכה: @רצה לאש

אמ כן, נכוןרצה לאש

ואני אשמח לשמוע בהזדמנות.
אפילו באישי אם לא שייך פה..

אני לא רואה שום דבר קל בליצור לך הווה חדש מאפס.רצה לאש

זה מצריך אומץ וכוחות מטורפים..

מבטיחה לך שבאלי להתייאש וזהו, להיות דוסית ולהדחיק את הנזקים שהדת עושה לנפש שלי

זה דורש קצת פירוטסביון

וגם צריך יותר להסביר לעצמי.
אני אכתוב על זה מתישהו, יכול לשלוח באישי אם תרצי.

אשמח גם.רק בשמחה.

אשמח.רצה לאש

היי גם אני רוצהפסידונית

לא מגיבה בשרשור הזה כי אתם עושים את זה טוב. אל תיעלמו לי ⁦☹️⁩

אני אשלח לשלושתכםסביון

אבל אל תצפו ליותר מדי כי אני לא מספיק בטוח בעצמי בנושא הזה.

אפשר גם?אחיתופל

..בתוך בני ישראל

אשמח לעיין.

שלחתי לשניכם באישיסביוןאחרונה

@אחיתופל @בתוך בני ישראל

זה בדיוק מה שאמרתיבוז

שאני לא מתייחסת לזה ככה.
לפעמים אנשים פשוט לא מאמינים במה שהם עושים ואז פתאום יורד להם האסימון, למה בכלל לעשות את זה?
אני לא אוכל לפני קידוש כי- מה? יפלו עלי השמיים?
אז אני ארד ואוכל עוגיות.

לכן אמרתי למעלה, זה משבר אמונה, לאו דווקא יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו. גם כאלה יש, אבל פחות, והסיבות שלהם לרוב טראגיות.

לפעמים זה בגלל שכפו על האדם להיות דוס והוא חווה מזה צער (אף אחד לא אוהב שכופים עליו משהו) שפיטה, אי הכלה והחמרות מרובות בלי *להבין* מה הוא עושה. בלי להתחבר. ואז ברור שהרצון הראשון הוא לעזוב הכל.

אני מכירה הרבה אנשים שהפסיקו להחמיר כל כך עם עצמם, ניסו להתחבר וגילו שזה לא נורא כל כך. ומכירה הרבה שהחליטו שדי, יאללה, אני הולך לעשות מה בא לי.

אגב, כן בהחלט, הרבה פעמים זו גם בריחה לחיים הקלים, ללכת אחרי כולם, אבל אני לא אגיד את זה, זה לא יפה ומעליב ומאשים אתכם בעצלנות.
וכבר יצא שחשבו שאמרתי את זה על מי שאוכלים כל הכשר שהוא ולא רק הכשרים מהודרים, אבל אז הסבירו לי שזה דווקא אידיאל ממלכתי כזה לאכול רק רבנות וזה לא קשור בכלל ללרצות שיהיה לך את כל האוכל שבא לך זמין.
אז אני לא אומרת את זה.

בדיוק.אניוהוא

בהמשך לשיחתנופסידונית