בקושי יש איפה לעצור (בצד אחד התחנה רחוקה ובצד השני עוד יותר), כל האוטובוסים לאותו כיוון ואף אחד לא חשב על הרעיון המהפכני לנסוע לכיוון צומת פת, והאוטובוסים הנ"ל מגיעים בכפוף למצב הרוח במקרה והם לא מחליטים להבריז
אבל למחלף רמות הייתי נותן פחות מאפס
מדובר במקום שיש בו 5 גשרים שונים, ושלחצות את הכביש מצד אחד לצד השני (של כביש 5) זה עניין של כמעט 10 דקות ברגל בסיטואציות מסויימות.
שילוב של כבישים 444, 5,6 ועוד כמה פניות הצידה (רכבת ר"ע מזרח למשל).
וברגע שישלמו לנהגים גם יהיה הרבה יותר כאלה.
הר ומדברכשיש כסף שזורם, יהיה מי שיפתור את הבעיה.
רצה לאש
)(סליחה על ההכללה)הם מנסים להציע טרמפיסטים (משלמים) בדיוק על המסלול.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)