יפה, אבל רואים איך שהם מנסים בכח (גם כשזה כבר ממש ברור שזה לא טבעי) להראות כמה הם אנושיים. והם לא כ"כ.. בלשון עדינה.
הפריע לי שכשהם עצרו מארגנים של הפגנות אלימות הם השמיעו קריאות "נאצים", כשבכלל אף אחד לא היה מסביבם. תוך כדי הניסיון להראות את האנושיות של עצמם הם הופכים את החרדים ל"רעים" בסיפור הזה. אף אחד לא צעק עליכם נאצים. אל תשקרו.
אבל זה שהם תמיד צריכים לעבוד מול פושעים שאסור לרחם עליהם, זה גורם להם להיות "מחוספסים" ולא לרחם על (כמעט) אף אחד. לא אמרתי שזה מבוים, אמרתי שזה מוקצן ובזה אנחנו מסכימות
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
