טוש
טוש
והוא היה פצוע וכל הבית והעוגה התכסו דם
כיפת ברזל-סרוגה
כיפת ברזל-סרוגה1.אם היו מחייבים אותכם להחליף את השם הפרטי שלכם לאיזה שם הייתם מחליפים ממ, @מבוע קוראת לי מקדשיה 
אבל אני הייתי משנה למלכות
2.רוטב שמנת פטריות / רוטב אדום(עגבניות) שמנת פטריות- בארורר
3.חדר פרטי/חדר משותף משוטףף
4. מאה חברים/חבר אחד טוב וואו, גם וגם
5.סיפור מצחיק מהילדות ממ, הייתי עם אחותי בחוות סוסים שהיא היתה בה, היא עלתה על הסוס ואני חיכיתי באורווה, קיצער אני עומדת ומחכה להם ופתאום אני מרגישה משו רטוב בשיער, מסתברס שסוס ליקלק לי ת'שיער להנאתו 
6.ניק שהייתם רוצים להכיר יותר @אין על רבנו!
אין על רבנו!נעה ונדה1.אם היו מחייבים אותכם להחליף את השם הפרטי שלכם לאיזה שם הייתם מחליפים לא הייתי מחליפה
2.רוטב שמנת פטריות / רוטב אדום(עגבניות) אדום
3.חדר פרטי/חדר משותף משותף
4. מאה חברים/חבר אחד טוב לא סותר
5.סיפור מצחיק מהילדות פעם אחותי הביאה חברה הביתה והם המציאו שיר "עץ ברוש נפל לי על הראש" אז צעקתי להם "מגיע לכם!!" סתם קטע מוזר שזכור לי.. כולם צחקו עלי..
6.ניק שהייתם רוצים להכיר יותר @פטל.
1. לא יודע
2. לא ולא
3. פרטי
4. אחד
5. באולטרא-סאונד זיהו אותי בטעות כנקבה. זה עלה להורים שלי בברית ופדיון בהפתעה.
6. יש הרבה.
פשטות.באיזה גיל?
כי בדודה שלי גם שינתה שם, ולקח לי טונה זמן להתרגל
חוצמזה שהיא שנתה את השם בגלל שהייתה אלרגית למלאנתלפים דברים, אז הרב המליץ לשנות ת'שם, אז לפעמים אני נבהלת שאנשים שינו שמות..
וואו, מוזר שאינלך שם סגור ובטוח..
נראה לי אולי יסכה
פטריות
פרטי
תלוי כמה המאה טובים..
תמיד היה עובר ליד הגן שלי אלטע זאכן (אשכרה בדקתי באינטרנט עכשיו איך כותבים את זה
) בדיוק בשעה שהיינו יוצאים לשחק בחצר. ותמיד הייתי נלחצת ממנו בטירוף ובורחת מהר לתוך הגן...
וואי לאיודעת יש מלא שנשמעים לי מדהימים
1.אם היו מחייבים אותכם להחליף את השם הפרטי שלכם לאיזה שם הייתם מחליפים
נראלי מחזירה לשם הראשון....עדיף ממשהו חדש
2.רוטב שמנת פטריות / רוטב אדום(עגבניות)
אם קצתץ אז שמנת,ואם הרבה-עגבניות
3.חדר פרטי/חדר משותף
פרטי
4. מאה חברים/חבר אחד טוב
מאה
5.סיפור מצחיק מהילדות
עצם הילדות
6.ניק שהייתם רוצים להכיר יותר
אותך
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
