אמא הייתה בביהח 3 שבועות. אבא איתה רוב הזמן.
אחותי הגדולה אמא לילד הכי שובב שקיים.
אני אמא לכל השאר (גם לתינוק בן 2 וחצי חודשים)
תקופה הזויה.
מוצש-סבא רבא נפטר. ה' יתברך רצה אותו קרוב אליו בשמיים.
במקביל לאמא כואב הלב בעוצמות מטורפות.
ראשון.
מרפאה.מיון.טיפול נמרץ.צינטור.הלוויה.לישון בלילה ולקום לאח הקטן.
מאז כל יום בערך אותו דבר..
ברוך ה' אמא השתחררה בחמישי.
עדיין חלשה. אבל היום קמה ותיפקדה נורמלי.
התקופה עוד מעט מאחורינו
פשטות.ראית אותי מתישו?
אהה ואם *** ***** אצלכם מתישו תעדכן או שתגיד לה שתדבר איתי.. פגשתי אותה בסוף הסיבוש..
שולחת לך חיבוק גדול מרחוק
ושבעזרת ה' בקרוב ממש הכל רק ילך וישתפר...
ותיזכרי שאבא שבשמיים תמיד איתנו.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
