שהיא כל כך מצליחה וחכמה כי ככה,
והיא כל כך טובה בזה וזה כי פשוט ככה היא נולדה,
ואם הייתי נולדת חכמה כמוה או יפה כמוה אז אני גם הייתי יכולה לעשות דברים גדולים כאלה.
די עם התירוצים,אף אחד לא מושלם
ואם נעסוק תמיד רק באם היינו ככה אז היינו ככה, ותמיד מצטערים שאנחנו לא מושלמים, אז לא יצא ממנו כלום.
כי גם האנשים שנראה שמושלם להם או שמצליחים להתגבר על הכל, גם להם היו הרבה מכשולים בדרך
והם פשוט האמינו בעצמם ולא חשבו על איך הם היו טובים אם הם היו כמו אנשים אחרים.
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
