בטוחה אמנם שיש התמודדיות שאני לא מבינה,
אבל ככה זה נראה מהצד

בטח שלא בנים דתיים, אבל נראלי גם בכלל בנים
הרבה יותר פשוט להיות בת

שבאמת אנחנו לא יכולים לדעת, כי לא תמיד מה שנראה מהצד משקף תמציאות

לא סתם קבעו "שלא עשני אשה".
(ברצינות, לא בציניות).

לא כל הראשונים אומרים שזה בגלל המצוות שהאשה פטורה. יש עוד סיבות.

לנשים יש שלוש מצוות שאין לגברים.

לגברים יש בערך פי עשרה מצוות שאין לנשים, בהם חמש מהמצוות הקשות ביותר.

א. עוברים קשיים פיסיים גדולים אחרים.

ב. אשה לא חייבת להרות וללדת, הקשיים של הגבר לא באים עליו מבחירה.

 

א. עשו ניסוי ועשו צירים לגבר. בפעם השלישית הוא התעלף.

ב. איזה אישה (דתית לפחות) לא תלד? הסביבה תהרוג אותה ואף אחד לא ירצה להתחתן איתה

א. מה זה מוכיח?

ב. היא לא חייבת להתחתן.

א. שלבנים אין כח סבל, זאת אומרת שהקשיים הפיזיים שלהם קלים משלנו.

ב. נשמה בלי החצי השני שלה אין לה מנוחה. תכלית האדם היא להותיר אחריו זרע. למה הבנים לא צריכים לסבול כדי שיהיו להם ילדים?

א. זה לא אומר את זה. ניסוי על גבר אחד לא מוכיח כלום.

א2. כח סבל נמוך יותר לא מעיד על קשיים פחותים, ק"ו סבל פיסי ספציפי כזה.

ב. הם סובלים הרבה יותר. "קשים מזונותיו של אדם כפליים כיולדה"

לא מכירה מחקר שלם שמכבד את עצמו ונוגע בכזאת תופעה שנעשה על בן אדם אחד.
ב. תתפלא, כיום מצפים מנשים גם לפרנס!

א. לא מכיר את המחקר הזה.

ב. המצב רחוק מלהיות שווה. ברוב המשפחות, הבעל הוא המפרנס העיקרי. החובה ההלכתית, החוקית והחברתית מוטלת עליו.

@נעה ונדה

ציטוט: " גברים שמשתכרים כמו נשותיהם נוקטים גם בגישה שוויונית בקונפליקטים הזוגיים. עם זאת, יתרון הנשים על פני בני זוגן, ביוקרה מקצועית או בגובה ההכנסה עדיין לא מקנה להן שום יתרון בחלוקת העבודה בבית".

עוד ציטוט: "שעור המשפחות מהדגם המסורתי בו הגבר הוא המפרנס היחידי והוא עומד היום על כ-20% בלבד". אז כנראה שבציבור הכללי האחוז עומד על 30%.

(קהילת הבוגרים אוניברסיטת בר אילן).

וציטוט אחד אחרון: "ב-23.4% ממשקי הבית בישראל האישה היא המפרנסת העיקרית".

(כלכליסט).

ברוב משקי הבית הגבר הוא המפרנס העיקרי.

ההבדל באחוזים הוא קטן מאוד

המפרנס העיקרי הוא הבעל? לא היחיד, העיקרי.

טוב זה ויכוח חסר תועלת, אף אחד לא באמת ישתכנע. טוב, צ'יאל, זה ויכוח שלא יגמר - נסיונות פעילים

לא מנסיון😅
אבל בעיני הריון ולידה והנקה זה מדהים מדהים. לא מוכנה לוותר על זה.

אבל.. כל ה"קפריזות" של ההריון והעצבנות והכאב הלא נורמלי בלידה.. זה ממש מפחיד אותי

אבל שווה את זה, לדעתי

לכאבים פנימיים לבנים באמת אין את זה

(ע"ע גבר עם דלקת גרון)

אבל חיצוניים ופציעות?

פי כמה ממנו

@פטל. @טוש

פעם אחת לשניה?

אולי תבדוק אתה ותאמר לי?

אפילו שכנראה זה יחסום גם לי...

"צירים לגבר" או משהו דומה

בדקתי גם ביוטיוב.. זה חוסם הכל

לא מתחתנים ומביאים ילדים בגלל הסביבה.

תינוקות הרבה יותר קשורים לאם מאשר לאב, לי נראה שהסבל בהחלט שווה את השכר. זה לא רווח של הגברים לוותר על שניהם.

באופן כללי זה נראה יותר פשוט

והעולם היום, גם בארץ
ובמיוחד במגזר הדתי-
עדיין שווניסטי קצת.
מצפים מבנות הרבה יותר ממה שמצפים מבנים לדעתי
וזה קשה לפעמים

סתם עלתה לי הדוגמה.

הבן- שב תלמד.

הבת - תעבדי ותגדלי את הילדים.

אבל למה האמא צריכה להחזיק את הבית לבד? למה היא צריכה גם לעבוד (ורוב העבודות לא נגמרות ב4:00 כמו הוראה) וגם לטפל בילדים ובתחזוקה של הבית ולעצמה? לא נשאר כלום

כי הנוחות שלה ורמת החיים שלה הם לא הדבר שהכי חשוב לה.

כי היא מוכנה למסור את הנפש על לימוד התורה של בעלה.

"כל כבודה בת מלך פנימה" והם שולחים אותה לעבוד ובכתובה הבעל מתחייב לפרנס את המשפחה ומה שקורה בפועל זה שהאישה היא המפרנסת.

ואין לי כח כבר לויכוחים, נסכם שאנחנו לא מסכימים?

את מחליטה בשבילה שהיא סובלת. זה בדיוק כמו החילונים, שקובעים שהפרדה מדירה נשים דתיות.

הם רואות את זה כאידיאל, כשזה לא. בפועל הם בקושי עומדות על הרגליים ומתמודדות עם עוני

אז בעינייך צודקים השמאלנים שאוסרים אירועים בהפרדה? הם גם יכולים לטעון: "הבנות הדתיות מחונכות מגיל צעיר לערכי צניעות, הן רואות את זה כאידיאל, כשזה לא".

יש אנשים שרמת חיים גבוהה היא לא מה שהכי חשוב להם. מותר להם לא להסכים איתך.

כמו שכתבתי לאדמין הדרישה הזאת לא אפשרית. זה לא רק עוני, זה לחץ לא נורמלי ועבודה ללא הפסקה

יש אלטרנטיבה, גם בציבור החרדי.

אצל החסידים בדר"כ האשה בכלל לא עובדת.

זה בחירה של האשה, מה חשוב לה יותר - רמת חיים או התורה של בעלה.

הבעל מביא פרנסה וקובע עיתים לתורה והאישה מגדלת את הילדים. זה מה שאמור להיות.

התכוונתי לזרמים הסגורים הליטאים.

 

קראתי פעם ספר שמדבר על זה, הם הגיעו למצב שלא היה להם כסף לקנות בסופר, נורא! והאישה מתעקשת שבעלה ילמד ומצד שני מתוסכלת ולא עומדת בלחץ. בסוף היא מחליטה להשקיע בקריירה וכתוצאה מזה הבן שלה נושר כי לא התייחסו אליו. (והסופרת היא חרדית! והיא התכוונה להעביר מסר שאסור להשקיע יותר מידי בקריירה. עדיף לגור ברחוב ולא להזניח את הילדים. איזה מסר מעוות).

ככה את חושבת שצריך להיות. הם חושבים אחרת.

אוקי תקשיבו - נסיונות פעילים

אבל לדעתי זה לא משתווה לעול הפרנסה, גידול הילדים ותחזוקת הבית

הרבה פעמים מי שנושא בעול הבית במצב כזה הם הגברים. הם לרוב לוקחים את הילד לגן לפני הכולל והרבה פעמים גם מכינים ארוחות צהריים או מבשלים לשבת.

 

תקראי קצת. נשים שמגיעות לכל מיני מקצועות "אמיתיים" (למשל הייטק) הרבה פעמים גורמות לבעלים להחליף אותן בעבודות הבית.

 

דוגמא:

האם נשים חרדיות באמת יכולות הכל? - צריך עיון

כי פשוט אי אפשר לעשות את זה, אז חלק מהעבודות נופלות על הבעל. עצם הדרישה הראשונית מהאישה להיות עקרת בית ועובדת היא הלא בסדר.

אם משהו יכנס לבית יהיה מבולגן למשל
הןא לא יחשוב וואו איזה גבר לא אחראי,
אלא איזו אישה מזניחה.

ולקחת את הילד לגן ממש לא משתווה ללהכין ארוחות, לכבס לנקות וכו.
כשאשה לוקחת על עצמה מקצוע "אמיתי"
ומשקיעה בקרירה שלה יותר, היא רק לוקחת עול נוסף. לא מחליפה בעול אחר

ומהנסיון האישי שלי,
זה לא תמיד עובד
ולכן הדבר האחרון שמענין אותי זה לפתח קרירה

בחלק מהמקרים זה מתבטא בלשלם לעוזרת, בחלק אחר (אצלנו...) זה מתבטא בהורדת סטנדרטים חריפה כי אין מי שיעשה את העבודה או אין כח לעשות אותה.

 

(ולא, אשתי לא עובדת משרה מלאה. היא לא אוהבת לנקות וגם אני לא...)

וזה גם תלוי מגזר ומקום

התפישה השוביניסטית, מצפה מבנים הרבה יותר.

אז אתה יודע מה?
אנשים מצפים מנשים כיום גם מה שמצופה לפי השווניזם,
וגם לפי הפמניזם

אני לא מתלוננת,
זה רק מעצבן לפעמים

אצל נוער דתי במיוחד.
מבנים יש הרבה יותר דרישות, הרבה יותר קשה ללמוד בישיבה מבאולפנה. ללמוד כל יום עד שמונה בערב, לקום מוקדם, ללמוד גמרא וכו לבנות יש הרבה יותר זמן פנוי... וזה לפני שהגענו לישיבה גבוהה/צבא

חוץ מזה שבקטע הרגשי נראה לי שלבנים הרבה יותר קשה, כי הם סגורים וכל התמודדות זה שלהם עם עצמם.

אין לי מושג מי המציא את זה ש"גבר" זה אחד חזק וחסר רגשות. זה ממש לא נכון, אבל משום מה רוב הבנים מאמינים לזה ומסתירים את הכל בפנים..

תרצי או לא תרצי

כי היום יש מלא יועצים ומטפלים רגשיים ופסיכולוגים, אבל ההליכה אליהם נתפסת כחולשה אז תתבשלו בבעיות של עצמם במקום לפתור אותם

אופי סגור זה יתרונות במקומות אחרים. כמו לעמוד בלחצים ולעזור לאחרים להתגבר על מצבים רגשיים.

ואני לא אלך לפסיכולוג לשנות את האופי שלי, רק רציתי לומר שיותר קשה לגבר להתמודד עם מצבים רגשיים.

וזה בסדר, זה האופי הגברי. זה לא פוסל נשים

"גברים שמשתכרים כמו נשותיהם נוקטים גם בגישה שוויונית בקונפליקטים הזוגיים. עם זאת, יתרון הנשים על פני בני זוגן, ביוקרה מקצועית או בגובה ההכנסה עדיין לא מקנה להן שום יתרון בחלוקת העבודה בבית".

בפועל החיים של הגברים יותר קשים.

שכשהבעל עובד - יש לו פחות עבודה בבית, אבל כשהאישה עובדת - אף אחד לא מתחשב בזה.

אז אמרתי שההתחשבות היא בבעל ולא באישה

לא התכוונתי שתלך לפסיכולוג, התכוונתי שאם גבר נתקל במצב רגשי שקשה לו להתמודד איתו - יש הרבה שיוכלו לעזור לו.

והמציאות היא בעיה - נסיונות פעילים

נסכם שאנחנו לא מסכימים?

כוחות נפש עוזרים להתמודד עם לחצים.
ואני אומרת את זה כבחורה עם אופי סגור שלמדה להפתח לאנשים ספציפיים במיוחד.

יוכל לפרוק, זאת בעיה שהוא יצר לעצמו?

 מה אשמתו מה גברים אחרים חושבים על פריקה?

זה לא הופך את זה לפחות קשה בשבילו.

זה אופי בעיקר ואם יש משהו שאני חושבת שהחברה יצרה פה משהו בעייתי זה פה, כי גם אם ילד יהיה רגיש יותר הוא יתוייג (לא תמיד ולא בכל מקום ואנימאשמח להתבדות), גם אותי מתייגים בגלל התנהגויות מסוימות, זאת בעיה של החברה בכללותה.

בכלל נשים לא עבדו מחוץ למשק בית רוב השנים פשוט כי הייתה כ"כ הרבה עבודה במשק בית שלא הייתה ברירה בכלל.

ללחום, לעבוד בחוץ ולקבל הערכה מעצמך ומסביבתך,
או לעבוד במשק הבית, ולדעת שזאת הברירה היחידה שלך?

וגם זה לא רלוונטי להיום כבר,
כמו שכתבתי למעלה לדעתי העולם היום במעבר בין דעות ביחס לנשים ותפקידן,
בישראל ספיציפית תופסים את תפקיד הנשים גם לפי התפיסה הפמיניסטית וגם לפי השווניסטית

לעבוד, לפתח קרירה מצליחה, להוליד ילדים, ולעבוד במשק הבית
ואם את לא עושה אחד מהדברים הנל-
את לא אישה חזקה, את לא שווה,אין לך את זה.

יש נשים ששונאות את עבודות הבית ומעדיפות להעביר אותם למנקה, ובעלים שלא בדיוק מתאים להם לעבוד קשה ומעדיפים אם אפשר לא לעבוד בכלל.

 

נשים שלא רוצות ילדים (או לא הרבה מהם) זה לא מחזה נדיר בכלל. למעשה לרוב עשירי המשק אין הרבה ילדים למרות שאין להם בדיוק בעיה לפרנס אותם... 

הפוך. ככל שיורדת רמת החיים עולה כמות הנפשות למשפחה.

 

בעולם החרדי יש ציפיות מסוג אחד, בחילוני יש סוג אחר. זה בסדר בעולם.

והלוואי שהיה לי את הכוח הפיזי והמנטלי לזה

בקרב נוער -לבנים יש יותר התמודדויות,
ובחיים האמיתיים שלאחר מכן זה מתהפך.

ואני לא מכלילה, וגם לא מזלזלת באף התמודדות חו

בחיים המודרניים זה וודאי נכון
ובציבןר החרדי זה נכון קצת יותר (בהכללה)

כשהולכים למעיין-כן.
כשמחפשים מניין-פחות.

ובנימה רצינית יותר-הדשא של השכן תמיד ירוק יותר.

אשכרה.