הלכתי ברחוב ואיזה סתם איש אחד אומר לי "שיהיה לך לילה טוב נשמה שלי" ומילמל עוד איזה משו שלא שמעתי
כאילו מה נראה לו?
התלבטתי אם להגיד לו משו אבל בסוף פשוט התעלמתי והמשכתי ללכת
הלכתי ברחוב ואיזה סתם איש אחד אומר לי "שיהיה לך לילה טוב נשמה שלי" ומילמל עוד איזה משו שלא שמעתי
כאילו מה נראה לו?
התלבטתי אם להגיד לו משו אבל בסוף פשוט התעלמתי והמשכתי ללכת
כי עברתי ממש מולו, מול הפנים שלו ולא שמתי לב.. וגם הוא היה נראה הומלס כזה אז לא מפתיע שהוא יגיד דבר כזה..
(וזה לא מצדיק את זה)
להבין מה יוצא להם מזה, ומה עובר להם בראש כשהם עושים את זה. למען השם. קצת טקט ושיבינו שזה לא לעניין
גועל נפש וגועלו האנשים האלה! בלעעכסס
לא יודעת למה..
אולי כי זה כל כך מטומטם להגיד דבר כזה![]()
ממש התלבטתי אם להגיד לו משהו(ודוקא היה לי אומץ, כי בדרך כלל בסיטואציות כאלה אז לא ממש..) ובסוף ויתרתי
אז יהיה ת'ערבי התורן שפותח ת'חלון ויורק! איכ ימח שמם! ארורים!
אבל גם בנינו יש אנשים שלא בסיידר במוחם
הקושיה עד היום מי סינוורה את אותו בן דוד שרדף אבל וחפוי ראש אחר משאית הזבל

בועות סבון
כיפת ברזל-סרוגה
צחקתי בקול
בימאית דמיונותמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)