אמהות יקרות ואהובות ונפלאות- יש לי בקשה אליכן.נהר

בבקשה. אני מתחננת. מתחננת עם דמעות.

תרעיפו אהבה על הילדים שלכם. (אני בטוחה ומקווה שאתן מדהימות ועושות את זה).

וזה לא מספיק רק לאהוב בפנים. או לבשל, לקנות ולהשקיע(כמובן שזה נחוץ)

אבל.. תוציאו החוצה

נשיקות, חיבוקים, מילים חמות, עידודים, דגדוגים, ליטופים, מילות אהבה

כן! מתוק שלי אני אוהבת אותך! אמא אוהבת אותך! אתה ילד מדהים!

 

כותבת מדם ליבי. הלב הזה שמדמם כבר שנים.

אמא. רציתי שתחבקי אותי חיבוק אמיתי, גם אם לא אמיתי, לפחות חיבוק

כשהייתי ילדה, תמיד כשחזרת מהעבודה הביתה בערב היית מסתכלת עלי במבט העייף הזה שלך,

בלי חיבוק, בלי ליטוף, בלי נשיקה

מקסימום איזה קירוב לחי יבש כזה בתוספת תלונות על זה שלא קיפלתי כביסה וכמה שהבית מבולגן

וכמה שאני עצלנית וכמה שכבר אין לך כוח יותר.

ואני ילדה קטנה אולי בת איזה 10 או 11. בוהה ולא יודעת מה לעשות. מאשימה את עצמי שבגללי לאמא רע.

ותמיד רציתי אהבה ממך.

רציתי חיבוק.

חיבוק היה דבר שעושים רק אם הולכים לאיזה טיול או שנפרדים.

בחיים לא חיבקת אותי ככה סתם באמצע יום. בחיים לא הוצאת מהפה שלך שלוש מילים פשוטות:

אני אוהבת אותך.

מזל שהיה את אבא. שידע לעשות את זה בצורה מדהימה, ועדיין אני רוצה חיבוק של אמא

חיבוק של האדם שיצאתי מהרחם שלו. 

אני זוכרת שהלכתי לפנימיה-אולפנה, והיה איזה רגע ביום האחרון שלי בבית שארגנתי את התיק הענק שלי,

נערה, ילדה, אישה- שהחיים ביגרו אותה מהר מידי.

בת 14 וחצי שיוצאת עכשיו לאוויר העולם.

באותו הרגע הזה שארגנתי את הדברים האחרונים, קראת לי לחדר שלך

הבאת לי שקית עם הרבה ממתקים ואמרת לי: שתהיה לך התחלה מתוקה

ואז חיבקת אותי. חיבוק אמיתי, בפעם הראשונה והיחידה בחיים שלי.

ובכית כמו ילדה ואני גם בכיתי. זה הרגע שהבנת שהילדה הקטנה שלך כבר בקושי תהיה כאן.

וכשאני כותבת את זה הלב שלי חנוק ונהר הדמעות שלי פורץ וזורם דרך העניים.

ומשם זה נגמר- לא קיבלתי ממך חיבוק עוטף.

וככה חייתי שנים בלי להבין שאמא אוהבת אותי. הבית היה מקום שלא חסר בו דבר מבחינה חומרית

תמיד היה אוכל, כסף, בגדים, צעצועים וכן הלאה.

אבל דבר אחד היה חסר לי- אהבה.

אהבה.

חסרה הייתה ההרגשה הזו שאני בטוחה ומוגנת ושהבית זה מקום הכי טוב בעולם,

חייתי (ועדיין) בהרגשה שהבית זה המקום הכי מפחיד בעולם, שבו את רעה, קטנה, עצלנית, לא טובה

מקום שבו מבקרים אותך בלי סוף ותמיד רואים את הפגמים שלך.

בפנימיה הצילו לי את האישיות, הרעיפו עלי אהבת אין קץ. המחנכת שלי המדהימה שהיתה האמא השניה שלי

שכל הזמן הזכירה לי כמה אני טובה, חיבקה, ליטפה, הזמינה אותי לבית שלה.

שיקמת לי את הנשמה, את הלב, הבנתי שיש אהבה בעולם ואני נשמה של אהבה

כל כולי אהבה וחום ורגישות ואני רק רוצה לתת את זה הלאה.

התחלתי תהליך ארוך שהוא עדיין לא הסתיים.

היה יום אחד בחופש שהמצב הנפשי שלי היה רע כל כך והכל היה נורא

וידעתי למה זה קורה- חסרה לי אהבה. אני כל היום מבוקרת ומזולזלת ע"י האנשים הכי קרובים אלי.

וביקשתי ממך אמא- אני רוצה שתאהבי אותי. אני רוצה שתחבקי אותי. בחיים לא אמרת לי אני אוהבת אותך.

היא הסתכלה עלי במבט המיואש הזה שלה

ואמרה שחיבקה אותי כל כך הרבה שהייתי תינוקת והקפיצה אותי על הידיים שלה.

כן אמא. חיבקת כשהייתי תינוקת. ומאז כלום. מאז אני מסתובבת שנים בעולם בלי חיבוק של אמא ובלי מילים טובות של אמא

ובלי מבט מנחם של אמא והרגשה שאמא תמיד כאן.

היא הייתה המומה ואמרה שתעשה את זה.

למחרת היא חיבקה אותי ואמרה: אני מתה עלייך.

לא רוצה שתמותי עלי, רוצה שתאהבי אותי. (ועדיין הערכתי אותה על זה מאוד)

וזהו זה נגמר. ביקשתי ודיברתי. אבל זה נגמר אחרי יום ועכשיו את אפילו לא מביאה לי הצמדת לחי יבשה.

ואני זו שצריכה ליזום חיבוק. אבל את לא זורמת.

לא חיבוק כזה מעפן של חברות בכיתה ג. חיבוק עוטף מוחץ וחם.

 

אני לא שופטת אותך, נמאס לי מהביקורת עלייך, מי אני שאבקר אותך?

הבנתי שבאמת זו לא האישיות שלך ולא גדלת על זה בבית

ואת יודעת להביע אהבה מבחינה חומרית- לקנות בגד או להכין אוכל

ואני יודעת רוצה אהבה רוחנית- חיבוק, ליטוף, מילים טובות, אמירות אהבה.

לא רציתי אמא חומרית שכל היום מפנקת וקונה. רציתי רק אמא אוהבת, מקשיבה ומכילה.

זאת המציאות שלי, ה' כיוון שאיולד לבית הזה, למשפחה הזאת, להורים האלה, לאמא הזאת

ואני מודה לו על כל מה שעשה איתי. ומודה לאמא שלי על כל מה שעשתה ועושה

כן. היא לא מושלמת, היא עושה הרבה טעויות, הרבה דברים בתוכי כואבים בזכותה.

כולנו עושים טעויות ואין טעם להתמרמר על העבר. אמא שלי עשתה את הכי טוב שהיא ידעה

ואני אהיה חזקה.

אני מנסה לסלוח ולהמשיך הלאה.

 

רק דבר אחד רציתי להגיד כאן- תאהבו. תאהבו. תאהבו.

ילד צריך חום ואהבה ולדעת שהוא טוב. שהוא בטוח ומוגן.

זה חשוב יותר מכל בגד שתקנו או מכל צעצוע או טלפון יקר.

מותר לחבק סתם באמצע יום ולא רק אם הוא התנהג יפה.

גם כשהוא שיגע אותך ועשה באלגן. גם שהוא לא היה ילד טוב היום.

ילד רוצה יחס

קיבלתי את זה. אבל לא מהבית, 

תעשו שזה יהיה מהבית, מהאנשים שקרובים אליכם ושהם לא יצטרכו לקבל אהבה ממקומות זרים

או חלילה ממקומות רעים.

 

עד כאן הייתי אני. 

מעריצה אתכן אמהות מדהימות על מה שאתן. בטוח שאתן עושות הרבה למען הילדים, הבעל, המשפחה ובכלל.

תעריכו את עצמכן על כל ההשקעה. וגם אם עושים טעויות, להמשיך הלאה

רק טוב!.

וואו. תודה!~nhykb~
נכוןהעני ממעש

ונכון גם לאבא, לא רק לאמא

וגם עד גיל מבוגר , לפעמים כשהילד יש לו ילדים..

 

הדור הזה נצרך לכך. יותר מבעבר

לכן גם יש לדון לכף זכות את ההורים..

אהבהגיל העצה
כאמא אני מזהה שלילדים שלי יש צרכים שונים. ילד אחד נשוי- צריך שאקשיב.
עוד ילד נשוי צריך לראות אותי ולקבל חיבוק כל זמן לא ארוך. ילד אחד צריך שאראה לו שאני מעריכה אותו. מגע רק באופן נדיר. וכן על זו הדרך.
צריך להיות עם רגישות גבוהה ועם יכולת להבחין ולתת מענה.
לםעמים אין את הרגישות.
ולפעמים אין מסוגלות לתת מענה.
אשרייך שקיבלת מענה מהמורה באולפנה.
גיל העצה, רציתי לשאול אותךגלית

את אומרת שכל ילד זקוק למשהו אחר זה הגיוני ,

אבל בכנות האם מגיל אפס חייתם בצורה איתם של גילויי חיבה ?,

לדעתי זה נובע מחוסר הרגל מגיל אפס,

מניסיון ...

תודה על הדברים המחזקים שלךאמא וגם

כתבת ממש מהלב וניכר שאת עוברת דרך משמעותית עם עצמך.

לגבי אמא שלך רק אגיד שנראה שיש *לה* קושי עם לבטא אהבה.

היא אוהבת אותך ומתקשה להביע את זה בלי ביקורת, ומתקשה לחבק וללטף..

 

ממש עצוב שזה המצב אך זה כנראה משהו שהיא לא בוחרת בו באופן מודע.

 

 

בכל מקרה את מדהימה עם המודעות העצמית שלך ואני בטוחה שתהיי אמא נפלאה.

כשאת מחפשת בן זוג בבקשה תשימי לב שהוא לא מקטין או משפיל אותך.

הרבה פעמים זה עלול לקרות במצבים כמו שאת מתארת.

תודה על מה שכתבתמפלצתקטנה

מחזקת אותך, את נשמעת מדהימה וטובה. מתחברת למה שכתבו לך כאן שלכל אמא דרכים

אחרות להראות אהבה, לפעמים קשה לנו לתת מה שלא קבלנו בבית למשל חיבוק/ להגיד  "אני אוהב".

לכן יתכן שזה קשה לאמא שלך.

אני בטוחה שאת יודעת שאמא שלך אוהבת אותך מאוד! לפעמים זה קשה אולי להראות את זה.

 

אהובה כתבת מרגש ונוגע כלכךנושבת באוויר!
בלעתי כל מילה שלך בשקיקה כשדמעות לא מפסיקות לזלוג.
תודה ששיתפת ופתחת את הלב כך. זה יקר.
ואת פשוט צודקת.
אין מחיר לאהבה הפשוטה
התלבטתי אם להגיבl666
קודם כל את צודקת. צריך להוציא אהבה החוצה ואסור לבקר ולהוציא תסכול על ילדים .
מצד שני את יודעת לתת חיבוק ולהגיד כמה מילים לא דורש מאמץ מיוחד. והרבה אנשים בכיף יתנו לך חיבוק ויגידו מה שבא לך. זה לא אומר שהם באמת אוהבים אותך. ולעבוד קשה, לפרנס, לתחזק את הבית דורש מלא זמן, כוח ומאמץ. ואת בסתמיות כותבת, אוקי גם זה נחוץ... את חושבת שזה נחמד לחזור הביתה מפורקת ולחזור להרי כביסה ובלגן ועוד ביקורת שאת רוצה דווקא חיבוק, כמובן אחרי שמשלמים כל החשבונות ועל אולפנה שעולה הון בדרך כלל.
את באמת חושבת שמחנכת באולפנה שיש לה בית שלה וילדים שלה דואגת לך יותר מאימא שעבדה עד איבוד הכרה ומבט מיואש.
איפה היה אבא מקסים ואוהב? עבד, נתן יד בבית?
וגם את תגלי שעוד כמה שנים אחרי לידה את לא תהפכי בן רגע לאיזה מלאכית סופר יעילה. תישארי את עם הטונים המוגזמים שלך. "מעריצה, מהממות, מתחננת עם דמעות, חיים ביגרו מוקדם מדי"
את חושבת שכשתהיי אימא , יהיה לך קל להבליג על הכל ותמיד לחבק. לא בטוח. הרבה פעמים דווקא אלו ששיגעו את הוריהם לא כל כך שמחים להכיל את ילדיהם. כי הם רגילים לעשות מה שבא להם ומתי שבא להם ולדרוש מה שהם רוצים.
אהבתי את מה שכתבת.כלה נאה
אל תשכחי שמאחורי הכתיבה שלה יש בנאדם...אביול
אני הייתי ממש נפגעת אם היו מגיבים לי ככה.
היא חוותה חוויה קשה של חוסר אהבה. נכון, זה קשה להפגין אהבה, אבל לילד זה נצרך מאוד.
לעובדה שזה צלקת שנשארה לה.
אז נכון, אמא שלה השקיעה בה רבות. אל היה חסר לה משו (בלי לשפוט בכלל).
והיא באה והאירה משהו אמיתי ונכון.
אז למה להתחיל לשפוט אותה ולבקר אותה?
יואוו נכון ואמיתי כל כךליבית
את מרגשת. כתבת מושלם. הדברים מדוייקים כל-כך.רק להיום
ואווו.
למדתי על עצמי משהו היום.
תודה
מזדההmiki052

רק שאצלי לא היה גם את האבא.

ו....לא הלכתי לפנמיה.

כך שלא היה מי שייתן.

 

אבל נותנת לילדיי המון המון אהבה. במילים, במגע- חיבוק ונשיקה.

שלפחות להם לא יחסר.

והם מחזירים בכמויות!!!!

ברוך ה'!

מזדהה מאד.לא מחקה
אמא שלי נעלבה ממני כשהייתי בת 4 והגננת אמרה לכל ילדה להביע משאלה במסיבת סיום.ואני אמרתי שאמא שלי תחייך אליי...
אז היא לא חיבקה אותי ודאגה לי , אלא דאגה לבושות שעשיתי לה, וסטרה לי בבית .
אמא מעולם לא קנתה לי מתנה סתם ביום בהיר.
גם לא התעניינה בי מעולם מה היה בכיתה, כי כשהגעתי מהבית ספר הייתי חייבת להתייצב מיד ולשטוף כלים ולשמור על הילדים הקטנים, והם היו המון. ובכיינים ומעצבנים.

הילדים הקטנים היו באים אליי בלילה שאספר להם סיפור, כי לאמא לא היה כח עוד והיא הייתה גמורה מעייפות מה הפלא, הריון תמידי לא מביא כוחות.

וגם לא הייתי בכורה.. הבכור שמעליי היה גאוות המשפחה עם עיניו הכחולות שכל כך דומה לאמא.
אני הייתי ילדה שמנה ומתולתלת.
שובבה.
תמיד מספרת בדיחות,
מכוערת כזאת בלי גבות ושיניים עקומות.
משקפופרית בלונדינית, ילדת כאפות בבית ספר ...

אחותי שאחריי, דבש מהלך.
חרוצה וגאה.
אמא הייתה מתגאה בה, גם משום מה לא היו לה כינים, " ואלייך יש הכי הרבה כינים ואת מדביקה את כל האחיות שלך"
פולנית במייטבה.
אין חיבוקים, אין נשיקות,אין מילים אוהבות.
מה הפלא שהתגרשתי?
וואיי בא לי ליבכותכלה נאה
צלקת לכל החיים.
מאמינה שאת לא מכוערת כמו שחשבת. פשוט הורידו לך את הביטחון וזה מה שהרגשת.

את בטוח תיהיי אמא אחרת לילדים שלך.
תודה מותקלא מחקה
האמת, אני מכוערת , אך כשאני מתאפרת אני יפה , ואז לא הייתה לי פריבליגיה לשים עדשות , ליישר שיניים ולהתאפר.

ברוך השם היום אני עם עדשות ראייה, חגורת בטן אם צריך, פאה מהממת ואיפור אפילו את הגבות אני מאפרת כי לצערי אני צהובה גם בריסים ובגבות

לצערי אמא שלי דוברת רק אמת..היא לא מכירה דרך אחרת והיא תמיד נאנחה שאני מכוערת
יואו, עכשיו אני נזכרתלא מחקה
שבתמונה של סיום כיתה ח' כשקיבלו את התמונות, הילדות בכיתה התגלגלו מצחוק ממני ולי לא הייתה ברירה אלא להצטרף אליהם ולצחוק על עצמי!! באנה, יש לי נקודה מאד רגישה בחיי וזה היופי שלי

היום אני מהממת ! ועדיין בלב חושבת שאני כעורת על. אחרי שאני מתאפרת ומסתדרת אני נראית מדהים! שלא תביני לא נכון
ועדיין הלב שלי מעוך כלפיי עצמי.
אני לא מאמינה לך. אולי את חמודה ולא יפיפיהכלה נאה
אבל לא מכוערת. תוציאי את זה מהראש!

כל הכבוד שאת מטפחת את עצמך. חשוב מאוד.
תודה נשמהלא מחקה
"אין אישה כעורה, יש אישה לא מטופחת" זה נכון לעכל אחת
יותר מדוייק בעיניי-אביול
אין אישה מכוערת, כל אחת היא יפה. יופי זה עניין מאוד סובייקטיבי. תמיד יהיו את אלה שיגידו על משהו שהוא יפה ואת אלה שנמצאו את הכיעור שבו.
ומעבר לזה, היופי בא מבפנים. ואני בטוחה שמבפנים את יפהפיה.
ובלי קשר, זה טוב מאוד שאת מטפחת את עצמך ומרגישה טוב עם עצמך.
חיבוק !
יופי וכיעור זה עניין של תפיסהחולת שוקולדאחרונה
אם היו משדרים לך שאת יפה היית מרגישה אחרת, גם אם לא היית מרגישה יפה היית שלמה עם המראה שלך
פרשה חמורה התפוצצה ולא קיבלה מספיק כותרותבינייש פתוח

בגלל הרכבת הממשלה והדילמות של גדי אייזנקוט, והנה המאמר היחיד בynet:

מ' "יצא למלחמה" - ורק אחרי 5 שנים נחשף שם המורה שאנס אותו | קשה לקריאה

והנה החוויה האישית שלי והמסקנות:

בכיתה ז' ח' למדתי בחטיבה בנחלת ישראל בכפר חסידים.

היה אסור לקרוא הארי פוטר או לשמוע מוזיקה באנגלית כולל שימוש באוזניות, והמורה פתח מערך הלשנות, שהפך לפעיל על כל דבר וכל שיח על כל אדם.

כל הכיתה העריצה אותו ברמה גבוהה, ואני הייתי בערך היחיד שלא היה חלק בזה.

כולם התעניינו אך רק בו ובשיעורים שלו.

היו לו המון שיעורי חברה עם אופי של פסיכולוגיה, והוא השקיע מעל ומעבר בערבי כיתה מגבשים.

הוא קיבל כיתה מפולגת ומשוסעת והצליח להפוך אותה למגובשת מאוד.

מאחר וזה היה פנימייה, הוא היה גר ממש ליד הכיתה שלו, והיינו משחקים בהפסקה עם הבנות שלו שהיו אז ילדות קטנות.

כולם כולל אני עברנו קשיים של מתבגרים, והיינו מתייעצים איתו על הכל אפילו בסלון ביתו.

בימי שלישי הייתי מגיע לבית ספר באופן קבוע מוקדם מהרגיל, והיה לי המון זמן איכות איתו כשהוא ממש לימד אותי פעם להשתמש במקדחה.

היו לו לפעמים התנהגות משפילות כלפי תלמידים, אבל ביסודי חווינו ממורות השפלות גדולות יותר.

בקיצור, הוא התנהג בעיניי כמו אבא שלא תמיד יודע גבולות איפה להתערב, במיוחד כשהוא לא באמת היה אבא שלנו.

כלומר הערכתי אותו מאוד, אבל הייתי בערך היחיד שידע לשים לו גבולות, גם באופן גלוי.

האמת, פעם אחרונה שפגשתי אותו שמעתי ממנו בפירוש שהוא מתחרט על מערך ההלשנות, והיה אמור לדעת יותר את הגבול בין איסור לבין המלצה.

לאחרונה פרסמו את שמו בחדשות על הרשעה על אונס של שני תלמידים מהכיתה שלי.

הייתי טרף קל מאוד עבורו. וזה לא הוביל לכלום ושום דבר בינינו.

גם המפגש השבועי שלא היה בו כלום, וגם בהערצה של הכיתה שלא הייתי חלק ממנה.

הייתי עוף מוזר בכל קנה מידה אפשרי מול כיתה שמורידה ראש מול כיתה של בנות וגורסת שהארי פוטר זה תועבה.

אם היה פוגע בי, כמי שהתנגד לבד לדרכו, כל הכיתה שהעריצה אותו הייתה מגבה אותו באופן מלא וגורסת שאני מחפש לנקום בו.

זה עוד סיבה למה הייתי האדם הכי מתאים לפגוע בו.

מכאן אנחנו רואים שמי שמחפש לפגוע בילדים, מחפש רק את מי שהכי מחובר אליו ומעריץ אותו.

נתת פה נקודות חשובות.44444

מפתיע, אגב, שזה לא קיבל כותרות, במיוחד שמדובר בישיבה.. .🙄

אגב, גם בכתבה עלתה נקודה חשובה- ברגע שזה 2 בנים, כביכול זה שטח אפור ....

זה מצריך אמירה ברורה.

בנוסף, לדעתי, חייבים לקבוע נהלים במערכת- אין ייחוד בין 2 המינים.

בעלי, היום, עובד בחברת הייטק וזה כלל: לא סוגרים דלת אחרי 2 אנשים- לא משנה מה מינם.

סתם מעניין.....

בתור אחד שהכיר את המורה והישיבה....

התלמידים היו בפנימיה?

אם כן, כל הקשר הלא בריא הזה היה יכול להתקיים אם הנערים לא היו בפנימיה?

את עוברת מהר מידי לתותחים הכבדיםבינייש פתוח

קודם כל, ייחוד גם בין גברים הוא גזירה שאין לעמוד בה.

דבר שני, רק בפנימייה המורים גרים בתוך רחבת בית הספר, אז ברור שאין קרבה כזאת בישיבה תיכונית קלאסית.

הכרנו את כל המשפחות של כל הרמים.

זה נתן למקום תחושת משפחה, ואנשים אשכרה אהבו להגיע לבית ספר ואהבו להיות שם.

זה השפיע אפילו עליי שבגלל הקרבה הפיזית לבית הוריי לא גרתי שם, אלא בבית של הורים.

אצלו הקרבה בינו לתלמידים הייתה רמה אחת מעל.

אפשר לראות את מה שאפשר לקבל מזה, כאשר זה הוביל למקרה של אדם אחד שביצע ניצול מיני מחריד בתלמידים לאורך שנים.

בואו לא נשכח את אולפנת שעלבים, שלא הייתה פנימייה, ויצא ממנה ציפי דינר.

זה עוד הוכחה מבחינתי לקביעת כלל שאין ייחוד בכלל...44444

בלי קשר למין.....

במקום שהוא לא פנימייתי ממש לא קשה לאכוף את זה.

לא חושבת שאי פעם היה לי "ייחוד" עם מישהי....

סיטואציה שלא ממש קוראת....

פנימיה זה כבר אחרת....

ומצריך אמירה ברורה לשטח שנחשב אפור.

קביעת כללים ברורים.

אני לא יודע על מה ואיךבינייש פתוח

אבל מיליון פעמים יצא לי לדבר עם חבר באחד על אחד, וזה קרה עם המון חברים, ובתור רווק שגר לבד יצא לי המון פעמים לארח אנשים בביתי, ובדרך כלל הם באו לבד.

יש ילדות שנאנסו ע"י האבא, ואי אפשר לנתק בין הורה לילד.

אותו דבר לגבי ייחוד גורף עם כל אדם.

לגבי פנימייה, אני לא מתלהב מהקונספט, אבל לא זו הסיבה כי שוב, גם באולפנת שעלבים שאינה פנימייה יצא ממנה ציפי דינר.

התכוונתי כלל במוסד לימודי- לא בחיים הפרטיים.44444אחרונה

כואב מאוד ומזעזעהסטורי

מקווה שהיצור הזה לא יראה אור יום עד יומו האחרון (לצערנו הרב, מערכת המשפט מאוד מקלה עם נבלות שכאלו)

מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום