אני פאקינג ממשיכה, ומילא היה חיבור שמצדיק את כל המאמץ הזה, אבל ליטרלי הכל פח.
אני אשכרה עושה דברים על אוטומט, וזה לא להכין קפה על אוטומט, זה לקום כל בוקר ולהתנהג כמו שדוסית צריכה להתנהג, וזה דבילי ברמות פסיכיות שבאלי לצעוק על עצמי, זה מטומטםםםם!!!!
אני אשכרה חיה בשביל משו שלא קיים בשבילי, כל הציווים האלו נועדו למערכת יחסים Aשל יהודים מאמינים עם אלןוהים, ואני מאמינה שהוא קיים, אבל ביני לבינו אין סט' אחד של חיבור. כלום. פשוט כלום. ואמרו לי התבודדות, וניסיתי. לא עבד. וסיפרתי לחברה, שסיפרה שהיא שצעה את אלוהים כשהיא עשתה אקסטה, ומודה שקינאתי בה, היא אשכרה הרגישה אלוקות! לא ככ אכפת לי הדרך, אני ככ רוצה להרגיש את האלוקות הזו, ומרגיש לי שאני מנותקת, מנותקת מחלקים ככ גדולים בנפש לי, כל הנשיות Aשלי ככ היטשטשה עם הזמן, והזנחתי את הרגישות שלי, למדתי להעריך דברים בראש, ויש לי אחלה ראש ברוך ה', ואני אשכרה אומרת ברוך ה' למרות שבכלל פיכסוש לי איתו, והכל זיפת, ודיי...
כי מבחוץ אני הדוסית המושלמת, וגם מבפנים אני כזו, אני יודעת הלכות יותר טוב מכל מי שסביבי, אני גם עומדת בקריטריו ים, אבל איכססס, כי זה בכלל לא מאהבה, אני לא אוהבת אותו, אני לא מרגישבה שהוא אוהב אותי, אני סתפ מרגישה איה מטורף. אני לא יודעת כלום. והכל כואב לי.ץ ואני מוצ] ת ואני רוצה טוב. ואין לךי טוב כבר תקופה. ובאלי לבכות אבל ךא יותא, והייתי שמחה לטפל בעצמי אלמלא זה היה כולל לפתוח פצעים שאין לי כח להיזכר בהם, והרגש שלי סתום. סתום? הערוץ פשוט לאעובד. מרגיש לי שאני לא מאוזנת, ואין לי מושג איך לאזן, איך להתחבר, איך לאהוב את עצמי ובכלל...
כי איפה אני ואיפה הואר?????