אני אפילו לא יודעת איך מתחיליםהריון ולידה2
את השרשור הזה אני כל הזמן רוצה לכתוב, אבל כל הזמן מתחרטת, כל הזמן . אבל כשמגיעים מים עד נפש, והצום , והשיעמום
אני נשואה שנתיים עם תינוק מהמם
אבל מפורקת .
לא , הנישואים לא גרועים, אבל עובר חתול שחור כבר מדי זמן שאני לא מצליחה להעיף אותו..
המילה גירושים מתחלקת לה בכל ריב מחדש על הלשון , לא יודעת כבר מה אני רוצה
אני אשמה. המון מזה אני אשמה. אני אדם קיצוני, או אוהב או שונא
או חבר או שונא .
אין אמצע אצלי. אין . יש קיצוניות . או שאנחנו הכי מאוהבים בעולם או שאנחנו כמו חמאס-ישראל.
קשה לי, אני צעירה. הרוב בגילי לא נשואים עדיין . התחתנתי כי ככ כמהתי ליציבות, לבית חם ואוהב, לעבודת ה'.
ושם הייתי כשהתחתנתי. בדיוק בנקודה שבה רציתי להיות, אבל אחרי החתונה, משהו השתבש...
התחלתי לקנא בכל אחת שרזה ממני, מה שהוביל להמון כעסים בתוכי שנזרקו החוצה, חרדות, ריבים המון על בעלי.
ריב עם עצמי, עם הסביבה, נהייתי עצבנית, וחרדתית.
לא יודעת איך מצילים את הקשר הזה, אל תכתבו לי בתגובות בבקשה יעוץ נישואים. אני יודעת שיש את האפשרות הזו, אני יודעת שאני הראשונה שהייתי מייעצת זאת לעצמי.
אני ככ מבולבלת, מצד אחד מגעיל אותי איך שבעלי מדבר לפעמים , התנהגות שאני לא מבינה איך בכלל אפשר להתנהג ככה, אבל בינינו? גם אני לא מי יןדע מה.
אני רוצה להיות נשואה באושר. אני רוצה אהבה. הוא נותן לי, אני פשוט לא יודעת לקבל.
אני טובה, אבל אחרי ריבים כאלה אני מרגישה ככ רע, ככ רחוקה מאבא שלי בשמיים .
אני רוצה בית של תורה שתעשה אותנו מאושרים . לעבוד אותו עם שמחה בלב, לאהוב אותי ואת בעלי .
אז התחלתי לטפח אותי, החרדות שאבו ממני המון כוחות. המון .
וב"ה ה' מרפא אותי, את הלב שלי, אבל מה איתנו? מה עם האהבה שלנו? מה עם הזוגיות היפה הזו שיכולה להיות ,? לשנינו יש פוטנציאל ככ גבוה, ומה? מה עם זה?
יעוץ ..המון כסף, יותר מדי. ותשאלו אז רגע מה יותר שווה, ? הכסף או הנישואים.. שניהם .
אי אפשר בלי שניהם. או בלי אחד מהם.
אני מיואשת. כמעט. 9 באב, איזה צער על הבית , 2 הבתים...
חיבוק? עצה? מה עוד יש להגיד? אני הפסיכולוגית הכי טובה של כולן .. חיבוק? זה לא יחזיר את האהבה שלנו.
אתן יודעות מה הקטע? אני אפילו לא יודעת אם אפשר להחזיר את האהבה שלי אליו , כי יש ככ הרבה מילים לא יפות שנאמרו , התנהגויות .
אז מה עושים עם זה? איך סולחים? זו אולי השאלה הגדולה שלי..
ותצאו מנק הנחה שהוא בעל מקסים... כשאנחנו לא רבים.(ז"א גם כשרבים הוא דואג ,(כי אני מתעצבנת כל שני וחמישי) אבל אם הוא מתעצבן גם ...... אז שם מתחיל הכדור שלג של הריבים)
גם אם ייעוץ, טיפול מקצועי לא מתאים לכם כרגעים...

עדין אפשר לעשות עבודה פנימית לבד

תתחילי לקרוא ספרים, למשל אפשר להתחיל עם הספרים של ביירון קייטי, ולעשות את העבודה שהיא מציגה שם

תנסי להבין מאיפה מגיעים הכעסים שלך, או למה את לא מרגישה ראויה לאהבה- למה את דוחה את האהבה שבעלך נותן לך

היי, כואב לקרוא 😖חלק ממש
אולי תנסו לשמוע שיעורים ביוטיוב על זוגיות? שכל אחד יגיד עם מה הוא הזדהה, מה הצורך שלו ומה קשה לו, ואח''כ מה הוא משתדל לקחת על עצמו.
לפעמים כששומעים את הדברים בשיעור זה כמו ''מתווך''- אתה לא מרגיש שמאשימים אותך אלא הקושי הוא עניין קיים שפוגש הרבה זוגות.
(לנו מאוד עזר לשמוע את השיעור של הרב פנגר- הבדלים בין גברים לנשים. אני זוכרת שממש יכולתי להגיד לבעלי עם איזה דברים הזדהיתי ומה לגבי צרכים של גברים לא ידעתי, כל אחד מאיתנו מאוד משתדל מאז לעשות מה שהשני צריך וזה שיפר את הזוגיות שלנו מאוד ב''ה. נכון, עדיין יש נפילות, אבל אנחנו מסוגלים לדבר עליהם ממקום אחר).
בהצלחה רבה!
אנחנו שומעים לעיתים .. הרב קוואסהריון ולידה2


לפי מה שאת מתארתציפ'קה
לא חייב טיפול זוגי... את יכולה טיפול אישי פשוט. ואם כסף זה העניין, תדעי שתמיד אפשר דרך קופת חולים.
אוייש. כנסי.miki052

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

ממליצה גם!כלה נאה
יש לי אותו. הוא מאוד נכון אבל לא מתאים למצב הספציפיהריון ולידה2


היי, הוא מחותן שלנו פרח שלג האבודה


מותקרקלתשוהנ
רק נקודה
את אומרת שכבר לפני החתונה היית כמהה ליציבות, ושאת קיצונית ברגשות שלך, ועוד כל מיני דברים.

למה לא תלכי לטיפול בעצמך?

לא סיפרת הרבה על הקשר ביניכם, רק הדגשת שבעלך טוב ואוהב ואת לא יודעת לקבל את האהבה.

גם אם הזוגיות שלך היתה פורחת - למה את צריכה את כל המשאות הכבדים האלה?

ואם לא טיפול, תנסי את אולי להבין מאיפה זה בא, איזה רגשות עולים בך - ולמה דווקא הן ולא אחרים. מתי זה משתלט, מה יכול לעזור לך - איך בעלך יכול לעזור לך. לדבר איתו על זה. להגיד לו מתי זה קושי גדול שלך ואת צריכה עזרה שלו כי אח''כ הוא נפגע ואת נפגעת, ואולי הוא יוכל לעזור לך לעצור?

דברי עם מישהי קרובה לך שמכיר אותך, שאת סומכת עליה, אולי זה יוכל לעזור?

בהצלחה רבה רבה ובעזה שיהיה לכם רק שפע וטובים ויציבות יחד.
אין מישהי שיש לי לפתוח איתה את הנושא.הריון ולידה2


איך סולחים...מיואשת******
את לא רוצה יעוץ והיה נשמע שגם לא חיבוק יעזור לך
אז אני לא אדבר על זה. באמת נשמע שאת יודעת הכל בכל מכל

אבל שאלת בסוך איך סולחים
את מתארת
את עצמך בכנות גדולה עם כל המעלות והחסרונות , וגם את בעלך את רואה עם כל המעלות והחסרונות שלו
אז הסליחה מגיעה מתוך הבנה
שכמו שאת כועסת על עצמך אבל סולחת לך, כי את עצמינו אנחנו אוהבים. את יודעת שאמרת דברים נוראיים לפי הגדרתך והתנהגות קיצוני. אבל את סולחת לך, והיית רוצה שגם הוא יסלח לך (אולי הוא כבר עושה את זה?)
אז ככה
פשוט
כמה לא פשוט
אבל כמו שאת
סלחנית לעצמך, תהיי סלחנית אליו. את לא יותר טובה ממנו. את קיצונית ועושה דברים שאת מצטערת עליהם וגם הוא
ככה זה בני אדם
אם יש בסיס ויש אהבה ויש רצון לשנות ולתקן אז יש סליחה

ולפעמים, לפעמים אין. לפעמים נאמר או נעשה משהו כואב מדי ולוקחים קופסת ברזל וקוברים את זה בפנים עמוק ומנסים לשכוח מזה ולהמשיך הלאה, כמו שיש דברים שאת מצטערת על עצמך שלא עשית או שאמרת פעם משהו או שגילית סוד של מישהו ואת יודעת שאין על זה באמת מחילה אמיתית, רק הזמן ןהשכחה
גם אצלו אולי יהיה משהו אחד כזה
אבל לרוב אפשר לסלוח
וחוץ ייעוץ- לדבר לדבר לדבר
כל מה שאמרת לנו לומר לו
ואולי לכתוב בצורה מסודרת יותר
בהצלחה
את ככ צודקת . האמת?הריון ולידה2

קשה לי להיפתח אינטימית אחרי מילים ככ קשות התנהגות פוגעת ...מה אפשר לעשות עם זה? מה להגיד לעצמי ?

לא תמיד אפשר להיפתח מיד אינטימיתמיואשת******
וכתבת שאת
לא מונעת, אז סליחה שאני מתפרצת אבל מיד למנוע. במצב כזה עוד ילד זה רע. זוגות עושים את הטעות שחושבים שעוד ילד יגבש וזה בדכ הפוך, ילד צריך לבוא למערכת זוגית יציבה

את תריכה לומר לעצמך גם אני פגעתי בו ומצפה שהוא יסלח לי, ולחשוב למה, איך היית מגיבה אם את היית אומרת ועושה לעצמך מה שאת עושה לו. לחשוב מה הוא מרגיש
לחשוב אם גבר אחר היה מכיל אותך כמוהו
לי הדברים האלו מאד עוזרים
כל פעםקשת86
כל פעם שאת מרגישה שזה יוצא משליטה קחי את שליטה וגלגלי את השיחה או את הריב למקום אחר למשל אם את רואה שהטונים מתחילים לעלות תגידי טוב יאללה בואי נצא החוצה הליכה או בוא ננשום אוויר בחוץ סתם סיבוב ברגל תתעלמי ותתעלי מעל הריב, זה עניין של תרגול תאמיני לי.
בוא*קשת86
הכעס נצבר בפנים. אם לא היום זה יתפרץ מחרהריון ולידה2


הכל טמון בזה שאתם צעירים טריים עם תינוקהריונית ותיקה
ידוע שהשנים הראשונות קשות , בטח שמגיע תינוק ראשון.
השנים הראשונות מאתגרות מאד - אתם למדים אחד את השניה והדינמיקה המשפחתית שמשתנה לה... והזוגיות שסובלת מהזנחה.
איך סולחים את שואלת? זה תהליך התבגרות שצריך לבוא משניכם, תהליך שאתם צריכים להיות מחויבים אליו.
תעבדו על הזוגיות ותדברו על הבעיות - מקווה שהוא בוגר דיו.
בהצלחה
נשמע שעם כל הרצון חסר לך כלים. אני הייתי הולכת על טיפולמיקי מאוס
אולי באמת טיפול אישי שלך, נניח מאמנת טובה (לא הכוונה דווקא טיפול פסיכולוגי. יש כלים טובים יותר לסיטואציות כאלה)

כי המשקעים האלה מצטברים. ועם הזמן יהיה קשה יותר להשלים אחרי כל מריבה וכמו שזה נשמע אולי אפילו תמצאו את עצמכם עם תיק פתוח ברבנות שירחף שם. חבל.
את חייבת לעצמך ולבית שלך ללמוד איך לריב נכון, איך לא להגיע למקומות שליליים כאלה גם כשיש מחלוקות.

וכסף?
תאמיני לי שזו ההשקעה הכי טובה שתעשי בחיים שלך אם זה יהיה טיפול אפקטיבי.
אין משהו שיותר צריך בחיים מאשר בית יציב.
(אולי אפילו תוכלי למצוא עמותה שתעזור אם באמת ממש אין מאיפה לגרד את זה. לא מכירה
ואם זה ימנע גירושים- אז בכלל;) גירושין זה תהליך יקר מאוד מאוד)

בהצלחה!
מסכימהאפונה
וכמו שכתבת חלק גדול זה שלך, אם לא תטפל עכשיו תבחרי את זה גם לבית הבא שתקימי. תשקיעי וטפלי בעצמך, אפשר גם דרך קופ"ח בזול
לגמרי .התשובה כתובה בגוף השאלה שלךמעין אהבה
את רוצה לשנות את עצמך
את רוצה שהזוגיות תשתפר
את רוצה לצאת ממעגל הזה

ולא מצליחה לבד

כשלא מצליחים לבד הולכים לקבל עזרה
בכל מחיר שבעולם
לכי את לטיפול
תראי שהתהליך הזה עם עצמך יביא לך רק ברכה
להמשיך לדאוך במקום לא יתן לך כלום

לקום ולעשות
כואב מאוד.מתואמת

מוסיפה נקודה שעוד לא כתבו: כמה זמן את אחרי לידה? אולי את חווה סוג של דיכאון אחרי לידה?

מצטרפת להמלצות ללכת לטיפול אישי - נשמע שעיקר הקושי הוא אצלך, בקיצוניות שבה את חווה את הדברים. בעזרת טיפול, ואפילו טיפול תרופתי אם צריך, אפשר להתאזן - והחיים יראו פתאום אחרת...

אפשר טיפול דרך קופת-החולים, ואפשר גם טיפול דרך כל מיני עמותות מסובסדות. (אם מדובר בדיכאון אחרי לידה - אז אפשר דרך ניצ"ה, למשל).

כמה חודשים טובים.. זה לא דיכאוןהריון ולידה2


דיכאון אחרי לידה יכול להתפרץ גם שנה אחרי לידה...מתואמת

מציעה לך בכ"ז לבדוק את העניין...

בהצלחה!

את לוקחת גלולות או מניעה הורמונלית אחרת?כלה נאה
אם כן. יש מצב שזה גורם להבה עצבים ומצב רוח דיכאוניים. לי זה ממש הרס. ממליצה לבדוק משהו אחר.

כדאי גם שתבקשי מרופא משפחה בדיקות כלליות כולל b 12 ובלוטת התריס ולבדוק שאת מאוזנת.
ואם את ממש סובלת מחרדות כדאי לטפל דרך קופת חולים. יש שם פסיכולוגים.

אם יש לך רבנית שאת מכירה. ויכולה להתייעץ איתה.
ומידי פעם לשפוך את הלב ולקבל עיצות זה יכול לעזור לך. או כל אישה חכמה עם ניסיון.

לא. לא מונעת הורמונליתהריון ולידה2

ואין לי רבנית להתייעץ איתה

שמעתח פעם בהרצאה של איש מקצועבתי 123
שכל פעם שזורקים את המילה גירושים או רבנות וכו' מתמוטת קיר בבית
אז אין לי הרבה עיצות אין כמעט זוג שלא רב וצריך לפחות לתפח את הזמן הטוב ביחד.
ולזכור שלמילים יש כוח וצריך ממש להזהר
מאחלת לך שלום בית אמיתי!
אוי זה ככ כואב המשםט הראשון .אוףהריון ולידה2


אסור ממש לאיים בגירושים. ברגע שזה לא אופציה אז עושים הכל!כלה נאה
ולא רק. בסוף מתרגלים לשמוע את זה וזה מחלחל.

זה בעלך זה החצי השני שלך. ברגע שזה ברור שה' מזווג זיווגים אז מתמודדים ןלא בורחים לבעיה אחרת. מנסים לעשות הכל!
גירושין הם סיפור יקר הרבה יותר מטיפול.אמא יקרה לי*

בואי נתחיל מזה. ותסלחי אם התגובה שלי לא תהיה מחבקת, היא ממש לטובתך.

 

אני כותבת לך כמי שנישאה כרווקה צעירה לגרוש+ ילדה ומלווה אותו בכל הצער שיש בגידול ילד באופן חלקי

(וגם לצד השני יש את הצער הזה, על הריחוק וההורות החלקית שאין כואב ממנה) וכעו"ד לענייני משפחה.

 

השקעה בנישואין שווה כל שקל, כפשוטו ממש.

לי זה נראה שאת פשוט לא רואה תמונה מלאה ומציאותית, מה יכול לקרות אם תוותרי על הנישואין (במובן של לעבוד עליהם ולחזקם)

אז הנה חלק מהמחירים האופצינלים:

 

*כל הליך הגירושין (עו"ד, טו"ר)- סיפור יקר, מלוכלך וכאוב מאד מאד שיוציא משניכם

הרבה דם רע.

*חשבת איך תוכלי לפרנס ילד לבד? האם את יודעת מה המחיר הנפשי של ילד להורים גרושים?

(תני לי לספר לך בקצרה שמדובר בילד קרוע ושבור גם אם 2 הבתים שלו טובים ואוהבים)

 

* האם את יודעת שלהיות אשה גרושה ולהקים פרק ב' זה דבר לא פשוט בכלל? ואף אחד לא יכול להבטיח לך

כמה זמן יקח עד שתמצאי מישהו אחר, טוב וראוי (כי גרושה+ ילד= אין הרבה אפשרויות בשוק)

 

* ובכלל, האם את יודעת שנישואים בפרק ב' מועדים לפירוק החבילה, סטטיסטית, ב50% מהם?

 

 

המטרה של הנ"ל אינה להפחידך, אלא לאפשר לך לקבל על עצמך אחריות לנישואייך.

לפי התיאורים שלך, יש לך עבודת מידות (וטיפול אישי הכרחי שתהיי חייבת לעבור כך או אחרת) לעשות, ואם לא תעשי אותה כעת

תצטרכי להתמודד איתה בכל אופן בפרק ב'. כי לבעיות מהסוג הזה יש נטיה לשכפל את עצמן והן לא נעלמות.

 

את כותבת גם הרבה על עבודת ה' אוטופית שכזאת, אבל שאלי את עצמך- מה באמת ה' רוצה ממך?

אם ראוי שמו של הקב"ה שיימחה על המים בשביל שלום הבית שלך- כנראה שאת צריכה להתאמץ מאד מאד 

כדי להשכין שלום בביתך.

 

טיפול נשמע לי הכרח המציאות. אין אסור מתיר עצמו וכו'... טפלי בעצמך והביאי ברכה לביתך.

בהצלחה!!

 

 

וואו התחברתי מאדאמא וגם

לשורה שלך לגבי עבודת ה' האוטופית.

באמת מה שה' רוצה מאיתנו זה לגדול בדיוק מהדברים הללו, שהוא נותן לנו להתמודד איתם.

תודה לך. מרגישה שליחות עליונה לומר זאתאמא יקרה לי*

כי כשזה מגיע לצינורות של בית הדין ובית המשפט קשה מאד לחזור אחורה.

ולאחר שנים אני שומעת מהרבה נשים שבעצם הן מצטערות.

 

וזה במיוחד כואב לי אצל הזוגות הצעירים שכן מתארים שיש להם אהבה (כמו במקרה הנ"ל) 

ואפשר להציל ולטפל, אם רק נוהגים בבגרות ומקבלים אחריות מלאה לנישואים ומבינים שאצל כולם

זה עבודה! ושלכל הזוגות יש רגעים טובים יותר ופחות כי המציאות דינאמית.

 

ולפותחת- אם הגעת עד לכאן- לא הייתי מהססת לבקש גם את עזרת ההורים שלך לצורך טיפול עבורך.

הם לא חייבים לדעת שהטיפול הוא על רקע זוגי, אלא אישי שלך (מה שנכון לדעתי בכ"א) ובקופ"ח הטיפול גם מוזל.

 

אני כאמא הייתי מעדיפה לדעת ואף לממן (במידה ויש אפשרות) ולא לראות את בתי גרושה עם ילד.

 

 

ממש מסכימה עם כל מילה שלך גם בהודעה הזו וגם בקודמתמיואשת******


תשובה מעולה.. מוסיפהאורוש3
טיפול אישי זה לא בושה. את נשמעת מהממת ומודעת לעצמך והפוטנציאל נשמע מעולה. קחי את עצמך בידיים ולכי לטיפול. זה קשה. מניסיון. אבל בהחלט כדאי בעיקר במצב שאת מתארת! תשכחי מגרושין. תורידי את זה מהלקסיקון. קחי מניעת הריון, את צעירה וכבר עם ילד. תשקיעו בזוגיות, בהורות הטריה, בעצמכם. מכאן אפשר רק לצמוח!
מסכימה עם כל הנ"לאם ל2

ומוסיפה שלא צריך לקרוא לזה טיפול.

אפשר לקרוא לזה לקבל כלים להכיר את עצמך מחדש.

זה נותן תחושה יותר טובה.

אני לא מתביישת מטיפול .הייתי ב2 טיפולים נגד חרדותהריון ולידה2


אם את מדברת על חרדות אזכלה נאה
עברתי בידיוק את מה שאת מספרת.
אני עברתי דיכאון אחרי לידה. וזה לא התחיל ישר בדיכאון קשה.
וככה הרגשתי ממש. והייתי בטוחה שבעלי לא בסדר.
עד שטיפלתי. רק שטיפלתי אחרי עוד לידה שהמצב היה קשה.
פתאום העולם ניהיה יפה.
פתאום בעלי בסדר.
ואם תרצי יותר מפורט אני יכולה באישי.

וגם אם זה לא דיכאון אחרי לידה. אז לא משנה זה ניקרא סוג של דיכאון ובעיות רגשיות.
במיוחד שאת סובלת מחרדות.

בעיות רגשיות גורמות להרבה בעיות בשלום בית

את צודקת . תודה לך ! ואת יודעת מה?הריון ולידה2

היום בעלי חוזר יותר מאוחר מהרגיל , והייתי לבד עם התינוקת , והרגיש לי חסר... ואז אמרתי לעצמי איך תרגישי ח"ו אם תתגרשי

וזה רק קצה הקרחון...אמא יקרה לי*

כי כאמור, התמודדות של הורה חד הורי היא לאין שיעור, חוץ מהבדידות.

 

הוציאי מהלקסיקון את האפשרות להתגרש והתחילי לשקם את נישואייך. בתור התחלה-

שימי את עצמך בצד וחזרי אחרי בעלך. 

לא תמיד צריך לנבור בעבר הזוגי (ובכל מקרה כדי לעשות זאת עם איש מקצוע)

מספיק שתכיני לו ארוחה טובה ומפנקת כשהוא לא ציפה לכך וכמה מילים של הערכה וזה מה שנקרא "אור חוזר"-

כי זה יחזור אלייך בענק.

לעולם לא תפסידי מנתינה. תתני ממנה הרבה ובלב שמח ותראי איך האיש שלך צומח. בע"ה.

 

בהצלחה יקירה.

 

הי יקרהאמא וגם

נשמע שאת מקסימה וצעירה וכנראה עברת המון דברים מטלטלים בשנתיים הנישואין שלך, 

ושאת נמצאת במקום רגשי שממש יכול לעזור לו ולך ולזוגיות טיפול רגשי.

שלך, אישי.

את מתארת פה משהו שהוא בעיקר שלך ומשפיע על כל הנישואין.

 

הנושא של הכסף באמת מרתיע,

אבל בריאות הנפש זה הדבר הכי שווה כמעט שאפשר להשקיע בו.

יותר מבית אוכל ובגדים ורהיטים.

ובטח כשאת מתארת התדרדרות כזו ושיח על גירושים כשבעעצם בעלך איש טוב שאת אוהבת

וגירושים חוץ מזה שהם עולים הרבה הרבה יותר, המחיר שלהם בנפש הוא לכל החיים לך ולילד.

אז אנא, תעשי לעצמך טובה ולכי לקבל עזרה אישית.

אם אתם במצוקה כלכלית יש את ארגון "חיים של טובה" שהבנתי שהוא מסייע במצבים כאלה.

 

תודה לך .. את צודקת ...הריון ולידה2


אני הפותחת .... מגיבה לכולןהריון ולידה2

אמרתן פה ברוב נחרץ טיפול אישי. הקופ"ח ממננת טיפול בחרדות ומחלות נפש לא טיפול בכעסים . או שאני טועה  ? 
קשה לי כי יש לו 2 תכונות שבלתי נסבלות אצלי , 1 : חוסר אחריות בנוגע לכמה דברים (לא רוצה אאוטינג) 2: וציניות .
תודה לכן אהובוווותתתת

הקופות ממנות טיפולי פסיכותרפיה.אמא יקרה לי*

למשל בכללית:

 

פסיכותרפיה | שירותי בריאות כללית

 

ויש לך את זה בכל הקופות אם שיעורי השתתפות שונים

הקופות ממנות פסיכולוגמיואשת******
ולדעתי זה טיפול מעולה
כמו שענואמא וגם
עבר עריכה על ידי אמא וגם בתאריך י"ב באב תשע"ט 11:02

הקופה ממנת טיפולים לא רק במקרים שהזכרת.

ויש גם את העמותה הזו שמסייעת.

 

 

בנימה אישית- הייתי מעדיפה לבחור איש מקצוע שמתאים לי ויעביר אותי את התהליך שאני צריכה

בצורה הטובה ביותר, גם אם זה היה עולה יותר, אם יש את האפשרות)

אם את מאזור בנימין אז יש בשילה ובשער בנימין מרכזים טיפוליים כמו גוונים ועוד אחד שברח לי שמו,

ששם הטיפולים במחירים יחסית סבירים.

 

תחשבי שאם ל"ע היתה מתגלה מחלה כלשהי, אנשים היו מבינים שצריך טיפול, וצריך את הטיפול שיתן את סיכויי ההחלמה המירביים 

גם אם צריך ללוות כסף בשביל זה, או להיעזר בהורים.

ככה גם פה. הנפש שלנו היא הכול בסוף, כל מה שאנחנו עושים כבני אדם, כיהודים, כהורים עומד עליה,

ותלוי בבריאותה.

 

 

לכל אישה בעולם (וגם לכל איש)שוקולדד ציפסאחרונה

יש תכונות בבעלה שהיא לא סובלת.

אין מישהו מושלם.

 

לגבי ציניות אשתף אותך שגם אני וגם בעלי מאד חריפים והרבה שמענו שציניות הורסת זוגיות.

ומאחרי החתונה בפתע- העוקצנות והשנינות שנהנינו ממנה נהייתה לא מוצלחת ביננו.

אפשר להעלות את זה ספציפית ולהגיד שאת נהנית מהחכמה וכו' אבל (ככה זה אצלינו, ככלל)

ציניות אסורה בין בני זוג.

 

חוסר אחריות- הרבה נשים יוכלו לחלוק איתך את התחושה, אבל אל תשכחי שלבד את צריכה לקחת את כל האחריות....

בכל מקרה את נשמעת מאד כאובה ובאמת אשמח להיות איתך רכה ומלטפת

אבל זה לא דברים חריגים בסדר גודל.

תדעי שאצל אף אחד לא מושלם. זוגות שטוב להם ביחד- זה בהרבה עבודה!!!

תקראי 1234אנונימי
שלום לך,
את מתארת משהו מאוד דומה יחסית למה שאנחנו עברנו. מוזמנת לפנות בפרטי אם את רוצה ואפרט יותר

ורק אגיד בשתי נקודות-
*אל תתייאשי, הנקודה בעיניי היא עבודה קשה. עבודה על המידות, עבודה זוגית. אבל זה שווה הכל
*לא חייב ללכת לטיפול דרך קופת חולים, אני ממליצה על משהו שנקרא אימון אישי, שמאפשר להתבונן בנקודות החולשה והחוזק שלך, לבנות תוכנית עבודה מסודרת ולהצליח לעבוד על עצמך ולהתקדם. אני גילית שברגע אנחנו משתנים בעצמנו, זו כבר מקפצה גדולה להמשך
מסתבכת כל פעם מחדש עם ההגדרה של מנוחה אחרי הלידההריון ולידה

לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.

אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.

ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.

אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?

נגיד דברים כמו-

לשטוף קצת כלים,

להכין ארוחת ערב/ צהריים

לחתוך סלט

לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)

יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.

בעיניי- מה שאפשר לעשות בישיבה,מוריה

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

זהו, שהדוגמאות שנתתי הן לא בישיבההריון ולידה

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

אולי לשבת ליד השיש? אפילו חצי ישיבהיעל מהדרום

לק"י

להשען על הרגל כזה.

בעייני לשטוף כליםytrewq

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

האמת שבועיים אחרי לידהאיזמרגד1

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

°^°^^ ממש ככה.יערת דבש

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

לדעתייראת גאולה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

תודה לכן! עשיתן לי קצת סדר למרות שחלק מהתגובותהריון ולידה

סותרות אחת את השניה

מצטרפת לא להרים את הילדים בכלליהלומה..

להלביש על מיטה או על הספה שהם יעלו לבד...

להכין אוכל אפשר לעשות הרוב בישיבהמתואמת

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

זה הרבה תלוי בהרגשה שלך! פיזית ונפשיתיעל...

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

לא ולאDoughnut

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

כשבעלי היה במילואיםאמאשוני

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

6 שבועות אחרי לידה אני לא עושה שוםדיאט ספרייט

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לא רואה בעיה כמעט בשום דבר שכתבתכורסא ירוקה.

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

מוזר שאמרו לך את זה! אני זוכרת שאומרים תמיד בפירושמתואמת

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

לי אמרו שמותר לי להרים עד שתיהן יחד 🤷‍♀️מוריה

אז מסתבר שבכל מקום ההוראות אחרותמתואמת

אולי זה בגללאפונה

שאת ילדת בניתוח ומוריה לא?

יש מצב.מוריה

אבל עשיתי גם פרוצדורה רפואית שגם בגללה אמרו לי לא להרים יותר משתיהן יחד.

יכול להיותמתואמת

אבל את ההנחיה לא להרים יותר ממשקל התינוק קיבלתי גם בלידות הרגילות שלי...

אז יותר מסתבר שההוראה משתנה ממקום למקום (מה שפוגע קצת באמינותה, אבל מילא).

מה זה משקל התינוק..כורסא ירוקה.

הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.

גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת

כן, גם אני תהיתי את כל זה🤷‍♀️מתואמת

נכון אבל דקה לפני כןשלומית.

הגוף לא היה אחרי לידה...

זה משמעותי

נכון, בגלל זה עכשיו היא מרימה רק חצי כורסא ירוקה.אחרונה

שבועיים אחרי לידה אני עדיין מרגישה כ"כ רע שאני לאשימושית

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

אני אישיתהשם שלי

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

לא להרים!!אורוש3

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

כל מה שקשור להרמה או מאמץ או התכופפות- לא מבצעתממתקית

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

לקלח ממש ממש לארקאני

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

למשל סבבה תקלחי❤️

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

אני הייתי עושה את כל מה שכתבת חוץ מלהרים לשידהשיפור

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

כל דבר שאפשר ללא מאמץ בישיבהרק לרגע9

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

יצא לכן לאהוב שם אבל מזכיר מישהו שאתן לא אוהבות?אנונימית לשאלה.

כרגע בהריון עם הבת החמישית ב"ה...

מלאי השמות של הבנות הולך ואוזל חחחחח

יש לי שם שמאז שהייתי ילדה מאוד מאוד אהבתי... וכמעט קראנו בעבר בשם הזה..

אממה.. זה ישמע מוזר מאוד אני יודעת.

לבת של השכנה קוראים ככה ואני ממש לא מחבבת אותה. הבנות שלי לא סובלות אותה כי היא מציקה ברמווות. בהתחלה ממש ניסיתי להרגיע את הרוחות, לעודד את הבנות שלי להתפייס איתה. אבל וואלה... עם הזמן גיליתי שיש הרבה ילדים שסובלים ממנה בשכונה וגם למבוגרים היא מתחצפת בקטע הזוי, מנבלת את הפה וכו'. אז אני יכולה להבין את התחושות כלפיה.

כולה ילדה בת 8 אגב.

וזה מבאס אותי בטירוף כי הייתי כל כך מחוברת לשם הזה. וזה מרגיש לי כזה דבילי לא לקרוא בגללה. כאילו, גם אם נהיה שכנות לנצח, למה זה גזירה על שם שילווה את הבת שלי עד 120? מצד שני אני ממש רואה את הבנות שלי מחרימות את התינוקת אם זה יהיה השם שלה חחחח

וגם לי זה מורכב כי הילדה הזו היא הקונוטציה היחידה שעולה לי עם השם ואני רוצה לחשוב על מידות טובות כשאני קוראת בשם. זה מוציא את החשק כי ממש לא בא לי להיזכר בילדה ההיא כל פעם שאגיד את השם.

בקיצור אם מישהי חוותה משהו דומה אשמח לשיתוף♥️

מצטערת שזה לא עונה לך, זה ממש הזכיר לי את הסרטוןבת מלך =)

הזה. חחחח😅🫣

חחחחח ראיתי את זה!! ענקאנונימית לשאלה.

חחחחחחח גאונייירקאני

האמת שלא הייתי קוראת בשםאיזמרגד1

שיעשה לי ובעיקר לא לילדים שלי קונוטציה שלילית

אצלנו גם היה ככהפאף

שם שממש אהבתי עושה לשנינו קונוטציה שלילית למישהו שהוא אומנם לא שכן, אבל אנחנו נפגשים איתו על בסיס דיי קבוע... אנחנו הוספנו שם שני קוראים בשני השמות, אז זה לא נשמע אותו דבר

בטח, בהריון של הבכור שלישאלה גנים

חשבנו על כמה שמות אבל סביב הלידה בדיוק היו לי כמה תלמידים עם השם הזה...

ובא נאמר, לא ממש התחשק לי לקרוא ככה...

החלפנו שם בגלל זה 😉

אגב

היום אין לי מושג איזה שם זה היה 🤣🤣🤣

היה לי תלמידבאתי מפעםאחרונה

שעשה לי את המוות, ואמא שלו עוד יותר...

אמרתי לעצמי אין מצב שאני אקרא לתינוק בשם הזה, זה כל הזמן הזכיר לי אותו ועשה לי רע.

יום לפני הברית, אני ובעלי יושבים, מנסים להיסגר על שם ושום דבר לא 'מתלבש' על הילד! רק השם של התלמיד ההוא.. בסוף קראנו לו בשם התלמיד ו-אלף אני כבר סלחתי לו ואמא שלו, ובית, זה כבר בכלל לא מזכיר לי אותו כי כבר יש לי אותו משלי. הילד הזה אחד הילדים המדהימים והחכמים והמתוקים שאני מכירה וזה לא בגלל שאני אמא שלו!!! 🤣 באמת!

מה שאני מציעה שתחכי ללידה ותראי איך את מרגישה עם השם, זה יכול להשתנות לכאן ולכאן.

משהי הייתה בהדסה בייבי במקום האישפוז?עדיין טרייה

אני לא רוצה להוסיף ימים בהם לא אהיה בבית עם הילדים רק להחליף את ה2 לילות של האישפוז אחרי הלידה בחדר פרטי בלי הפרעות של אחיות בלילה ואוכל נורמאלי. השאלה אם זה אפשרי? צריך אישור שיחרור מוקדם? אפשר לעשות את כל הבדיקות שעושים לתינוק כשנמצאים שם (משקל/צהבת/pku/שמיעה)?

אין שם בדיקות בכלל. לא כל המטפלות שם אחיות....אמהלה

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

תודה על התשובותעדיין טרייה

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

גם מחלקה ג' עברו עכשיו לחדרים מרווחים ונעימיםקטנה67

של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת

והיה מעולה

צריך לחתום על סירוב אשפוזשלומית.

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

תודה!עדיין טרייה

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הבית חולים שלא מעירים אותך לבדיקות- מעייני הישועהיעל...

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

גם במאיר לא העירו אותיטארקו

זה מחרפן ממשמבורכת

לא מצליחה להבין את זה שמעירים יולדת, עד שמצליחים לישון טיפה באים למדוד לחץ דם וחום. או להביא משככי כאבים (איפה שילדתי לפחות זה היה ככה) כשלא ביקשתי. אז מה שעברו 6 שעות, למה להעיר?! חוסר הבנה בסיסי בחשיבות השינה בשביל ההתאוששות.

גם כשהייתי מאושפזת פעם מסיבה אחרת, הייתי במיון מ8 בערב, אחרי שהתישו אותי עם כל בדיקה אפשרית, ב1 בלילה סוף סוף העלו למחלקה, רציתי לישון בצורה נואשת, ואז נכנסת אחות ומתחילה לשאול גובה, משקל, אלרגיה לתרופות, כתובת, ביטוח ועוד מלא שאלות. למזלי בעלי היה איתי וענה לה בתוקף "ענינו על השאלות האלה כבר 5 פעמים היום לכל אחות/רופא חדש שפוגש אותנו. זה לא בעיה שלנו שאתם לא מסונכרנים ביניכם ואין לכם את המידע מסודר במחשב. עכשיו אשתי צריכה לישון, תצאו בבקשה ובבוקר נענה לכם על הכל".

להפתעתי היא יצאה וסוף סוף הצלחתי לעצום עיניים... והם חזרו בבוקר לסיים למלא את כל הטפסים.

ממש מסכימה זה מחרפן אצלי התינוקות בוכיםםםםאולי תדעו

ועד עד ואם בכלל מצליחה להניח אותם לרגע בעריסה ואז מעירים אותי ואיכשהו גם את התינוק כי יש להם מחשבה שקטנים לא מתעוררים מרעש והם כןןןןןן

קיצר זה משגע

אותי כן העירו באפס הפרדה במעייניאולי תדעו

אבל באמת מחלקה שקטה ברמות מטורפות ממש לא מרגישים שבי"ח כמעט..

אבל כן העירו אותי בלילות כמה פעמים חח אז כנראה סתם היה לך מזל מוצלח

מעניין, כי פרגנתי להן על זה, והם הסכימו איתייעל...אחרונה

שהן לא מעירות.

רק בלילה האחרון.

אבל ניצלתי, כי חתכתי יום קודם

;)

יש הבדל בין מחלקה של ביות לאפס הפרדה? או שזה אותו הדבר?

אני הייתי בעין כרםרקאני

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

האמת שגם אצלי בעין כרם לא זוכרת שהעירוקטנה67

בדקו כשהייתי ערה

הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום

אי אפשר להקדים pku, אבלשלומית.

אפשר להשלים בטיפת חלב כמה ימים מאוחר יותר.

אני לא זוכרת שאחיות הפריעו בלילה, אבל זה ממש משתנה...

אני בלידה אחת הייתי בחדר צפוף במחלקה ג עם שכנה מהממת שכל פעם שהתינוקת שלה צייצה יצאה החוצה (בעיניי ממש אקסטרה אני לא הקפדתי) ולעומת זאת בלידה שאחריה הייתי בחדר מהמם בד כאשר לשכנה הייתה תינוקת בכיינית במיוחד ועם בעיה רפואית שגרמה לה לבכות יותר ולא יכולתי לנוח בכלל...

עונהרק לרגע 1

לגבי אוכל אל תצפי האוכל בהדסה הרבה יותר טוב והרבה יותר מפנק מאשר במלונית.

במלונית החדר אוכל משותף לכל מי ששוהה שם לא רק יולדות ובכלליות לא משהו.

אם לא השתנה יש תינוקיה קטנה עם אחות אחת לא נראה לי שמגיע לשם רופא או משהו.

זה בעיקר נחמד אם רוצים לילה נוסף לנוח בשקט

מסכימה מאד לגבי האוכל- ממש לא נהניתי שםאמהלה

מוסיפה עוד משהו לגבי הדסה

כמו שכתבתי לך, הבייבי שלי היה מאושפז, עם תמיכה נשימתית ומנוטר במשך 5 ימים

אני אושפזתי במשך 4 ימים ואז שחררו אותי (הלכתי להדסה בייבי כדי להיות קרובה אליו)

כל ה4 ימים האלו לא בדקו אותי בכלל!!!!

לא לחץ דם, ולא כלום

רק בוקר אחרי הלידה נתנו לי זריקה אנטי די והוציאו את העירוי

מאז ועד ששוחררתי לא נבדקתי

ולמה?

כי הייתי צמודה לבייבי בפגייה או בתינוקיה

והם לא טרחו לחפש אותי כדי לבדוק מה קורה אותי

למרות שהיה בהחלט רשום להם שהבייבי מאושפז

כשבאו לשחרר אותי פתאום האחות שאלה למה אין פה שום בדיקות שלך.....

היה הזוי....

הלפפפ בנות ישראל מה עושים עם השפם????עד חצות

הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!

מה אתן עושות?????

חוט. לבד בביתהמקורית

כל כמה זמן צומח? זה לא משאיר פצעים? פגמנטציה?עד חצות

עונההמקורית

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

אפילציהDoughnut

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

^^ כואה אבל שווה.דיליה

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

היוםDoughnut

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

אני אשמח לשמועמישהי מאיפשהו

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

ברור!Doughnut

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

שלחתי לך בפרטי. תודה רבה!מישהי מאיפשהו

ממליצה ממש על סילק!!! מוריד בכמה דקותהרמה

לייזר!!!!ניק חדש2

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

רק חשוב לציין שעלול להגביר צמיחת שיערהמקורית

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

אני סבלתי קשות משיעור יתר בפניםניק חדש2

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לייזר בפנים?רקאני

אני מורידה ברצועות שעווה מוכנות אחת לחודש וחציאולי תדעו

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

פינצטה בביתאורוש3

רק לשים לב לפיגמנטציה, עלולה להווצרהרמה

ממה? משעווה?אוהבת את השבת

ממה באמת זה נוצר? הפיגמנטציה?קופצת רגע

זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?

אני הבנתי ששעווה מגבירה וחוט לאוהרי החדשה

בבית לבד.. (עשיתי בעבר הסרה שם בלייזר וחזר מהלידה)שיח סוד

מעצבן כן,

פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם

אני עשיתי באפילציה ומבסוטהתודה לה'.

אני מכירה כמה טובות בכמה איזורים אם תרצי לשמוע

אשמח ממשעד חצותאחרונה

דילמה בעקבות מקרה בגן שעשועיםדרקונית ירוקה

בשבת הייתי עם ילדי בגן השעשועים בישוב.

יש שתי נדנדות והרבה ילדים שאוהבים להתנדנד. הילדים שלי רצו להתנדנד ועודדתי אותם ללכת לחכות ליד ולהגיד לילדים שעל הנדנדה שהם גם מחכים. אלו ילדים שהיו עם הגדולה בגן שנה שעברה.

הגדולה באה בוכה אחרי רגע, מספרת שיש ילד שרודף אחרי כל בת שמתקרבת. הלכתי איתה לבדוק מה הסיפור. זה אחד מהילדים בגילה, ברגע שהגעתי הוא הפסיק וחזר לפטפט עם החברים שעל הנדנדה.

נשארתי איתה לחכות לתורה וילדים נוספים הצטרפו כשראו שעכשיו אפשר להתקרב לנדנדות בלי שיציקו להם.

הילדים על הנדנדה נשארו שם זמן רב ולא פינו אותה גם כשהזכרתי להם שיש ילדים נוספים שמחכים ושהם כבר יותר מ10 דקות. הגדיל לעשות אחד מהם כשאמר לי "בבקשה תחזרי לשבת ושx תחכה פה לבד. אנחנו רוצים להיות פה כל הזמן וזה מפריע לנו שאמא מסתכלת".

בסוף אחות של אחד הילדים באה ודגדגה אותו עד שירד וכך התפנתה נדנדה.

אני תוהה איך היה הכי נכון לנהל את האירוע. מה אתן עושות במצבים כאלו?

פונה להורים שלומוריה

או מציבה עובדה שנגמר התור שלהם ועכשיו ילדים אחרים.

האמת? הולכת ומשכנעת את הילדים לחפש מתקן אחרירדנית

אין לי עניין לחנך ילדים של אחרים.

בבית אפשר להסביר למה בחרנו ככה במקום לעמוד על שלנו כמו שמגיע לנו, אבל בסוף אני אישית לא מעוניינת בויכוחים מיותרים.

גם אני. לא מעוניינת לריב עם ילדיםמנגואית

אומרת לילדים שלי שזה ממש מבאס שאחרים לא נותנים להם תור ונעשה משהו אחר

בדרכ גורם לבכי אצל הקטנה יחסית

וגם גרם לזה שהילד שלי יחסית גדול לא הסכים לפנות את הנדנדה כשהיה תורו ביום אחר ופה כבר לא ידעתי איך להתמודד

סביר להניח שלא הייתי יודעת איך לנהל את הארועשימושית

ואומרת לילדים שלי שפעם אחרת נגיע לנדנדות, שמחה שאצלינו רוב האמהות בשטח וזה קל יותר

קודם כל, לגבי הילדים שמתנדנדים הרבה זמןממתקית

אני תמיד באה ואומרת בהומור: אז אתם פה עד מחר? עד החגים? לא פשוט שאדע...וכו וכו הם מבינים, עוד קצת הומור ואז הם קמים.

לגבי המציקים- הייתי מיידעת את האמא, או מעירה להם בעדינות. לא לעניין

ילדים אחרים לא צריכים לפחד לחכות בתור לנדנדה.

(הערה- אני מהאימהות המתערבות, יצא לי להפריד ילדים באמצע מריבה, להסביר לילד שלא מקללים או שיש פה ילדה שמחכה שעות בתור ועוד כהנא וכהנא.

בד"כ ההורים בטלפון לצערי ולא שמים לב לילדים שלהם, ולא אכפת להם מה קורה לילד (וקרה לי שילד בא אליי ולא לאמא שלו ואמר לי את יכולה להגיד לו לקום הוא מתנדנד הרבה זמן ועכשיו תורי...

אז אני מרשה לעצמי...

אמא שלהם לא היתה שם?אונמר

איזה קשה זה שהורים שולחים את הילדים לבד,

ואז ההורים האחרים בבעיה. אלה שכן היו אחראים מספיק כדי לבוא בעצמם.

אבל חושבת שהיתי מבהירה לילד טוב מאד שהוא סיים וזהו.

אם לא היה עוזר והיתי רואה שהוא ממש חצוף ושם עלי פס,

היתי מסבירה לילד שלי, שיש ילדים שלא יודעים לכבד ולהקשיב, ואין לנו מה לעשות כי אנחנו לא מלמדים אותם במקום ההורים שלהם.

פעם אחרת כשאמא שלו תהיה פה אני אדבר איתה על זה.

אז בא נבחר משהו אחר בגינה לשחק בו עכשיו.

סיטואציה שאני שונאת אותה אבל, כי זה מציב אותך בתור מבוגר במצב חסר אונים.

כי את לא יכולה להוריד פיזית את הילד מהנדנדה.

למרות שכשהיה לי סיטואציה כזו עם ילד ממש קטן כן הורדתי אותו.

הוא היה בן שנתיים אולי שלוש, ועלה על המגלשה מלמטה ולא נתן לשאר הילדים להתגלש מלמעלה.

וכולם יושבים ומחכים כולל הבת שלי.

אמרתי לו בהתחלה יפה, אתה יכול לעלות מהסולם אבל לא עולים מיפה. יש פה ילדים שמתגלשים.

הסתכל עלי ואמר שלא.

הזזתי אותו.

הסיטואציה היתה של הורה באמת מנותק כנראה כי זה גם גיל ממש קטן, והילד ממש שם עלי פס והוא פיציי.

הרמתי הזזתי. אמרתי לו, אם אתה רוצה תעלה משם מהסולם.

איך קשה לי עם הורים שלא משגיחים יו.

וואי האמת שזה מטריף אותיבוקר אור

יש אצלנו מלא הורים ששולחים ילדים בני שמונה כזה לבד (פעם היה גם ילד שהיה ברור שיש לו בעיות והוא ניסה לדפוקי את הנדנדה בראש של הבת שלי..)לצערי אני לא מספיק מפחידה כנראה.. אבל האמת שזה מחזיר אותי לימים שטני הייתי ילדה בת עשר וחשבתי לעצמי שאם אני אהיה מבוגרת הם בטח יתייחסו אלי..

אם ההורים שם - פונה אליהם שישימו לבחילזון 123

אם לא- אז מבהירה להם שהתור נגמר. ואם צריך עוצרת את הנדנדה בעצמי.

מודיעה חגיגית שנגמר הזמן ויש עוד ילדים שמחכיםיעל...

אם ההורים בסביבה אפנה אליהם, אם לא- אדאג בנעימות אבל באסרטיביות שהילדים ירדו..

וכמובן שהמשפט שלו חצוף מאד

האמת אם זה בגיל גןמקקה

יש מצב שהייתי פשוט מחזיקה את הנדנדה ומודיעה להם שירדו

גדולים יותר כנראה הייתי מעירה להם והולכת משם אם לא עוזר

אני רואה רק את הילדים שלי בגן שעשועיםטארקו

לא בקטע רע

אבל אם יש ילדים שתופסים מתקן כבר הרבה זמן והילדים שלי רוצים גם, אני באה ואומרת להם לרדת.

בדכ הם מתיישרים מיד ואם לא והם עם הורה שם אני דואגת לערב אותו.

זה עובד גם לכיוון השני, אם הילדים שלי על מתקן ויש ילד אחר שרוצה, אני אומרת להם לרדת כי זו אחריות שלי שלילדים שלי יהיה טוב ושיהיה טוב לילדים אחרים בסביבתם.

האמת שזה די נפוץ ילדים גדולים שלא רוצים לתת לקטניםשיח סוד

אבל בדרך כלל אחרי שהורה מגיע הם מתקפלים.

האמירות אלייך זה כבר חוצפה מסוג אחר.. וגם לא לרדת אחרי שהורה מבקש כמה פעמים זה לא בסדר..

לחנך אי אפשר , כנראה שלא הייתי מנסה מולם.

אני הייתי מלמדת את הילדים שלי שאם הם רואים חבורת ילדים שליליים שלא מעוניינים לוותר - שהילדים שלי פשוט יתרחקו לאיזור אחר..

הזכרת לי שהבן שלי היה בן 5 בערךדובדובה

הוא התנדנד מלא זמן.. והתחיל להיווצר תור ארוך... אמרתי לן שמעון (שם בדוי) תרד.. יש עוד ילדים. אמר לי רגע אמא עוד מעט. עכשיו חיכו שם גם ילדים ערסים כאלה.. אנחנו גרים בשכונת פיתוח. הוא כולו היה עם פיאות כיפה ענקית קטנצ'יק...חששתי בשבילו כבר. באיזשהו שלב אחד הילדים שאל אותו ילד נו מתי אתה יורד?... והבן 5 שלי עונה. עוד אלף דקות...

ונקרע מצחוק. והאמת גם הילדים האחרים צחקו ממנו ומהאומץ שלו.. . בסוף הוא ירד כמובן כי הכרחתי אותו. הוא לא בכה הוא הקשיב לי כי סך הכל הוא היה ילד ממושמע.. אבל הקטע עם הנדנדות זה כל כך משהו נפוץ והייתי בכל כך הרבה סיטואציות ולמדתי לקחת את הרגלים וללכת... כי יש אימהות שנכנסות לאירוע כאילו מקסימום גנבו לילד שלהם את הבימבה. . . לשחרר וללכת לדעתי הפתרון הכי טוב...

האמת שמבחינתי נחמד אם ילדים מפנים אבל מותר להם112233445566

גם להיות הרבה..

אם האמהות בטח נעשה תור וכזה..

אם לא וילדים לא מפנים אז אני אגיד לילדים שלי שהנדנדה תפוסה וזהו...

ילדים נגיד שמטפסים על המגלשה מלמטה ומפריעים אני יותר אעיר אבל גם בגבול הטעם הטוב מספיק לי הילדים שלי אין לי כח לחנך ילדים אחרים...

כל עודשושנושיאחרונה

לא נתקלת במקרה כזה:

ילד אחד על הנדנדה

אחרי 5 דקות מוריד מהירות, האמא מגיעה קוראת לעוד שלושה ילדים אחד אחרי השני כדי שיעלו אחריו.

בשלב מסוים שאלתי את האמא כמה ילדים יש לה כדי לדעת עוד כמה זמן זה ייקח, היא פחות התחברה..

כל עוד לא נתקלת בחוצפה כזאת, כבר טוב.

לגבי המקרה שלך - יש ילדים חצופים, אני לרוב כשמגיעה אם הילדים לא מבינים את הרמז הראשוני, אני ממשיכה הלאה.

המלצות למשחקי קופסארוח הרים

למישהי יש המלצה למשחקי קופסא לילדים שאפשר לשחק בשבת?

רוצה לקנות משחק טוב שיוכל לכנס אותנו לזמן משפחתי בשבתות אבל גם שיהיה מותר מבחינה הלכתית בשבת..

למשל קטאן זה נחמד אבל בעייתי בשבת (בגלל סחר..)

תודה!

שם קודמוריה

לאיזה גיל?אפונה

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

אזור 8 ומעלה. תודה!רוח הרים

7 ומעלה-שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך כ"א בחשוון תשפ"ז 10:43

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אלוף החמין..?😅 רצה לבדוק חחחהמקורית

ticket to rideדיאן ד.

אנחנו ממש אוהבים.

אצלינו אוהביםדרקונית ירוקה

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

המדבר הנעלםענבלית

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

דיקסיטחילזון 123

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

בדיוק אתמול חשבתי על זההשם שלי

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

אנחנו שיחקנו אנדרלמוסיהשושנושי

לא זוכרת מאיזה גיל, היה ממש ממש כיף

זה המשחק שלא הצלחתי להיזכר בשמו!שימושית

גם אותו מאוד אוהבים אצלינו אני לא מסתדרת עם זה אז רק צופה בהם

אנומיה, מונפול, אליאסאני אנונימית!אחרונה

שאלה לנשים..אביול

שבוע טוב,

מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...

בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).

אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!

כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...

מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...

אני בעיקר שואלת כדי להביןאביול

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

בהחלט מומלץ לפנות לרופא/ת נשיםתהילה 4

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

ממליצה ללכת לרופאאליה:)

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

תודה! לך ולתהילהאביול

אני לא מצליחה לקבוע תור בטלפון או באתר (כללית)...

השאלה אם זה משהו שכדאי ללכת בשבילו למיון נשים? (לא בבית חולים... במרפאה...)

או שצריך לחכות לתור שיהיה בעוד מלא זמן?

אם זה יותר מ4 שנים אז זה יכול להיות איתות שצריךשימושית

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

תודה! שאלות בפניםאביול

מעניין מה שאת אומרת, בדיוק רציתי להוציא אותו... אז זה רק מחזק את זה.

השאלה אם התור לרופא זה דחוף או שאפשר לחכות?

ועוד משהו אחרון- מה העצות להפסקת דימום? אף פעם לא התנסיתי...

יכול להיות שההתקן זזאמאשוני

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

בדיוק חשבתי עלייך השבוע! את חסרה♥️המקורית

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

אמאלה ריגשת!אביול

לא חשבתי שמישהו זוכרת... תודה!

הגזמתתתתהמקורית

לקחתי ממך כלכך הרבה השראה ולגיטימציה לא לשטוף כלים..

חחחח אני מקווה שאת זוכרת עוד דבריםאביול

ולא רק את זה (איך עושים אימוג'ים??? חח)

אני גם זוכרת אותךאמאשוני

ברוכה השבה!

תודה נשמה!!אביולאחרונה

אני עדיין קוראת אותך ומחכימה המון...

אל תאחלי לי לשוב, אני לא רוצה להתמכר...

הלכת לביקורת?בוקר אור

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ההנחיה עכשיו היא-שימושית

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

תודה לשתיכן, עשיתי ביקורת לא מזמן...אביול

והכל היה בסדר

עריסה נצמדת קו אפס מבד ולא עץ, יש כזה?הרמה

בלי פער בגובה.

היתה לי מעץ והיה יותר קשה לנייד אותה בחדר

והיתה גם מבד אבל זה לא קו אפס ואז בלילה יוצא קשה להרים.

יש משהו שהוא גם וגם?

לא יודעת אם יעזור- יש לי של תאומים.מוריה

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

איזה ילד מושחל? הריצרץ נעצר באמצעהרמה

בצד של הריצרץ,מוריה

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

נמוך יותר? אני רוצה שגבהי המזרן יהיו שוויםהרמה

החלק שפותח נפתח יותרמוריה

ואין חתיכת בד שמפריע

בטח, נראה לי שיש הרבה, גם אני קניתי כזו.מתואמת

שאחפש לך את הקישור שלה?

קניתי מנגר שעושה לפי המידות של המיטה שלךבת.

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

כן אשמח ממש🙏🙏הרמה

הלינק לא נפתח🥴 אשמח שובהרמה

אוי... זה קישור ישן, כנראה שבגלל זה לא נפתח...מתואמת

לצערי לא זוכרת את השם של העריסה😬

לא יודעת אם קו אפס אבל ראיתי במשנת יוסף השבועחילזון 123

לי יש מבדשלומית.

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה

אבל זה לא קו אפס זה פער נכון?הרמה

זה כן קו אפסשלומית.אחרונה

עד כמה שזכור לי (כרגע לא בשימוש כי אין לי קטנטן)