תיארו את החווי'ה כשחרור הר הבית מחודש. הפרת הסטטוס קוו. עלו, השתחווו חופשי, שמע ישרא-ל וד' הוא האלוקים, ערבים מתקרבים לתקוף ואפשר להדוף אותם או שהשוטרים הודפים אותם, זורקים עלי'הם רימוני הלם ולא עלינו... ירדו ברעד של התרגשות. כשישבנו וחיכינו לעליית צהריים בנות דיברו על זה שזה לא תשעה באב, זה יום ירושלים, התרגשות עילאית נישאת באוויר, ישבתי עם כמה חברות שלי כשהגיעה מישהי והלכנו לשער אחד, בדרך היא אומרת לי, איך זה שכולן שמחות ואת אבלה, אם קרה משהו שמח אז גם ומה בכלל קורה, הסברתי לה שהן עלו ואני לא זכיתי עדיין, בעליית צהריים בכלל, בגלל שהעלו רק לקצר אז עלינו פעמיים, וואו, תכלית הכוסף ממש, מנגד גם שיא החורבן, כמובן, החולצה שלי היתה קרועה מהזמן שבו הודיעו שההר י'הי'ה נעול בפני י'הודים, קרעתי אותה שוב כי לא יכולתי אחרת, הקריאות וההמון וכו, מנגד, לפתוח ליהודים בחג מוסלמי זה חידוש עצום