עד שהרב התחיל לדבר

(דווקא איכה משמחת אותי איכשהו קודם כל, כי גם להכיר בחורבן זה משהו [---], וגם כי כשם אז ומשחק וכו)

(כשדיברתם עם *****...)

התלבטתי אם לשאול אותך...

(וואי זה מוזר לי עדיין)

אבל הייתי חייבת לשאול בנוגע לדפים... ואז כבר לא היית שם

(לפני הצום הצלחתי לתפוס את הרב לדבר איתו, שאלתי אותו איך אפשר להיות עצובים נוכח השמחה של יום העצמאות, אז כן וכו, אבל מה אנחנו כפויי טובה? נודה על מה שיש! הרב ענה שזה כל השנה ויום אחד צריך גם להיות עצובים, בצאת הצום, לא הצלחתי בצד השני, נכנסתי לעצבות רצינית, הייתי צריך משהו שיעודד, לא באמת היה, לאט לאט אני חוזר, אכלתי היום בשר, 

מה שרציתי להגיד זה, שאני לא מסוגל לשמוח באיכה, {לא הבנתי את "וגם" עד "וכו"})

(בזמן האיכה עצמה וודאי שלא... איך אפשר לשמוח כשרואים את הרב על הרצפה, ולא בהשתחווי'ה, ובלי החיוך... מה גם שידוע שהוא חי את זה, כפשוטו... בזמן שצועקים איכה, איכה זה לא איך או היאך או מילה אחרת, זה איכה, איך יכול להיות, בסימן תמיהה רבתי, איך הגיוני בכלל שזה קרה. אח"כ, כשם שהי'ה חורבן ומימוש נבואות, כך גם, רבי עקיבא וכו)

לראות את הרב שלי עצוב, זה היה מראה מזעזע, אחכ התקשרתי אליו הביתה, להזמין אותו לסיבוש, ואוו רק לשמוע את קולו, זה היה קשה, מה גם שהוא לא הגיע.

התפללתי ותיקין בשבת (הייתי בישיבה הגבוהה בשבת וראשון) בשביל ללמוד עם הרב, 
באמצע חזרת השץ של מוסף אני פתאום רואה את הרב בשורה שלי מסמן לי עם הטלית ולבוא, אני כזה, מה?
ואז קלטתי שעוד רגע ברכת כהנים, אני כזה, מתבייש ואומר לא,
בסוף הלכתי, ואוו, זה היה ואוו.

אשריך וטוב לך...
(ענווה של רבנים, זה תמיד [אין לי ביטוי מתאים])

(מסכים, רק אשאל מן דכר ענווה?)

(מה עניין הרב אצלך ומה עניינך אצל הרב...)

ישבנו בקצה כזה, ואנשים לידינו עמדו כשאנחנו כבר ישבנו [לא יכולנו לעמוד יותר, פיזית], ולראות את הרב, התמונה לא יוצאת לי מהראש, וואי, אח"כ אחרי שפרצו והוא נעמד וכו זה הי'ה שיפור עצום... עד שנרגענו קצת מהבכי על האבל, הודיעו לנו שההר י'הי'ה סגור אז קרענו וזה לכשעצמו הוסיף, ואז ראינו את הרב ושוב...
(היית בסיבוש של סובוצ בערב?)

ואוו היה שם
פרסמו אותו בישיבה והוא די הפך לסיבוש של הישיבה, (בגלל שאני שוהה שם המון אני מרגיש חלק ממנה)
שרנו ממש חזק בדרך וכך גם בשער שכם, והקול שלי היה נקי, סובב כמה מבטים, הייתי עם תפילין, ואתה רואה את "וראו כל עמי הארץ וכו" בעיניים שלהם היה שלב שהיינו קבוצה גדולה וחסמנו את כל רחוב הגיא ומולנו הגיעה קבוצה גדולה של חרדים שגם הם חסמו את כל הרחוב,
וביננו ערביה עם הילדים שלה,
עכשיו היא יודעת איך אנחנו מרגישים כשאנחנו הולכים שם, זה היה חזק.

 

טוב לשמוע שהלך בסדר ועוד... הסיבושים בלילה נגמרו קצת באלימות, להרבה מפעילי המקדש שהסתובבו היו עדיין תוצאות מאלימות השוטרים... ביום בכלל לא נתנו לנו לצאת, כמה בנות ואני יצאנו ועשינו עקיפות גדולות ממש רק להגיע לשלשלת ולכותנה ולברזל, וגם אז לא הגענו...

זרקו עלינו אבנים מלמעלה בשער המשגיח,
ברוך ד לא נגע באף אחד.

אשכרה.

קפוץ לי