א. אל תעבירו עכשיו למיטת מעבר. בשביל מה ליצור עוד שינוי שעלול להיות מאתגר? בנוסף להקל, גם להתמודד עם ילדה שיוצאת מהמיטה כל הזמן? נראה לי מיותר.
ב. אני לא יודעת מהן ''בעיות שינה'' אבל לפי מה שאת מתארת יש לנו בבית הרבה מהן...ואף פעם לא חשבתי שיש בעיה... אז כנראה שאולי ההסתגלות על המצב בתור ''בעיה'' היא גם מייאשת.
אולי אם תסתכלי על המצב כובעי, והגיוני, ועל רצון שתהיי לידה כשהיא נרדמת כרצון שמבטא איזה צורך, זה יעזור לך.
אני חושבת על בן השנתיים שלי. הוא גם לא אוהב להרדם לבד. רק כשאחותו הגדולה כבר במיטה לידו הוא נרדם. ולפעמים הם מצמידים את המיטות כדי לתת יד אחד לשניה ואז נרדמים.
בת הארבע שלי גם רוצה לעיתים קרובות שאשב לידה.
נראה לי כ''כ נורמלי ולא בעייתי...
מי קבע שילד צריך להרדם לבד בחדר חשוך?
ואם מישהו קבע כך, האם זה אומר שזה תמיד נכון?
ומה יקרה אם תקחי ספר טוב שאת רוצה לקרוא ופשוט תשבי לידה עד שתרדם? ככה את תרוויחי קצת מנוחה, קצת ניקוי ראש, והרדמה רגועה. אם הילדה עייפה, אז בשבע, שמונה בערב היא אמורה להרדם תוך חמש עשר דקות.
ולגבי המצב שעוברת אליכם- אם זה לא מפריע לכם, אז הכל טוב. מי אמר שזה לא טוב?
אם זה מפריע- אז אכן כדאי להתעקש שתישאר במיטה שלה, אבל אפשר למצוא פתרון שלא ידיר שינה מעיניכם. אולי לשים מזרון לידה, ופשוט להמשיך לישון לידה?
אולי להרגיל בהדרגה- כמה לילות לישון לידה, אח''כ רק לשבת וללטף וכו'.
באמת, כשקראתי שאת מאשימה את עצמך זה הכי כאב לי.
במה בדיוק אתם אשמים? איזה רע עשיתם?
תגדלו את הילדות עם הלב שלכם, לא עם תפיסות חיצוניות או עקרונות שאחרים חושבים שהם נכונים.
סליחה על החריפות.
אבל המצב שאת מתארת הוא כ''כ טבעי ונורמלי, ואת מרגישה איתו כ''כ רע, עם רגשות אשמה ותחושה שזה לא בסדר ולא טוב.
יכול להיות אותו מצב בדיוק עם תחושת שמחה ורוגע.
כך שלפעמים הכל בראש.
שיהיה לכם רק טוב ושמחה!