אז אני לא יודע אם אני אחדש לך ול @כלה נאה - אבל אין שום קשר בין איזון (סרוטונין) במוח לדיכאון. 

אני גם יכול להבטיח לך שלא תמצאי מחקר ובדל של מחקר שמראה שיש קשר בין חוסר איזון לדיכאון. (ואם תמצאו כזה אני מוחק את כל מה שכתבתי )

אני גם יכול להבטיח לך שכל פסיכיאטר (לא משנה מי) שתביאי לו לקרוא את התגובה הזו - לא יוכל לחלוק על זה. (זו הסיבה לרפורמה שנעשתה בשנים האחרונות לגבי טיפול תרופתי במחלקות פסיכיאטריות - שהפסיקו לחלק אותן כמו ממתקים) 

אני מאמין שאפשר להמליץ על הכל - אבל צריך לומר את כל מה שנגרם מהדבר שאנחנו ממליצים עליו. מה שאתן עושות זה פשוט לקחת משהו שאתם לא יודעות על ההשפעות שלו - ולהמליץ לאנשים בלי להתחשב באותיות הקטנות - ובמה שקורה בפועל. (ובלי קשר לזה שחרדה היא מצב פסיכולוגי שונה מדיכאון.) 

אם למישהו תרופות נוגדות דיכאון עזרו זה לא כי תרופות נוגדות דיכאון עוזרות - זה כי הוא נכנס לקטגוריה המצומצמת בסטיסטיקה - של אנשים שנוגדי דיכאון עזר להם ולא עיכב את ההחלמה. (אגב  - זה תלוי איזה דיכאון, כמה זמן, מה המינון, תדירות). 

 ההשערה הלא מבוססת (ג'וזף שילדקראוט 1965) הייתה שדיכאון מגיע מחוסר בסרוטונין שגורם לתת פעילות של המסלולים הסרוטוגניים במוח (הבדיקה נעשית בנוזל השידרה רמות פסולת הסרוטונין (5HIAA)). עד היום זה לא מוכח. גם כשחוקרי הNMIH ב1984 חקרו את הנושא - הם גילו שאין קשר, (אני לא נכנס לחומרים אחרים). לאחר ההצלחה המסחרית של הפרוזק נעשה גל מחקרים שני - והנה לציטוטים לדוגמא מפסיכיאטרים גדולים שחקרו את הנושא לעומק  -  הפסיכיאטר דייויד הילי אמר על התאוריה הזו "את תאוריית הסרוטונין של הדיכאון ניתן להשוות לתיאוריית האוננות כגורם לשיגעון".  הפסיכיאטר דייויד ברנס  (מחבר הספר בוחרים להרגיש טוב) אמר: "הקדשתי את השנים הראשונות של הקריירה שלחי למחקר מתמשך על המטבוליזם של הסרוטונין במוח, אך לא מצאתי הוכחה משכנעת לכך שהפרעה פסיכיאטרית כלשהיא, כולל דיכאון, נגרמת מחוסר סרוטונין.) 

איך זה עובד במוח? אני לא אכנס לאיך התרופה עושה את זה כי יש סוגים שונים של איך, אלא למה קורה בפועל. 

יש לנו חוסר בסרוטונין, וכל תרופה אנטי דיכאונית מנסה להגביר את רמות הסרוטונין במוח. פרוזק לדוגמא חוסם את המסלול שדואג לאזן ולהחזיר סרוטונין לתא פרה סינפסי (SART), וככה הוא יוצר הצטברות סרוטונית בסינפסה.

אבל מה קורה לאחר מכן? המוח שואף לאיזון, והוא יודע שיש לו בסינפסה כמות גבוהה של סרוטונין, אז הוא יפריש לה כמות נמוכה של סרוטונין, היא לא צריכה הרבה. וככה יורדים קולטנים של סרוטונין מאותה סינפסה, והאיזון של המוח מופר. (זה קורה בערך אחרי 2-3 שבועות) התרופה לא מתקנת חוסר איזון במוח אלא הופכת את המוח ללא מאוזן. יש לזה השפעות עצומות על ההתנהגות ותגובתיות, שינה, הפרעה בויסותים שונים) - חוסר האיזון הזה יכול להוביל לכך שאותו אדם יהיה מקוטלג במפגש עם פסיכיאטר כ"הפרעה" חמורה יותר מדיכאון.

תרופות נוגדות דיכאון (SSRIׂׂ) מרוקנות את היוד בגוף - זה גורם לתת פעילות של בלוטת התריס, דיכאון, נשירת שיער, עלייה במשקל ופגיעה במערכת החיסונית. (נוגדי דיכאון מסויימים אחרים מרוקנים את הויטמין b6 ועוד כמה דברים)

תרופות נגד חרדה מרוקנות את המלטונין - זה גורם לעלייה במשקל, להפרעות שינה, לפלפיטציות, פגיעה במערכת החיסונית, וסיכון מוגבר למחלות אוטואימוניות.

למי שמעוניין מחקר של מדען המוח סטיב היימן על כך שאין קשר מדעי (יש קשר מסחרי) בין איזון במוח להפרעות פסיכיאטריות 

אם יש היום משהו שמנסים לעשות זה טיפול תומך של לכתחילה - לא טיפול שמבוסס על הנחה שאין לה שום צידוק מדעי.

אנשים שאני רוצה שיקראו 

@ספק

@א-לדהיד

לכל תרופה תופעות לוואי ורק אם אין ברירה לוקחים. ברור שבהרבה מקרים צריך תרופות והן חשובות, אך כדאי למצות אפשרויות קודמות.

אז את מהתחום וזאת התגובה שלך לתגובה ה"נשמעת מדעית" שלו? 
למה שלא תעני לו עניינית אם את מהתחום?
אולי בגלל שאין לך תשובות?

יש מספיק חוקרים ופסיכיאטרים שמודים שהדברים האלה מסוכנים ועלולים למכר את האדם באופן שאחר כך קשה עד בלתי אפשרי לצאת מזה. חפשי ברשת.

הדברים האלה זה אך ורק למוצא אחרון כשאין ברירה, ורק לעזרה ראשונה ולהפסיק כמה שיותר מהר כי בריא זה לא יכול להיות. זה חייב לבוא עם מחיר, כמו ש"צלילי השקט" כתב.

חרדות ודכאון אלו דברים שמקורם בנפש האדם. הדעת נותנת שהטיפול צריך להיות גם ברמת הנפש.
ברור שמצבים גופניים כמו חוסר איזון בבלוטת התריס או חוסרים תזונתיים וכ'ו יכולים מאד להרע את המצב הנפשי והם דורשים טיפול (גם כאן - לא באמצעות "תרופות" אלא שינויים בתזונה ובאורח החיים ואולי גם תוספים תזונתיים לפי הצורך או רפואה הוליסטית)
אבל הכדורים הפסיכיאטרים לכל הדעות לא פותרים באמת שום דבר אלא רק מאפשרים לברוח מהבעיה.

רק מטריאליסטים שבטוחים שהכל חומר, מסוגלים לחשוב שבעיות נפשיות מקורן בחוסר איזון במוח (יכול להיות שיש חוסר איזון, אבל הוא תוצאה של הבעיה הנפשית, לא המקור שלה) כיוון שמבחינתם אין עולם נפשי ורוחני. אבל כל תינוק יודע שעצבות/דיכאון/פחד/חרדה הן בעיות נפשיות.
 

ראשית, לא הבאת את מה שחיפשתי. כי חיפשתי קשר בין חוסר איזון סרוטוגני במוח לדיכאון ולתרופות אנטי דיכאוניות. אני אצטט משהו ממקישור שהבאת - שגם כותבי המחקר מודים בו. 

Therefore, innovation in psychopharmacology is of crucial importance, but the identification of new  molecular targets is difficult, primarily because of the paucity of knowledge about how antidepressants work 

שנית, זה לא מחקר זה מטא-אנליזה של מחקרים. כלומר זה נסיון נחמד לכמת ולדרג את התרופות על בסיס המחקרים שהיו לנגד עיניהם. ואני לא חושב שאפשר ללמוד משם משהו לגבי השאלה האם תרופות אנטי דיכאוניות עוזרות. כלומר הם לא מחדשים משהו בדיון, הם מנסים לארגן את הטענות (שאין להם) בדיון. 

שלישית, וזה בלי קשר לכך שלא הבאת לי שום מחקר שמראה קשר מדעי, אני לא רואה סיבה לקחת את המחקרים הללו ברצינות כלשהיא. מחקרים כאלו ואחרים - בלי קשר לזה שאין שם מדע שעומד מאחוריהם - הם פחות אמינים כי הם ממומנים על ידי חברות התרופות. משהו שגם הפסיכיאטר דייויד הילי הצביע עליו. עיין בסוף המאמר על המימון של המחקר הזה. (איליי לילי)

רביעית - אני אכתוב לך מקרים כדי שתבין שחברות התרופות מכתיבות לאקדמיה (ואם היה מדע מאחורי זה - הייתי מתעלם - אבל אין מדע, מאחורי התרופות יש הילה מדעית ממוסחרת - וסבל להרבה מאוד אנשים). ואתה מוזמן לבדוק אותי אם תרצה. 

ב2000 -2007  צ'רלס נמרוף כיהן כיו"ר המחלקה לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אמורי - הוא הרוויח 2.8 מליון דולר מנאומים מטעם חברות התרופות. הוא קיבל 960,000 רק על קידום הפקסיל והוולבוטרין. הוא כתב את אחד מרבי המכר בתחום הפסיכיאטריה. הוא התפטר כשהתברר שהוא לא דיווח למעסיקים של התשלומים הללו.

ב2007-2008 זאכרי סטואו פסיכיאטר בבית הספר לרפואה מאמורי - קיבל 250,000 דולר על קידום פקסיל אצל נשים מניקות. על קידום פקסיל אצל נשים מיקות. קיבל נזיפה שלא דיווח.

פרדריק גודווין אחת המנהלים לשעבר של הNIMH - קיבל מחברת גלקסו-סמית-קליין מעל 1.2 מליון בין השנים 2000-2008 על קידום תרופות להפרעה דו קוטבית - והוא חיבר את אחד מהספרים הנחשבים בבית ספר לפסיכיאטריה בנושא הפרעה דו קוטבית.  בראיון ששאלו אותו על זה הוא אמר שהוא עשה "רק את מה שכל מומחה אחר בתחום עושה".

- הפרט שמלמד על הכלל. בכתבה שהבאת נאמר על מחקר ועל תרופות יעילות - אחת מהתרופות היא - פרוקסטין (Paroxetine). שזה בעצם פרוקסיל. במחקר סודי ב1998 החברה ( גלקסו-סמית-קליין)הגיעה למסקנה ש "לא נרשם יתרון משמעותי מבחינה סטיסטית של הפקסיל על פני פלצבו במדדי היעילות העיקריים." ו5 מתוך 93 המתבגרים סבלו מ "אי יציבות קיצונית". משמעות הנותונים היתה שהתרופה מעלה את סיכויי ההתאבדות. הפסיכיאטרית קראן וואגנר קיבלה מחברת התרופות 160,000 דולר, וביחד עם 21 פסיכיאטרים הם טענו שהתרופה יעילה. הם גם כתבו שרק ילד אחד סבל מ"כאב ראש". וחברת התרופות עמדה בפני תביעה.(אגב, ווגאנר דיווחה לבית ספר לרפואה על תשלום של 600 דולר בלבד)  -- -- זה למה הכתבה הזו שהבאת לא כזו מענינת אותי. מעניין אותי מדע ונתונים. אם יהיה לך - אני אשמח לשמוע.

הייתי כותב הרבה דוגמאות  - אין לי זמן. הייתי כותב גם עוד דברים.

אני אסיים בציטוט של הפסיכיאטר  דניאל קרלט "לקבל המחאות על סך 750 דולר עבור פטפוט עם כמה רופאים בהפסקת צהריים, הייתה שיטה קלה כל כך להרוויח כסף, עד שבקושי האמנתי לזה בעצמי."

טיפול CBT יש לך דרך הקופח בחינם. את הולכת לרופא משפחה ומבקשת הפניה למרפאת בריאות הנפש .
אם את רוצה, והרופא(פסיכיאטר) גם יסכים אפשרי לטפל בתרופות . 
 

ב"ה

אם את גרה בבנימין, יש את מרכז חוס"ן, שמטפלים בעיקר בחרדות על רקע לאומני, את צריכה להוכיח שהחרדה נגרמת בשל המצב הבטחוני והטיפולים הם בחינם לדעתי.

להלן הקישור לפניה אליהם:

מרכז חוסן

מומלץ מאוד, יש שם אנשי מקצוע שמטפלים ומסייעים.

בהצלחה רבה

הראשון זה הפחתת מתחים באמצעות מודעות קשובה.

השני זה הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים 

תזכרי שאנחנו פוחדים החלק הקשה זה לא הפחד עצמו - אלא הנכונות שלנו לתת לו להיות שם, בלי להתעמת איתו. 

ממליצה מאד לפנות למכון 'משיבת נפש'. 050-7389759  או   052-6980522
המכון מכשיר מכוונות לנפש על פי התורה בלבד.

אפשר ללמוד שם (עבור עצמך ו/או כדי לכוון אחרים) ואפשר גם לקבל הכוונה אחראית ומסודרת מבוגרות המכון.

בכמה מילים: נפש יהודיה הינה א-לוקית ומיוחדת, והקב"ה שברא אותה נתן לנו הנחיות מדויקות איך לשמור עליה ואיך לדאוג לה.

כל דרך אחרת, גם אם מביאה ל'שקט תעשייתי' אינה משיבה את הנפש למקומה הנכון.
 

אני לומדת שם. מדהים להיווכח בכל פעם מחדש עד כמה הדברים מדוייקים, ברורים וטבעיים.

כל הכבוד על המודעות ועם הרצון לתת לעצמך את היכולת לבחור את התנהלותך ולא לתת לחרדות לשלוט בך.

יש הרבה שיטות והרבה מטפלים.

כל אחד ממליץ מנסיונו והצלחותיו בתחום.

אני אישית ממליצה על שיטת מח-אחד (מוכר לפעמים כקינסיולוגיה). מטפל במחסומים ונותן מרגוע ופיתרון אמיתי לפחדים שמשתלטים.

בהצלחה בבחירה ושאפו על האומץ לא לוותר לעצמך! 

על טיפולי cbt יש הוכחות חותכות וצורת הטיפול מאוד אינטלגנטית וחשיבתית. ממליצה.

ארגון מקסים שמלווה ומנחה ,ומפנה ביעילות לאנשי מקצוע טובים.העמותה בראשות הרב נתן שליו.

בהצלחה!

מודעת,ורוצה עזרה זה כבר צעד ממש קדימה מלווה בתפילות רבות!תתחזקי במהרה.

זה כמו אדם חולה שצריך תרופה , להאכיל את הנשמה באוכל רוחני יהיה קל לה יותר לרפא את החרדה. שויתי ה' לנגדי תמיד. הצילך ה' שומרך. 

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/395807

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..