השבועיים האחרונים של החופש הם השבועיים הכי קשים. יש אומרים מיותרים...
אז תדוני את עצמך לכף זכות על זה ששבעה שבועות של חופש היית איתם ורק עכשיו נגמרה לך הסבלנות...
וגם- תנסי לחשוב בצורה פשוטה מה יכול להקל עלייך.
אולי להראות איזה סרט?
אולי לקחת בייביסיטר לשעתיים בצהריים כדי שתוכלי לישון ולאגור כוח לקראת הערב?
אולי לצאת איתם קבוע למקום שבו הם משחררים את כל האנרגיות? נניח- גינה או מדשאה גדולה שאפשר לאכול בה ארוחת ערב אחרי שעה, שעתיים של התרוצצות ולחזור הביתה עייפים , ישר למקלחת ולמיטה.
אולי לעשות איתם דברים מיוחדים אבל לא בומבסטיים?
להכין קישוטים לסוכה
לעשות קומזיץ
לבנות בסלון אוהל גדול
לתת להם לשטוף את הרצפה
להכין על הבוקר בצק ולתת להם להכין לעצמם לחמניות לארוחת בוקר
לקנות חומרי יצירה שאין לכם, שהם כיפים ופשוטים- גירים עבים לצייר על המדרכה או הכביש, טושטושים, מדבקות בכל מיני צורות.
ודבר אחרון.
זה אכן קשה אבל באמת צריך לנשום עמוק ולנסות.
לנסות לשמור על סדר יום, לשמור על עקביות, ולתת לכל אחד, בתוך הבלגן את תשומת הלב האישית שלו מדי פעם- בקריאת ספר, בכך שהוא עוזר לך במשהו כמו שטיפת כלים או תליית כביסה, או בסתם חיבוק באמצע היום.
הכי קשה זה שאין לך שניה לעצמך, וכשסופסוף הבית שקט בערב, את גמורה מעייפות...
אז תני לעצמך את הכמה דקות האלה כל יום. אני לפעמים אומרת להם ''עכשיו יש לי זמן אמא''. לנוח, לסרוג, לקרוא ספר, סתם להיות בבית בלי שכולם מטפסים עלי.
בהצלחה!!
הראשון בספטמבר קרב ובא ואז הכל יכנס שוב לשגרה מבורכת.