כלומר זה בהחלט ענף משמעותי, אבל לא החידוש בה' הידיעה.

כרגע פשוט אני מנסה לבחון תיאוריה קונספירטיבית על דרכים שונות לתפוס את החידוש הזה, אחר כך אני אתפנה לפרוש את שיטתי בעניין, ולמה היא הכי צודקת

על הקו היסודי במשנתו של הרא"י קוק

"החידוש הזה" שכתבת - החידוש של הרב, או מה שכתבתי?

אז אני לא יודע (או שזה הזה שהוא משווה את הארי והבעשט וכו'?)

 

כוונתי אכן היתה לחידוש של הרב

במקור בספרן של יחידים
זכור לי שהרצי"ה הסכים עם הנאמר בו (חוץ מזה שחשב שהגרא חסר במהלך של הרב צייטלין)

אבל עדיין לא.

אולי המילה "חידוש" לא מספיק מדוייקת.

 

אני שואל מה הרוח שמנשבת מכל פיסקה בש"ק, מכל מהלך בעין אי"ה, מה אתה רואה ומייד אומר - את זה הרב כתב.

אבל "היש הX"

לי מרגיש שזה מה שנמצא כמעט בכל מהלך של הרב. האור, האלוקות שבדברים עצמם, כשהם קיימים בשיא הגודל שלהם. לא כשהם מתים בטלים ומבוטלים (וידועה האמרה מהמגיד שהקב"ה ברא עולם יש מאין והצדיקים הופכים את היש לאין, אז הרב הוא ההפך המוחלט).

(יש מאמר יפה של הרב אלחנן ניר שמדבר על זה - בלי סיבה מיוחדת | אלחנן ניר

מן הסתם לא תסכים איתי. זה די דומה גם למה שהזכרתי מקודם

(הפתעה מה?)

 

אבל אנחנו הגדרנו קצת אחרת (נראה לי שזה מהותי).

בלשונו של מישהו (אני מקווה שיוצאים בזה יד"ח בשם אומרו..): "אופטימיות מצרפת כל", שלה שני יסודות - אופטימיות, וצירוף הדברים הקטנים לדברים הגדולים.

זה נכון לא רק במובן שבהכל יש אור אלקי, אלא במובן בכל דבר חלקי כבר רואים את הדבר השלם, שאמנם מופיע כרגע באופן חלקי. ממילא, אם בדבר הגדול יש אור אלקי (ויש) - גם בקטן יש.

לשון אחרת - תפיסת הפרטים כביטוי של הכללים מהם הם נגזרים, ולא מצד עצמם. עניין האופטימיות בברירת הכללים, הנחת המוצא שלנו (שקשורה לאור האלקי הנ"ל) היא שהכללים והמגמות טובים, ולכן מהלך הכללת הפרטים ימצא כללים חיוביים.

לכן הנטייה החיובית למציאותיות - כי המציאות, גם אם היא רק השורה התחתונה, מגלה את העומקים הפנימיים, ובלעדיה, הם לא יהיו שלמים. ומצד שני, היא לא חזות הכל, ואנחנו לא מפחדים ממנה, כי היא באמת רק פני השטח. ואם המגמה הפנימית חיובית - גם היא תצטרף.

 

 

(משום מה הדברים יצאו לי מסורבלים, רק שלא יגידו שאני מערפל כדי להישמע חכם..)

אוקיי.
אז בעצם האופטימיות היא נגזרת של ראיית הפרטים מתוך הכללים?

()

המציאותיות היא דוגמה לפרט מוכלל.

ותורת הרב היא ישום של ההשקפה הזו. אחת מהנקודות היא הקדושה שבטבע. נקודה אחרת היא היחס לחילונים.
גם היחס לעולם הזה.
גם מה שכתבת באחת התגובות על זה שהרב הוא ההיפך מלהפוך את היש לאין (אלא העלאת היש).

יש ספר של הרב ראובן רז שנקרא הרב קוק בין חסידים למתנגדים שעוסק בזה.

אלו מושגים שמלבישים באקדמיה על החסידות, על הרב ועל שאר חכמינו. אולי לפעמים זו הלבשה מדוייקת או כמעט מדוייקת, אבל עכ"פ קשה לומר שהעמדה של הרב היא נגזרת של פנאנתאיזם
מה גם שלא מוסכם על כולם שהרב היה פנאנתאיסט

הרב לא למד את זה באוניברסיטה ואז הסיק מסקנות לוגיות. הוא חי את זה. "תפס" את זה, "דעת" (בניגוד לחוקרים שלפעמים אתה רואה שמקשים קושיות שנובעות מזה שהם רק למדו את זה אבל לא תפסו את זה).

ההגדרה הייתה כדי לסבר את האוזן. במקום להשתמש בהרבה מילים. אבל בעיקרה היא נכונה.
יתכן גם שהרב הגיע לתםיסה הזו מהפרטים אל הכלל.
בכל אופן זו לא מילה גסה. אין שום בעיה בתיאורים פילוסופיים "חילונים". זו בדיוק הקדושה שבטבע.. רק מתוך הבנה שהם תפסו רק את הבסיס השכלי ולא חיו את ההשלכות.

אשכרה.