איך אתם מגיבים כשיש פיגוע ח"ו?
אני מרגיש חוסר תקווה. לממשלה שלנו אין באמת דרך או תוכנית מסודרת, ולא נראה שזה עומד להשתנות (בפרט אחרי הפילוג הדת"ל הבזיוני).
אם מישהו נרצח בשביל להשיג מטרה כלשהי (כמו לפני קום המדינה) אז איכשהו עוד ניחא. אבל פה אנשים מתים לחינם כמעט כפשוטו.
אפשר לקחת את זה למקום של תפילה על משיח, גאולה וכו', אבל בסופו של דבר (לי בכל אופן) קשה להאמין *בצורה מוחשית* בזה.
מה השתנה מדורות קודמים שפתאום יבוא מישהו ויפתור לנו את כל הבעיות? הרי רואים בחוש שתהליך הגאולה מושגח ומתקדם אבל לאט לאט.
ואגיד לכם יותר מזה.
מי שבאמת מאמין בביאת המשיח שיכולה להיות כאן ומיד צריך להתנהל בדרך שונה לגמרי.
הרי תחשבו על זה- נגיד עוד שעתיים יבוא המשיח. פתאום יאיר אור אלהי גדול בעולם (גם לרמב"ם זה מה שיקרה בסוף אחרי שהמשיח ילחם וכו').
ווואלה, כל התחביבים שלנו לדוג' יהיו שווים כמעט לכלום. הכלללל יהיה אחרת. מישהו מוכן לזה? מישהו עובד על להיות מוכן לזה? מישהו תופס שהוא יהפוך (מבחירה ורצון כמובן) לסוג של מישהו אחר? כשנרגיש את האור אלהי בתוכנו פתאום לא יהיו מושגים של הגשמה עצמית וכדו', אלא כל אחד ירגיש שהוא רוצה "להגשים" את אור ה' בעולם.
חשבתם על זה? אתם רוצים להפוך להיות כאלה?
ברור שאפשר לענות- כשיהיה משיח והשראת שכינה אנחנו נרצה את זה מכל הלב.
אבל איך *עכשיו* אתם מתפללים על זה מהלב?
מישהו היה מתפלל על גאולה ומשיח מהלב אם לא היו פיגועים וצרות והכל היה בסדר?
מישהו חושב בדייט נגיד על זה שוואלה העיקר להתחתן כדי להשרות עוד שכינה ולא ממש משנה מי האישה כל עוד היא צדקת? מישהו עובד על להיות כזה? אז איך אתה זועק בהשיבה שופטינו כשיש לך עוד רצונות עצמיים שאתה לא מנסה לתקן אותם והם נוגעים בדיוק באותה נקודה שורשית?
לכן לדעתי הפוקוס לא צריך להיות על משיח והגאולה והציפיה החזקה אליהם (אני לא אומר כמובן לא לצפות ולא לחשוב על זה סכלל). בכל מקרה אין לנו כלים לתפוס את זה.
הפוקוס צריך להיות על לתקן את העולם בכל המישורים (חסד, החזרה בתשובה, חינוך, מלחמה נגד עוולות, פעילות פוליטית וכו').
וגם הגשמה עצמית. אבל *מתוך מודעות שרצון ה' הוא שהאדם ימצה את עצמו ויתן לעולם מכשרונותיו המיוחדים*. אלהים מתגלה בעולם דרך האדם ולא מתוך מחיקתו.
וזה לא פשוט. להרגיש שאור ה' זורם לעולם דרך פעולות גשמיות ורצונות עצמיים. שרצון האדם הוא שיקוף של רצון ה'.
שמתכנת לדוג' יחשוב שהתוכנה שהוא מפתח לבנק לאומי (ולא דווקא לאיזה בי"ח) היא רצון ה' שהעולם יהיה מפותח ומשוכלל. ולא יעשה את זה רק כי הוא אוהב את זה ובשביל פרנסה וכו'.
אתה מחפש אישה בעלת כשרונות מסויימים ותכונות מסויימות כדי להשלים אותך?
זה רצון ה'. זה לא רק רצון אישי שלך. ולכן אתה לא צריך לוותר על זה. העלאת הרצון (כמובן שלא מדובר פה על כל גחמה או רצון שנובע ממידות רעות אלא על רצון טבעי ונכון).
ואת כל זה צריך לעשות מתוך ידיעה שזה הכלי העיקרי לאורו של משיח. ופחות חיים בתוך עולם דמיוני שאף אחד לא מבין ומרגיש אותו באמת.
וכשיגיע המשיח נעבור אוטומטית לתודעה אחרת. סוג אחר של גילוי ה'.
אני מרגיש חוסר תקווה. לממשלה שלנו אין באמת דרך או תוכנית מסודרת, ולא נראה שזה עומד להשתנות (בפרט אחרי הפילוג הדת"ל הבזיוני).
אם מישהו נרצח בשביל להשיג מטרה כלשהי (כמו לפני קום המדינה) אז איכשהו עוד ניחא. אבל פה אנשים מתים לחינם כמעט כפשוטו.
אפשר לקחת את זה למקום של תפילה על משיח, גאולה וכו', אבל בסופו של דבר (לי בכל אופן) קשה להאמין *בצורה מוחשית* בזה.
מה השתנה מדורות קודמים שפתאום יבוא מישהו ויפתור לנו את כל הבעיות? הרי רואים בחוש שתהליך הגאולה מושגח ומתקדם אבל לאט לאט.
ואגיד לכם יותר מזה.
מי שבאמת מאמין בביאת המשיח שיכולה להיות כאן ומיד צריך להתנהל בדרך שונה לגמרי.
הרי תחשבו על זה- נגיד עוד שעתיים יבוא המשיח. פתאום יאיר אור אלהי גדול בעולם (גם לרמב"ם זה מה שיקרה בסוף אחרי שהמשיח ילחם וכו').
ווואלה, כל התחביבים שלנו לדוג' יהיו שווים כמעט לכלום. הכלללל יהיה אחרת. מישהו מוכן לזה? מישהו עובד על להיות מוכן לזה? מישהו תופס שהוא יהפוך (מבחירה ורצון כמובן) לסוג של מישהו אחר? כשנרגיש את האור אלהי בתוכנו פתאום לא יהיו מושגים של הגשמה עצמית וכדו', אלא כל אחד ירגיש שהוא רוצה "להגשים" את אור ה' בעולם.
חשבתם על זה? אתם רוצים להפוך להיות כאלה?
ברור שאפשר לענות- כשיהיה משיח והשראת שכינה אנחנו נרצה את זה מכל הלב.
אבל איך *עכשיו* אתם מתפללים על זה מהלב?
מישהו היה מתפלל על גאולה ומשיח מהלב אם לא היו פיגועים וצרות והכל היה בסדר?
מישהו חושב בדייט נגיד על זה שוואלה העיקר להתחתן כדי להשרות עוד שכינה ולא ממש משנה מי האישה כל עוד היא צדקת? מישהו עובד על להיות כזה? אז איך אתה זועק בהשיבה שופטינו כשיש לך עוד רצונות עצמיים שאתה לא מנסה לתקן אותם והם נוגעים בדיוק באותה נקודה שורשית?
לכן לדעתי הפוקוס לא צריך להיות על משיח והגאולה והציפיה החזקה אליהם (אני לא אומר כמובן לא לצפות ולא לחשוב על זה סכלל). בכל מקרה אין לנו כלים לתפוס את זה.
הפוקוס צריך להיות על לתקן את העולם בכל המישורים (חסד, החזרה בתשובה, חינוך, מלחמה נגד עוולות, פעילות פוליטית וכו').
וגם הגשמה עצמית. אבל *מתוך מודעות שרצון ה' הוא שהאדם ימצה את עצמו ויתן לעולם מכשרונותיו המיוחדים*. אלהים מתגלה בעולם דרך האדם ולא מתוך מחיקתו.
וזה לא פשוט. להרגיש שאור ה' זורם לעולם דרך פעולות גשמיות ורצונות עצמיים. שרצון האדם הוא שיקוף של רצון ה'.
שמתכנת לדוג' יחשוב שהתוכנה שהוא מפתח לבנק לאומי (ולא דווקא לאיזה בי"ח) היא רצון ה' שהעולם יהיה מפותח ומשוכלל. ולא יעשה את זה רק כי הוא אוהב את זה ובשביל פרנסה וכו'.
אתה מחפש אישה בעלת כשרונות מסויימים ותכונות מסויימות כדי להשלים אותך?
זה רצון ה'. זה לא רק רצון אישי שלך. ולכן אתה לא צריך לוותר על זה. העלאת הרצון (כמובן שלא מדובר פה על כל גחמה או רצון שנובע ממידות רעות אלא על רצון טבעי ונכון).
ואת כל זה צריך לעשות מתוך ידיעה שזה הכלי העיקרי לאורו של משיח. ופחות חיים בתוך עולם דמיוני שאף אחד לא מבין ומרגיש אותו באמת.
וכשיגיע המשיח נעבור אוטומטית לתודעה אחרת. סוג אחר של גילוי ה'.
