אז היו כאן כמה שרשורים על כמה החסימה מעצבנת. 

והיא באמת כזאת. חוסמת דברים מיותרים, שותה סוללה ומאיטה את הכל. (כן כן לא לכולם, יש יחידי סגולה שהפון שלהם מסתדר עם זה)

ויותר מזה, יש יצר הרע גדול שקשה לו עם הגבלות כאלה. במקום לשמוח שאין לנו גישה אנחנו מתוסכלים. ולפעמים מרגישים כאילו לקחו לנו בעלות על הפון\מחשב. לקחו לנו את זכות הבחירה, מה לראות לשמוע ולקרוא ומה לא. 

מצד שני, עמוק שם שם אנחנו יודעים שזה חשוב וחייב וצריך והרבה יותר קשה בלי. וכמו שעברי כתב איפשהו, עדיף להיות בצד הטוב בלי לבחור, מאשר לבחור ברע. 

אבל בחייאת שיהיו חסימות נורמליות. לא עם תמיכה טכנית ככ גרועה, ובעיקר לא כאלה שאפשר לפרוץ בקלות מפתיעה.

אבל אני חושבת, שבאמת חסימה של מכשיר זה שלב אחד. השלב החשוב הכי זה חסימה בנפש. להפסיק לחפש..

אז עד כאן הייתי אני 

עכשיו אתם

יפה יפה. אבל לא בשבילי.

אני אבוא חשבון עם מצביעי נעם ווינטר על מה שהם מבשלים לנו.

האמת היא שהוא היה ממלכתי

לפחות זה

חבל

פחד אלוהים להעיר לבני נוער.

שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.

מה עושים עם כל הבוטים הללו?