דמעות זולגות עכשיו מנהר לבן בלב
ואין מחסום לנפשי
ואת הדרך כותב
הכל ברצון, בעכשיו, בלא להיבהל
משכני אחריך נרוצה
עד שנגאל
עזור לי להיות מה שהתכוונת כשבראת אותי
עזור לי להיות כמו שרצית כשהלחנת אותי.
תן לי כוח לרצות
ולא להתייאש
ולא להשתלט
לא להתנתק
תן לי כוח לאהוב
ולא להתעלם
ולא להתאכזר
לא להשתתק
עזור לי להיות מה שהתכוונת כשבראת אותי
עזור לי להיות כמו שרצית כשהלחנת אותי
מהכל אלמד רק אל
תלך איתי בדין
אני צריך רחמים
תהיה איתי עדין
אלך אחריך מעתה ועד עולם
איזה מדהים אתה אבא
שקרעת לי ת'ים
עזור לי להיות מה שהתכוונת כשבראת אותי
עזור לי להיות כמו שרצית כשהלחנת אותי.

ענני השמיים הצמיחו בי גל שקט של תקווה
לא ידעתי מדוע הדרך הביתה היא כה ארוכה
נעצר מול שמיים כהים
ונדמה שמכאן לא אזוז
זה רק געגוע, רק געגוע
מתי ירד גשם
שדות יבשים מחכים
מה הביא אותי הנה
מכל עבר מוקף זיכרונות ישנים
נעצר מול נהר של דמעות
שאיש אותו לא יעבור
זה רק געגוע, רק געגוע
לא לברוח
למצוא את השקט זה מה שנשאר
לא לברוח
בתוך הכאב יש אושר נסתר
לא לברוח עד
שתפתח לי הדרך
ואמצא אותך
היופי הנורא
קורא לי לבוא מתוך סערה
לא תשתגע רק תמצא שפיות שאבדה
נעצר מול חלומות אבודים
ונדמה שמכאן לא אזוז
זה רק געגוע, רק געגוע
לא לברוח...

יש מקום אחד שהוא שלך מחכה לך תמיד

כמו צילך הוא על יד ימינך

יש מקום אחד שליו במהומה שמתחוללת מסביב

והוא קיים שם בשבילך

יש מקום אחד עמוק יותר מהימים

הוא לא דוחף לשום כיוון

יש מקום אחד מתוק בכל המרירות

והוא נמצא בהרגשה אחרי הפחד

בסוף הטירוף

בסוף היאוש

בתוך ההרגשה

מעבר לבדידות

מעבר למילים, אחרי הפחד

מעל לכל ספק בתוך ההרגשה

אחרי כל הדמעות

העצב התקוות רחוק רחוק

קרוב קרוב

מקום ללא מילים מקום ללא צורה

מעל לכל ספק מעבר לחומה

בתוך ההרגשה

אתה.

החיים ילדתי 
זה סיפור רציני 
לפעמים אני מת מפחד 
מהצל של עצמי 
מכל מה שסביבי 
יש לפעמים רגעים ונדמה 
הנה האור בקצה 
ופתאום זה חושך.

וגם את כמו כולם 
שאיבדו את דרכם 
תחפשי איזה אור בחושך 
תתבגרי תשתני 
הזדקני ותיראי 
יש לפעמים רגעים שנדמה 
הנה האור בקצה 
מפרפר בחושך.

כל הנרות 
שהדלקנו בלילה 
לא יגרשו את החושך הקר הזה 
כל הרוחות שנשבו כל הלילה 
לא יכבו את האור בקצה 
לא יכבו את האור 
שעולה בבוקר.

תחפשי תשאלי 
וגם את תגלי 
התשובה עוד נישאת ברוח 
יש כתובות על הקיר 
בכיכר של העיר 
יש לפעמים רגעים שנדמה 
הנה האור בקצה 
מהבהב בחושך.

ה-שיר שלי.

על הדרך שעולה אל אמת הלב
מנסה להגיע ואליו להתקרב
סימנים על השבילים
עד אליו הם מובילים.
והרוח מתחילה בי לנשב.

אני שומע בתוכי את הלב קורא.
להמשיך וללכת עד שאגלה
חסדי שמיים בהירים
את צעדיי הם מלווים.
והרוח ממשיכה בי לנשב.

כמו המים שזורמים
אל מקורם שבים
ואנחנו מבקשים
אהבת חיים
במקום שיש אמת
שם הלב שקט.

בכל אחד יש צליל
שמחזיר אותו קרוב לשביל
אל הלב.

~~~

השיר הזה מפלח לי את הלב והבטן

ופוצע אותם קצת

ואז מדביק הכל בחזרה, מלטף, מרפא

ואז זה רגע שלם כזה.

רגע שלם שמורכב מהמון שבירות וחלקים.

אבל הוא שלם.

הוא אני.

מביט מלמעלה
על אורות של עיר
מזהה בדיוק את החלון

יורד אל הצומת
והבהוב כתום
משחק עם כתובת של מלון.

התחלות הן תמיד גם סוף
של תקופה עוברת
שאיתך נשארת
עוד שקיעה
עוד זריחה
עוד כאב שישאר איתך.

חולף מול הבית
שהשארתי בו
את ימי, לילותי, אותי.

ולאורך הדרך
לבבבות שבורים
ובדידות שתשאר אתי.

התחלות הן תמיד גם סוף
של תקופה עוברת
שאיתך נשארת
עוד שקיעה
עוד זריחה
עוד כאב שישאר איתך.

~~~

התחלות. התחלות.

להשאיר אותי במקום רחוק,

חלקי אישיות שעוד טמועים בהרבה תחנות בדרך.

יהיה מורכב ומאתגר

אבל זה כאב שלא נשאר איתי

אני אומרת לו שלום, אתה לא נכנס לי לחיים ולמציאות.

אני נותנת מקום לגעגוע, הוא דווקא ילד טוב- לו אני מסכימה להכנס

כאב לא יהיה כאן. הוא נשאר בחוץ.

יהיה כאן טוב, גדילה, התקדמות, בניה

עבודה קשה וטובה.

חוזרת אל עצמי,

למעגל שלי 
לאט לאט איטי אני פשוט אני 
נוגעת בעצמי מולי עובר מולי.

ולא חושבת שום דבר 
לא משתדלת לשום אדם 
ולא כואבת דבר, רק קצת מתגעגעת 

יושבת בחצר מאחורי העץ 
מנגנת שיר 
וקמה להדליק את המדורה שלי,
להתכרבל כולי ברוח הלילית 

מה שעובר זה העכשיו,
אני אוהבת את הזמן .
כלום לא קורה פה, רק מה, קצת מתגעגעת 

אם אנ'לא יודעת מה 
ואם אנ'לא רוצה דבר מה 
ואם אני לא יודעת מה יהיה 
אז מה, 

תודי שזה יפה  

איך הבלבול הזה 
עושה לך קצת נעים הכול מלא חיים 
תנודות ושינויים גלים ונחשולים 
רעש וצלצולים.

צר היה כל כך 
הייתי אז מוכרח 
לפרוש כנפיים ולעוף 
אל מקום שבו 
אולי כמו הר נבו 
רואים רחוק רואים שקוף.

בן אדם כעץ שתול על מים 
שורש מבקש 
בן אדם כסנה מול השמיים 
בו בוערת אש. 

אז דרכי אבדה 
חיי היו חידה 
צמא כמו הלך במדבר 
אל מילת אמת 
שכוח בה לתת 
לשאת פנים אל המחר. 

בערה בי אש 
יצאתי לבקש 
ימים סערתי כסופה 
שבתי אל ביתי 
למצוא שאת איתי 
עד בוא הדרך אל סופה. 

מבטיח לעמוד, לא לברוח יותר
מבטיח להקשיב, גם אם זה יכאב
מוכן להתפרק, מוכן לפחד
יש לך אצלי מקום , גם אם נחנק
מביט בשיגעון , מביט בחידלון
אל מנהרות הפחד 
הילד ואני, לא מחכים לנס
עד שהוא יבוא
עד עומק החמלה עד האהבה.

חציתי יבשות , כבשתי ערים ומדינות
עכשיו אני עוצר, עומד פה מובס
כל מה שתבקש 
עומד פה מובס.

לא מטיח בי אשמה, בלי שנאה
בלי לתבוע שינוי, בלי לבקש סליחה
לא מנסה לתקן, לא לוחץ לתוצאה
רק לחבק ולהקשיב , הילד ואני  
לא מחכים לנס, עד שהוא יבוא
עד עומק החמלה עד האהבה.

~~~

אני עומדת, לא בורחת יותר

חשה, מרגישה, מפנימה

מוכנה להקשיב גם אם יכאב

לא להדחיק, לא לטאטא מתחת לשטיח.

אלא להסתכל בעיניים.

לטפל, לחבק, לרפא הכל.

בלי כל הביקורות, או מתחים או שנאה חלילה

יש כאן פתח גדול לאהבה.

אהבה פנימית שתתפשט החוצה.

אמן.

השביל הזה מתחיל כאן 
בין סניף בנק למעין 
לא סלול, לא תמיד מסומן 
השביל הזה מתחיל כאן. 

חוצה את העיר 
עולה על ההר 
ממשיך על הים 
ממשיך גם מחר 
חותך באויר, בין הבתים 
יוצא אל האור, אל חיים חדשים. 

לך עליו, עלה עליו עכשיו 
לך עליו, עלה עליו עכשיו 
מלאכי ציפורים מעליך 
מלווים את צעדיך 
מרחוק נדלק אור 
אל תסטה כדי שתוכל לחזור. 

השיר הזה מתחיל כאן 
כחול על הדף הלבן 
לא גמור, לא תמיד מכוון 
השיר הזה מתחיל כאן. 

חוצה את העיר 
עולה על ההר 
ממשיך על הים 
ממשיך גם מחר 
חותך באויר, בין אנשים 
יוצא אל האור, אל חיים חדשים. 

רגע לפני.

להציף כמה שיותר שירים ורגשות ותחושות

כי עד מחר- כבר לא נהיה ברגע לפני.

ממחר- קופצים למים.

סליחה
חשבתי שאני מחכה
שתכף הכל יעבור
ואוכל לחזור לעבדות ההיא המוכרת
שובר מחיצות
בתוך הערפל
בידיים ריקות
באתי לבקש רחמים
נולד
יוצא לאור
דרך מעבר צר וכואב,
אני מבין
אתה מבקש שאקפוץ
עד כלות הנפש
עד הצד השני של הנהר.
עד הצד השני של הנהר
לא לא לא 
עד שאהיה חופשי
עד שאהיה חופשי
עד שאהיה חופשי.

כי שירי הוא בת קול ברוח 
מכתבי השלוח 
מסילת חיי 
געגועי 
הד תפילותי. 

כי שירי הוא עלה ברוח 
הנידף, השכוח 
הוא האור הרך הנפקח 
בלילותי 
הוא אתה ההולך אלי.

בנדודי חולפות עלי 
תמונות ונשמות 
ושמות שמות 
אתה בא והולך אלי. 

איי 
עלטה סביב 
הלוואי שאתה מקשיב 
אולי, אולי, אולי 
אתה בא והולך אלי. 

בדרכי הולכים איתי 
נופים וניגונים 
ופנים, פנים 
אתה בא והולך אלי. 

יה 
דומיה סביב 
והיה אם אתה מקשיב 
אולי, אולי, אולי 
אתה בא והולך אלי 
אולי, אולי, אולי 
אתה בא והולך אלי. 

כי שירי הוא משב הרוח 
חלוני הפתוח 
מעין כוחי, צחוק ובכי 
קץ ייסורי 
אתה בא והולך אלי.

הנה הם באים ימים של שקט 
אחרי הרעש הגדול והנורא 
אפשר לנוח קצת על המרפסת 
ולאסוף את שברי הסערה.

הנה הם באים ימים של שקט 
כבר שכחתי איך שהם נראים 
אפשר עכשיו לפתוח את הדלת 
לשלוח אל הרוח ציפורים.

הנה הם באים ימים של שקט 
נצא אל החלון לראות 
אם כלו כבר המים 
אולי כבר יש באופק אדמה 
זוגות זוגות 
נצא זוגות זוגות 
נביט אל השמיים 
נחכה ביחד ליונה. 

הנה הם באים ימים של שקט 
אחרי שכבר איבדנו את הכל 
תשב איתי עכשיו על המרפסת 
תבכה איתי ביחד על אתמול.

הנה הם באים ימים של שקט 
שנינו כאן ביחד על ההר 
המים כבר ירדו ויש גם קשת 
אפשר לקום, סוף העולם עבר.

זה נניח מסוג השירים שיכולים לפרק אותי.

מחזיר אותי ללפני 7-8 שנים.

יש שירים שהם פשוט ב DNA של הילדות והאישיות שלך.

זה לגמרי שם. אי אפשר לנתק אותם מתוכי.

מזכיר לי את סבא שלי

מזכיר לי חורף וסרטים ישראלים ישנים שהיו פעם משדרים בטלוויזיה

בתקופה הזאת שזה עוד היה רלוונטי אלי.

וואו כמה שוני. ה'. איך הגעתי למה שאני.

קצת ד"ר סוס:

בהצלחה! הגיע היום.

אתה יוצא למקומות נפלאים אז שלום.

עם רגליים בנעליים, עם שכל בראש

תמצא את הדרך שלך, אל תחשוש.

אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן,

ואתה הוא זה שיחליט לאן.

תסתכל ברחובות מלפנים, מאחור,

יש רחוב שתחליט: "לא כדאי לי לבחור".

עם רגליים טובות, ועם שכל לחשוב,

תיזהר לא ללכת ברחוב קצת לא טוב.

אם בכלל לא תמצא אף רחוב שתאהב -

תעזוב את העיר ותצא למרחב.

אל שטח פתוח לאוויר ולרוח. שם קורים הדברים...

כשיקרה הדבר אל תפחד אל תזיע,

תמשיך ותלך ותראה שתגיע...

שלום שלום

לא יודעת אם זה שלום או להתראות

כי שלום זה סופי- שלום וזהו.

להתראות זה אומר שנתראה מישהו.

לא יודעת במה אני בוחרת.

הכל מאורגן כמעט, יש כמה דברים אחרונים

אני רגועה יותר. נינוחה, מאמינה.

יוצאת עכשיו לעוד פרק זמן נפלא.

בא לי להעלם מכאן לזמן מה.

בכל זאת זמן אלול, יש הרבה הכנות לעשות.

יום יבוא ואחיה את החיים במלואם

ותדעו שכאעזוב פה זה רק בגלל אהבת החיים שיש בי.

וגבורת הרצון שתחולל את היכולת כמובן.

אין כאן מה להאריך- עכשיו זה רגע לפני אחרון

כי מחר זה כבר יהיה רגע אחרי.

אז שלום יקרים, נפלאים וטובים.

חיים מלאים ונעימים.

לשלוח את השמיים מילה מעומק הלב

עכשיו אני מתחיל(ה) חדש

המנגינה סוללת את דרכי איתה.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים