תנו לי להישאר במיטה ען הדובי שלי והשקט שלי ולא להיות עם עוד 7 בנות בחדר ועם 700 בנות באולפנא.

תנו לי להתרגל לאט לאט לחברה ולהמוניות, ולהתכנס לתוך עצמי עד שארגיש בטוחה יותר לצאת לכולם.

שמינית זה מורכב ועמוס ואיך שורדים את הכל.

אין לי כוחות להתחיל שנה, הכל מעורבב לי. הכל עומד להתפוצץ עוד מעט.

הדחקתי יותר מידי, אני אקרוס מתישהו.

ואני אעמיד פנים שהכל בסדר ובפנים אני אמות. ולא יהיה עם מי לדבר.

כוסעמק.

את תלמדי מטעויות. אבל אפשרי בלי פשוט?

ודי לקחת ללב כל-כך.)

יש אותו ואת גרעין דביר ,
מה שזה לא יהיה בכלל...

אולי את באמת כזו?

כבר שנים שלא עקצצה לי התחושה הזו בגוף.

והנה פתאום שוב, זה נוכח, וזה מבהיל.

לא יודעת אם אני רוצה,

אבל אני רוצה.)

לפעמים זה מעצבן להתחשב באנשים אחרים.

לפעמים מעצבן שככה זה מתנהל.