אם הוא בן אדם טוב ובעל טוב, זה לא נתון מבוטל..
כנראה שהדרך היא לא להתייאש מלדבר ביניכם.
תצאי איתו לאיזה בית קפה. שבו בנחת, כשהילדים לא בסביבה.
תשוחחו כללית בנחת.
ואז תגידי לו תוך כדי השיחה - קודם כל את מעלותיו. שאת מעריכה מאד אותו בתור איש טוב ואבא טוב - ושיש דבר שהיית מאד שמחה אם יוכל לשפר.
תסבירי לו (אפילו שמן הסתם כבר אמרת בעבר), שכנראה בגלל ההרגל מגיל צעיר, הוא אינו שם לב שמדבר בקול, ובעצם צועק הרבה. תאמרי שמן הסתם גם לא היה רוצה שהילדים יתרגלו שככה "מדברים" ויעבירו את זה הלאה - ושגם בשבילו זה לא בריא. אם אדם מתרגל לצעוק ולהתרגל - זה פשוט לא בריא בשבילו.
ותשאלי אותו - אם יש לו עצות איך בהדרגה להתגבר על זה. לא חייב ברגע אחד, קשה ברגע אחד, אבל בהדרגה.
מה הנקודה? שבמקום "לומר לו" "לקנות לו", את שואלת אותו... ואז זה נהיה ענין שלו, לחשוב מה כדאי לעשות. מן הסתם יציע משהו, ותוכלי לעודד, וגם להעיר איך אפשר לשכלל. וגם להציע תמיכה בתהליך שהוא מציע, מתוך שאת מעריכה את זה ורוצה לעזור במאמץ. צריך להביא בחשבון מראש, ששינוי הרגל, זה תהליך שצריך רצון והתמדה והרגל מחודש.
אולי זה יעבוד.
[ואגב, ראיתי שכתבת שהערת לו 10 פעמים בחצי שעה שלא יצעק... אני מניח שאת מבינה בעצמך, שזה גם "תורם" לאוירה הכללית. כי בחצי שעה הזו, מלבד צעקות, היו גם הערות שלך, ומן הסתם גם הילדים שמעו וזה לא הוסיף להם כבוד...
בנוסף לכך, שמעתי פעם על איזה מחקר, שכאשר אומרים על משהו הרבה פעמים "לא", אז מה שנשאר בראש באיזה מקום, זה רק הדבר שעליו אמרו לא - וזה מחזק אותו... לדוגמה, אתאומרת כל יום כמה עשרות פעמים "אל תצעק", מה שנשאר אצלו בלי משים זה רק ה"תצעק"... עובד בלי להרגיש..]