זה מצחיק כי אף אחד מעולם לא ראה את מה שהוא רואה.
הוא היה לבד והוא היה מוזר והוא לא הסכים לקרוא לעצמו מיוחד, כי הוא לא חשב שזה נכון, זה סתם מילה יפה לשונה ודחוי.
והוא לא אהב מילים מכובסות.
אנשים היו הולכים ברחוב והוא ראה מה הם רצו ומה הם חשבו, וכשמישהו הסתכל עליו ואמר בלב איזה עיניים יפות יש לילד הזה ואז מבטו השתנה לעצוב כי הוא נזכר בבנו שלו וכמה הוא מאוכזב ממנו והוא הבין את זה, ואחרים לא, הוא חשב שאולי הם פשוט עסוקים מידי בעצמם מכדי להסתכל באמת.
וזה היה נטל מטורף ללכת ברחוב ולראות את הטעויות שאנשים עושים, אישה שהולכת עם גבר שלא מעוניין בה בכלל והיא תעשה בשבילו הכל וזו טעות, זו טעות הוא רצה לומר לה. וילד שחיפש את אמא שלו בבהלה ואז מצא אותה ונרגע אבל הוא לא באמת מצא אותה, הגוף שלה היה שם אבל הראש שלה היה במקומות אחרים ומסוכנים והוא הצטמרר וברח משם, רועד.
ובלילות הוא שמע את הכלבים נובחים ואת החתולים מייללים והוא הצטנף במיטתו מתחת לשמיכה שהיה לה ריח של כביסה נקיה ומגע קליל ולא מכביד, והוא רצה להישאר שם לנצח, מוגן מהעולם.
סתם כזה לא יודעת
בקיצור מסכן הילד, נס שאין אנשים כאלו ובאמת כולם נורא מרוכזים בעצמם
