הילדה שוב עומדת בחלון ומסתכלת על המגרש.
זה בית לבנים אדמדמות וגרים בו אבא אמא והילדה, ואולי יש להם גם כלב.
הוא הבית הכי קרוב למגרש המשחקים של השכונה ולכן אני אוהבת להסתכל עליו ועל החלונות שלו ולדמיין מה היה אם אני הייתי גרה שם.
הבית שלנו לא יפה כמו זה.
ואני לא יפה כמו הילדה שלהם. אני חושבת שקוראים לה לאנה. כי זה שם יפה, והיא יפה.
יש לה תלתלים כמו של מיקי (אפילו שמיקי הוא בן, יש בנים עם שיער יפה) ויש לה פנים בהירות ויפות.
אני חושבת שההורים שלה לא מרשים לה לשחק איתנו כי אנחנו מלוכלכים.
אני צריכה לספר לה שאני מלוכלכת רק במגרש ובבית מתקלחת כל יום.
