בס"ד
מה הנוהל פה עם לכתוב שיר ואז מחשבות? זה נחשב פריקה? האמת שגם ככה אין פה אכיפה אז יאללה בלאגן
איפה היינו? הלילות הקסומים!
ילד קט בבוקר קם
לחצר הביט נדהם
במרפסת השכנה
נמה לה פיה קטנה
התפלא לו הילדון
אםפיה או רק חלום
עוד סיפור שלא נגמר
מהקיץ שעבר
(צליל שנשמע כמו כינור על גיטרה חשמלית)
הו מה יפים הלילות הקסומים עת פיה עם נסיך וגם מלך רוקדים
נסיכה וצפרדע ארנב וגמד
שרים עד הבוקר רוקדים יד ויד
עת הבית חיש יצא פיה קטנה למצוא רצה
אך ראו תעלומה
הפיה כבר נעלמה
אז לא ישנתי הלילה בכלל והיו לי המון מחשבות והמון רגשות
עכשיו, אחלה, רגשות. אני רגילה לכל הפיכס הזה. אבל בדרך כלל זה מוצדק במידה מסויימת. (רואים את השורה הזאת? זאת הסיבה שאני לא מפסקת על בסיס קבוע)
עכשיו כשאין לי ממש חיים הכמות של הרגשות לא הגיונית
מה שגורם לי להגיע למסקנה נמהרת למדי- אני חווה כל הזמן כמות רגשות עצומה וכשיש לי חיים היא נפרסת על הרבה דברים וכשאין לי היא מתעלקת על הכלום חוויות שאני עוברת
למה זה מרגיש מציף נורא עכשיו? א. כי זה תמיד מרגיש מציף וב. כי אין לי חיים שיסיחו את דעתי מהחיים
(פעם אורית שאלה אותי איפה אני על הציר של העוצמה הרגשית אם הציר הוא מתחילת החדר עד סופו
עניתי פתח תקווה)
ודוגרי שש כי אני סתם דרמה קווין ושקט והכל
אבל אני לא מסוגלת להיות בשקט והכל! אני פשוט לא יכולה שלא לחוות משהו גדול (ונצח המשהו הגדול שלי לא היה חיובי
)
מה הנקודה? אין נקודה
זה כמו המסר להיות עשר רק באיכשהו יותר מעפן
|נאנח|
הולוואי שהייתי נורמלית
הלוואי שהייתי משתעממת כמו שנורמלים עושים את זה במקום להפוך לאובדנית כי אני לא יודעת להתמודד עם עצמי
הלוואי שידעתי איך נורמלים מתנהגים כדי לחקות אותם
אני תוהה לעצמי אם ההורים או האחים שלי הם מודל לחיקוי של נורמליות
התשובה היא כנראה כן
הבעיה היא שהם אף פעם לא התמודדו עם שעמום ככל הנראה כי הם כל הזמן עושים דברים וזה משהו שאני מתנגדת לו בכל רמח אברי
מה אומרים?
איך נורמלים מתנהגים?
