ולהביע רגשות, ולאהוב ולספר. ולהגיד לכולם מה אני מרגישה וכמה קשה. אבל לפעמים צריך לדחוק את עצמך, כשהוא בתחילת טירונות ויש לו שעת פלאפון בשבוע, והיא במצב נפשי קשה ואת צריכה לעודד אותה, והיא, טוב אני לא יודעת אני פשוט לא רוצה להעיק כשהיא עוברת כל כך הרבה תהליכים. אבא שאל היום למה הוא לא ראה אותה הרבה זמן, וזה הצחיק אותי משום מה.
אולי זה טוב שלאבא יש חולשה אלייך, אולי זה טוב שאני ילדה של אבא. אבל קשה לי שכל כך חונקים אותי ולא נותנים לי לעשות כלום.

אני מחכה לדם.
לחיים שיזלגו החוצה
והלאה ממני.
לא נועדתי להביא חיים.
לא נועדתי לחיות אותם
במלואם.

אני מחכה לכאב
לנקמה
לנחמה.

הגוף צריך לסבול.
הגוף ממאן כדי
שהנפש.

על טעויות שעשיתי
אני צריכה לשלם.

בין כך
ובין כך

הגוף ישלם.

אני באמת במערכת יחסים רעה? שוב? אותם דפוסים? זה באמת רע? אני כל כך רוצה שזה יהיה טוב. אני מפחדת