רעה.
ילדה מטומטמת שאת.
.
מרגישה רעה לרדת מההסעה והיא שולחת מבט פגוע.
זה גם בכיתה,גם בהסעה וגם בבית כנסת.
אופ.
עד שסוף סוף הצלחתי לשים גבול משלי ולהגיד-וואלה,לא מתאים עכשיו.,
אני צריכה להרגיש רעה.
ומחר שוב בצפר.
אשכרה הישרדות לשמה.
"מה יש מותק,באמת קר לך שאת ככה?את רזה,את לא צריכה להסתיר כלום"
סתמי פשוט מפגרת.
בגללך באלי לכפור בהכל.

מוזרר

נערך

כשאני לא יודע מה לעשות?

 

וכל כך הרבה נתיבים בחיי, ואני זורם בהם, אבל הם מושכים אותי, והמשיכה חזקה, ואין לי כוח להתנגד.

גם רצון אין.

 

אבוד, אבוד.

 

מאין יבוא פתרון ועצה?

דווקא פה יש מלא פורומים!

פה זה של מח"ר!!!!!!!!!!!!!