ותזכרי שיש גם צד שני, ואם יש לכם דרכים שונות לפתח קשר, אז גם הוא צד בענין (ואת רוצה שהוא יהיה צד בענין).

האמת היא שאני לא לגמרי מבין את מה שאת כותבת - לא מה הם הרגשות שאת מתארת של אחרי דייט ראשון (זה מאד תלוי את מי פוגשים, איך הקשר נוצר, ועוד המון דברים), ולמה לדבר בין הראשון לשני הורס אותם...

אני מניח שאני לא היחיד שלא מבין את זה, ולכן אני מתחבר יותר למה שאת מתארת שהבחורים שפגשת עשו... אולי צורת חשיבה גברים מול נשית, אולי סתם סגנונות שונים

מה שכן, זה נכון שבמיוחד כשלא מספיקים להכיר כל כך בפגישה הראשונה, כדאי שהפגישה השניה תהיה יחסית מספיק קרובה. סוג של מסלול המראה. אבל אם מסיימים מסלול המראה בסיסי בפגישה הראשונה, ממש אין סיבה לא לנהל שיחות מאד מלאות וטובות מיד אחרי. יצא לי לנהל שיחות עמוקות ואישיות מאד עם בנות אחרי פגישה אחת (וכאלה שזה לקח הרבה יותר זמן)

כמה נקודות שהעלית: כמובן ההמלצה לצופף פגישות בתחילת קשר לא דיברה על המקרה שלך, כתבת שזה היה אילוצים טכניים. יצא לי מקרים עוד פחות נוחים (שבועיים מהטלפון הראשון עד לפגישה).

מה שכתבתי על יכולת לנהל שיחות עמוקות בשלב מוקדם - כן, אני אכן פוגש בנות מיוחדות מאד. יכול להיות שלחלק גדול מהן היה "כשרון" של ליצור שיחה עמוקה בטלפון. אבל התרשמתי שזה לא כל כך נדיר.

באופן טבעי גם אני לא אוהב לדבר בטלפון, לקח לי כמה שנים להכנס לזה. שלא תצטרכי, אבל תדעי שזה דבר שמגיעים אליו. ובכל מקרה אחרי שתתחתני תוכלי לנהל שיחות עם בעלך (כשלא שניכם בבית) וקרובי משפחה אחרים וחברות. כלי ששוה לרכוש.

---------------

והחלק המהותי יותר, להבנתי:

הדימוי של מסלול המראה - זה דימוי שמתייחס לשני שלבים בקשר. הראשון הוא יצירה של הקשר והשני הוא ניהול של הקשר.

בשלב הראשון, אנחנו לא יכולים לנהל שיחה כי אנחנו לא יודעים מה נושאי שיחה שיכולים להיות משותפים, אני לא יודע איזה דבר שאומר פוגע במקום שלא הייתי צריך להתקרב, ועוד. השלב השני הוא סוג של "חברות", אנחנו נפגשים כדי שיהיה כיף ביחד וכדי להפוך את הקשר לחזק יותר, משמעותי יותר ועמוק יותר. בשלב הזה (שיכול לקרות לפחות באופן חלקי כבר אחרי פגישה אחת) שיחות טלפון ארוכות הן דבר הגיוני. 

ובעיני דייט ראשון הוא ממש לא הביקורת. הביקורת זה כשקראתי את הפרטים, דיברתי עם מי שצריך, והחלטתי שאני הולך על זה. ברגע שקיבלתי מספר טלפון ואישרתי שאני הולך להתקשר אליה, אני בקשר במאה אחוז.

אז אני חושב שיש ביננו הבדל מהותי, ולכן לא הבנתי אותך.

בקשר ל"שני צדדים בקשר" - את הצד שלך הצגת, אבל הצגת כאילו את תמהה על זה שבחורים לא מבינים את זה. לכן ציינתי שהם (וגם בנות שיצא לי לדבר איתן על הנושא) חושבים ומרגישים אחרת. אז אם לא תגידי, הם לא ידעו. הם יתנהלו כמו שטוב להם. ואז את יכולה לספר להם מה נוח לך (לא יודע אם הייתי מספר להם שהם בסך הכל עברו את הביקורת אבל עדיין לא "בקשר"), והם אולי יגידו שהם מעדיפים אחרת, ותמצאו דרך אמצעית שנוחה לשניכם. יצאתי עם בנות שהיה חשוב להן לנהל את הקשר בדרך מסוימת ולי היה חשוב דרך אחרת. כרע זכור לי מקרה אחד שהיה לה נורא קריטי משהו מסוים אז קיבלתי את זה, ופשוט השלמתי עם זה שאחד הכלים שאני משתמש בהם כדי לפתח את הרגש יהיה חסר (וזה היה אחד הקשרים הטובים שלי, אם מעניין. זה שמשהו עוזר לנו לא אומר שלא נוכל להסתדר בלעדיו)

וזו היא ההתנהלות וההכירות היא בשיחות כל יום

באמת שאני לא מבינה את אלה שיכולים לא לדבר בין פגישה לפגישה ואחרי חודש/חודשיים להחליט להתחתן- על סמך מה, איזו הכירות כבר יש ביניהם

אני נשואה ב"ה, ומה שלמדתי הוא שהקשר מתחיל עוד בשיחת הטלפון הראשונה

ואפילו בהודעה הראשונה, וכבר לשם צריך לבוא מתוך כוונה רצינית לקשר ולהיכרות

כשאני קוראת את מה שהיא כותבת זה נשמע לי כאילו משהו עוצר אותה מלהגיע למקום הזה, של קשר רציני

אז למרות שהיה נחמד, היא דוחה את זה במקום ללכת על זה

במה יקדמו אותך תוצאות הסקר?

הקושי הוא כמובן (כמו שקרה לך) כשלצד השני יש מינון שנכון לו. וכאן מאד חשוב למצוא את שביל הזהב לשניכם.

לגבי התגובה שלך, חבל שאת נותנת לזה להוריד את החשק שלך לדייט הבא. יש לך יכולת  להיות מושפעת בצורה שונה מהטלפון. הרגש השלילי הוא תוצאה של הפרשנות הפנימית שנתת למעשה, לטלפון שהוא הרים יום אחרי דייט 1. 

כדאי לך לעבוד על המקום הזה בנפש שמוריד לך ממנו, מבעס אותך ומוציא חשק. כי חשוב כ"כ לבוא לדייט עם לב פתוח, וזה קשה כשאת מבועסת עליו... 

אנחנו נפגשנו בערך פעמיים בשבוע

לפעמים היו שבועות שיותר, כשהתאפשר

ודיברנו כל יום

טאקט, אינטואיצה זה שם המשחק

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!