בס"ד
אדם מסתובב בעולם ובורא לו משמעות.
הרי הכתם הוא לא עכביש על קורים, אלא כתם. וחלום הפך לסיפור מופרך רק מרגע שבחרנו לראות בו כזה.
אדם מסתובב בעולם ולא מבין כלום. אז הוא ממציא.
הוא ממציא למשל שהאדמה פה כדי להשאר. הוא ממציא כדי שיהיה לו ביטחון בצעד הבא.
ואז מה?
ואז המציאות לא מתנהלת כמו שהאדם חשב שהיא אמורה. אדם הולך ובום אין אדמה, יש שבר. אבל הוא לא עוצר, הוא לא אומר - ואו קרה פה משהו שגדול עלי, הוא ממציא משמעות. הוא קורא להיעלם הזה רעידת אדמה והופ, שוב הכל בשליטה.
זה מופרך. אבל המחשבה היא שיש מציאות אחת ואם עד עכשיו חשבתי משהו ופתאום היה משהו אחר זה כי לא הבנתי. כאילו יש חוקיות כאילו משהו בעולם הזה מסוגלת להשאר במקום. כאילו יש משמעות למציאות.
[|נאנח|
אני לא אוהבת כשיוצאים ממני דברים כאלה
כי וואלה יאי הירהורים
אבל זה נשמע כמו טקסט פייסבוק של מישי שאני בזה לה
ולא הירהור של מישהי שצריכה עכשיו מישהו יחזיק אותה ויגיד לה שיש לה משמעות]




