התלבטות: חדר לידה- הבעל בפנים או לא?NTC
(אני שואלת כאן כי דעת הגברים חשובה לי ובפורום הריון ולידה לא כ"כ יראו. וחוץ מזה שזו שאלה על זוגיות תכלס 😏)

בהרגשה הטבעית שלי אני מרגישה שלידה זה אירוע לא מחמיא לאישה בלשון המעטה, ולכן נראה לי שלא ארגיש בנוח שבעלי יראה אותי ככה. התגובות שאני לרוב מקבלת הן בסגנון "ברוורררר שהבעל בפנים! הוא בעלך, מה הבעיה שהוא יראה אותך במצב כזה?"
קצת נותנים לי הרגשה שאם לא ברור לנו שאנחנו רוצים שהוא יהיה שם, משהו לא בסדר בקשר שלנו, מה שממש לא נראה לי העניין.
אבל באמת מעניין אותי מה אתם ואתן חושבים.
מבחינת הגברים-אם הייתם בחוץ, לא חסר לכם להיות חלק מהלידה או רגע יציאת התינוק? ואם בפנים- הרגשתם שטוב שהייתם, או שהיה קשה ו/או טראומטי?
ונשים- מה היתה הבחירה שלכן ואיך אתן רואות אותה בדיעבד?
תודה! 🙂
לפי דעתי האישית- שיהיה ויתמוך, ובלידה ממש- יצא החוצה.לה' המלוכה
עבר עריכה על ידי לה' המלוכה בתאריך י"ב באלול תשע"ט 10:47
גם דעת תורה ממליצה, שלא יהיה, שלא תתגנה בפניו.
עד כדי להיגעל ממנה, ולא לגעת, להתקרב אלייה, תקופה ארוכה אחרי.
מה שנוח לכם, בהדגשה-לך. בשעה טובההעני ממעש
בחוץ 🙂סודית
לא לקחתי סיכון.
שמעתי על מקרים שלא היה מסוגל לחזור לחיי אישות בגלל שראה לידה.
בלידה הראשונה בעלי נרדם בהמתנה כי לא ישן כבר יומיים קודם. התעורר לתינוק מתוק. הצוות היה ממש נהדר, אפילו לא טרחתי לקחת דולה או משהו.
ואמא שלי - למה שגם היא תצטער, נראה לי מיותר לגמרי.
בלידה השניה לא נתנו לי אפידורל וצרחתי, הוא נכנס לנסות לשכנע את המיילדת, זה לא עזר. מוכרחה להודות, שגם נוכחותו לא עזרה לי בכלל. ב"ה הייתה לידה קצרה ומיילדת מוכשרת, היו ניסים.
בקיצור - אני איתך.
מה שנוח לכםנשויטריבינתיים
אישתי ילדה לפני כמעט חודשיים
דווקא את אמא שלה היא העדיפה לא להכניס לחדר לידה (היא טיפוס קצת מלחיץ אז העדיפה שהיא תגיע אחרי הלידה)
הייתי איתה בפנים- היה ניתוח קיסרי עם וילון שמכסה את כל מה שמעבר לצוואר/בית חזה - כך שלא הייתה בעיה של מראות/שלא תתגנה וכדו'
ב"ה תלוי בזוג בגדול היום הרוב נכנסיםmetorafi


אני גם תמיד בתוכוריגשי
ועוד יותר מזה אישתי רוצה שאני יהיה בתוכו והיא לא רוצה אף אחד כולל אמא שלה חוץ מימני
ברור שבזמן הלידה עצמה אני בתוכו אבל רואה רק את הראש שלהריגשי
תלוי בתפיסה שלכםבשורות משמחות
אני רואה את זה מבחינה אחרת לגמרי..
קודם שהאזור מוצנע והבעל עם הפנים אליי עד שהתינוק יוצא.
אבל חשוב לי ממש!! שיהיה איתי מישהו (במקרה הזה בעלי) שיוודא ויראה כל פרוצדורה רפואית שמתרחשת בעיקר כי בזמן הזה היולדת לא תמיד במיטבה ובקלות יכולים לעשות דברים שלא לרצונה, אני ממש רושמת לבעלי מה חשוב לי בתהליך ושיעמוד על זה מול הצוות.
מהבחינה הזאת גם אמא זה בסדר, לא?NTC
ולגבי זה שהוא לא רואה דברים מוצנעים- כשאמרתי שהסיטואציה לא מחמיאה לאישה, התכוונתי גם לחלקים שהוא כן רואה 😅 פרצוף מתאמץ, בוכה ומזיע.
דווקא בעלי העריך יותר שראה כמה סבל בשביל להביא לו ילדכלה נאה
בעלי היה בחדר ובלידה עצמה היה מאחורי הוילון.
המילדת לבד אמרה לו לעמוד שם.
זה בסדרבשורות משמחות
כל עוד מי שבא איתך את סומכת עליו במאה אחוז שיעשה מה שאת מבקשת ולא פתאום יחליט במקומך יחד עם הצוות בחדר לידה.
לא חושבת שיש משהו לא מחמיא בסיטואציה, אם את מתכוונת לדימום וכל זה.. זה תלוי אדם, בעיקרון הסיטואציה מובנת זה דימום אפילו מרגש בעיני!
לדעתי העניין הזה הוא פעוט התינוק זה העניין, זה מה שהמחשבה מכוונת אליו, זה מה שהמח כביכול מחפש להתמקד בתוך כל התהליך.
בעז'ה על כולם לידה קלה, ובידיים מלאות!
תני לצוות להחליטסודית
המיילדת המוכשרת (שלא ארגנה אפידורל, כאמור), החזירה את התינוק שוב ושוב עד שהוא 'התקפל' נכון ויצא בשלום.
אני הייתי עסוקה בתדהמה איך נשארתי בחיים אחרי הציר הקודם, והאם אשרוד את הבא.
אם הוא היה מעביר את המשאלות שלי לצוות, וחס וחלילה היא הייתה שומעת להן, היה קורה אסון.
(התינוק היה במשקל שמחייב קיסרי, אבל הרופא סבר ש'אסתדר').

לתשומת לב כל אלו שבאות עם רשימת דרישות.
את מתארת סיטואציה קיצוניתבשורות משמחות
וזה לא מה שהתכוונתי!
כל לידה זה אירוע קיצוניסודית
אגב הרופא החליט על לידה רגילה בביקורת לפני הלידה, ולמרות שחשבתי אחרת, כבדתי את הניסיון שלו.

כשהגענו כל הצוות כולל המרדים היה בחדר ניתוח עם אשה אחרת, חוץ מהמיילדת, שניהלה את כל הלידה במקצועיות, והתעלמה משנינו. ככה צריך.
מה?? :Oלב נתיים
לא יצא לבעלך לראות אותך מתאמצת/בוכה/מזיעה/צועקת/מקיאה... ?

אתם אחרי תשע חודשי הריון .. והחיים שאחרי הלידה לא מחמיאים במיוחד 🤭 כדאי שתשתחררי
אני חושבת שהמצב שאני חוששת ממנו הוא איבוד השליטהNTC
כן, הוא ראה אותי בוכה ואני מניחה שגם מזיעה. מקיאה לא נראה לי, כי ב"ה בהריון עד עכשיו לא הקאתי.
אבל בלידה, לפחות לפי איך שראיתי והבנתי, זה משהו הרבה יותר גדול מכל מה שהוא ואני ראינו, ואני מעדיפה לאבד שליטה ליד אמא שלי ולא לידו.
גם אם החיים אחרי הלידה לא פוטוגניים, אני מניחה שזה מגיע במנות קטנות יותר מאשר בלידה.

לשאלת @ישנה חדשה שנראית לי קשורה פה- וואלה כן, עדיין מביך אותי לעשות דברים מביכים לידו, וזה נראה לי מאוד הגיוני בסך הכל. קשר זוגי ואינטימי הוא דבר שצריך להתייחס אליו בעדינות, לא נראה לי שצריך להתנהג אחד לשניה כמו שני שותפים סטלנים לדירה.
כמובן שלא משהו קיצוני, הוא לא יתן לי אף פעם להרגיש רע לגבי משהו מביך שקרה וגם בהקשר הלידה הדאגה הזו היא יותר שלי משלו. אבל זה עדיין דבר שצריך לקחת בחשבון לדעתי.
אני יכולה להביןחדשה ישנה
אותך.. גם לי לא נעים לעשות דברים מגעילים ליד בעלי (להקיא, לעשות גרפס וכו. .) לא רוצה שיעבור לו בראש - 'איחסס.. ' ממני... ואנחנו לא כזה זוג צעיר...
אבל בעלי כן היה איתי בלידות , הוא היחיד שמרגישה איתו באמת בנח, והיחיד שיכול לעודד ולתמוך.
ואני אגיד לך משהו? לידה זה הרבה מעבר לאיחס... בתור אחת שנגעלת מהר, אחרי שהתינוק יוצא כולו וורמוקס ודם אני מחבקת ומנשקת אותו בלי להיגעל בכלל.... משהו שבחיים הרגילים בחיייים לא הייתי עושה. גם בעלי שנמצא בסיטואציה הזאת, יכול להירתע מהפרצוף המאדים והמתאמץ שלי, אבל הוא עסוק בדברים שמעל הרמה הזאת , מצפה שהתינוק יצא בשלום, מנסה לעודד להמשיך וכו'.
אבל עם כל זה, זה לגמרי לגיטימי שיהיה לך לא נעים שיהיה איתך בסיטואציה הזו. לדעתי תביאי איתך אותו ואת אמא שלך , וברגע שתרגישי שלא נעים , תשחררי אותו החוצה... כמובן תסכמו את זה קודם ביניכם.
^^ זה וגםלב נתיים
יש מצב שבסוף תגלי שאת לא רוצה את אמא שלך בפנים תבדקו מה עושים שהיא לא תיפגע ..

החיים שאחרי הלידה הם מביכים בטירוף... אני כבר אחרי כמה לידות לא מוכנה שיזכיר לי דברים שקרו אחרי לידה ראשנה ..

אחרי לידה אחת השאלות היא האם כבר העברת גזים 💩 ושתן חובה ..

כל מה שיכול לנזול נוזל כולל הבטן והדמעות בלי סוף טחורים קשה מאוד לא לקבל רצפת אגן אמן שתישאר במיטבה אמן שלא יהיו תפרים..

תקופה של שבוע-כמה שבועות הורמונלית בטירוף

מאבדים שליטה בקלות כי לא ישנים טוב וכי פתאום כל העולם מתהפך עליך(לוקח זמן לקלוט שאת לא באמת הפכת כולך לאוכל של התינוק וכו')

אבל זה חלק בזוגיות שעוברים ביחד - ואם כבר מדברים אז להתכונן ולהכין לאחרי הלידה יותר חשוב מללידה עצמה ..

לא מתכוונת להלחיץ רק להכין אותך לבאות 🤦 הכיף רק מתחיל... וב''ה לכל תקופה כזאת יש סוף.. עובדה רובנו יולדות שוב 😬
המציאות הרבה יותר טובה ומשמחתסודית

נכוןלב נתיים
כל מה שכתבתי זה מאוד שולי יש תינוק חדש וזה מרגש בטירוף אבל מה שכתבתי בהחלט קיים הדמעות זורמות מכל מיני סיבות לא רק כי עצוב.. 🤦
לא זוכרת שזרמו דמעות, הייתי מאושרתסודית
אבל כן היה קושי להבין מה התינוק רוצה בחודשיםמהראשונים. והייתה עייפות
לא זרמו דמעות?!חדשה ישנה
דמעות אחרי לידה זה בילד-אין!

בתור אחת לא כזאת בכיינית... שבועיים- חודשיים אחרי לידות הדמעות נשפכות כמים.....
הייתי באופוריהסודיתאחרונה
שזה הצד השני של המטבע.
דמעות לא קשור רק לעצב*אשתו של בעלי*
יש הרבה שבוכות מאושר,מהקלה,משחרור,משמחה....
וגם לשינויים הורמונליים, בלי שום סיבה נראית לעין..ירושלמית טרייה


אין משו שמתאים באופן גורף לכל הזוגות*אשתו של בעלי*
שבו שולחן על העניין ביניכם.
תגידי לו מה את חושבת,מרגישה ורוצה.
הוא יגיד מה הוא מרגיש,חושב ורוצה.
ותגיעו לתובנות והחלטות.
מה שתחליט ביניכם יהיה טוב ומוצלח
העיקר שתעשו מה שחשקה נפשכם בלי להיות מושפעים ממה אחרים אומרים/עושים.
אני אדייק את הכוונה שלי לגבי מה ששאלתיNTC
כמובן שמן הסתם בסוף נעשה מה שיהיה לנו נוח ואני לוקחת בחשבון שאולי בסופו של דבר ההחלטה תיפול רק בזמן אמת.
אנחנו שקופים בינינו על ההתלבטויות והחששות, העניין הוא ששנינו לא ממש יודעים איך תהיה הסיטואציה, לכן מעניין אותי לאסוף אינפורמציה מאחרים שכבר חוו את זה.
גם אם תמיד אפשר להתחרט בזמן אמת, הייתי רוצה דיעה מגובשת על מה נראה לנו שנרצה ונסיון של אחרים עוזר ליצור דיעה כזאת
זה בדיוק מה שכתבתי*אשתו של בעלי*
דעות ונסיונות של אחרים לא ממש יעזרו לך פה.
מי שבעד שהבעל יכנס ללידה יכתוב לך למה כן.
מי שנגד זה,יכתוב לך למה לא.
אפחד פה לא מכיר אתכם ויותר מזה-אתם לא מכירים את עצמכם בסיטואציה מעין זו כי היא חדשה גם לכם.
פשוט תזרמו עם מה שיבוא ברגע האמת ותחליטו שכל מצב מקובל עליכם בהתאם למה שתרגישו.
אני לגמרי איתךכל יום
לא מתאים לי שבעלי יהיה בפנים.
הייתי, התעלפתי, יצאתי ולא נכנסתי יותרמופאסה
לא יודע מה קרה לי,
ראיתי כמה דברים מאוד לא נעימים בחיים שלי, דם הרבה, גם עוד דברים
לראות אותה סובלת עשה לי חוסר אוויר, צלצולים באוזניים ו...לא זוכר את ההמשך. מזל שהספקתי לסמן למישהו והחזיק אותי..
זה כמובן אינדיבידואלי וכל החלטה לגיטימיתחושבת4321
אצלנו זה היה ברור שהוא יהיה איתי. זה לא רק שלי, זה של שנינו. לידה זה דבר שמימי וזה היה מהרגעים המדהימים והעוצמתיים שחווינו בזוגיות שלנו.
ממש לא!!בסדר גמור
אני עוד לא סגורה על הנושא הזהסוסה אדומה
אני חושבת שזה תלוי במה שאתם מרגישים, ובעיקר במה שאת מרגישה.
כלומר, תשאלי אותו מה הוא רוצה, קחי את זה כחלק מהשיקולים שלך, ותחליטי מה מתאים לך.
זה נורא אישי.
מה שכן, אל תכניסי לשיקולים שלך את מה יחשבו עליך זרים. שיחשבו מה שהם רוצים.


הולכת לחפור בעיקר בשביל עצמי, כי זאת הזדמנות לחשוב מה אני חושבת בנושא, בלי קשר לפתרונות המעשיים בסוף.

אישית, אני עוד לא סגורה על זה.
אני ממש לא רואה בזה אירוע לא מחמיא... אולי אפילן להפך.
נכון, האישה נמצאת במצוקה גדולה, ואולי היא צועקת מכאבים, והתינוק יוצא מלא בדם.
אז מה? אלה החיים. ככה נראית לידה. האמירה הזאת שהאישה תתגנה עליו, מכעיסה אותי ממש.
כאילו, אישה היום צריכה להיות דוגמנית (אבל דוגמנית לא בהריון - גם בהריון). גם כשהיא בהריון וגם רגע אחרי הלידה, והוא מעדיף שלא לראות את הגוף שלה מוציא מעצמו נשמה חדשה בגוף קטן. כי מה? כי האישה צועקת כי כואב לה ברמות אחרות? כי הוא עטוף בדם?
כי מה שכביכול עד היום היה "בשבילו", הוא בנוסף משמש גם כצינור להבאת ילד לעולם?
אז מה?
ככה ה' בחר שהלידה תיראה, שההריון יראה, שאישה בהריון תיראה. אלה החיים.
מרגיש לי שהרבה גברים חיים באיזה סרט, ואנחנו הנשים מושפעות מזה. כאילו האישה שלהם יכולה גם להביא להם ילדים וגם להישאר פילגש בו זמנית ואפילו תוך כדי הלידה עצמה.
זה למה זה מכעיס אותי. מה מגנה בזה? זה עניין תפיסתי.
בעיניי זה דווקא מחמיא, כמה עוצמה יש באישה יולדת...!
זאת המחשבה הראשונה שלי לגבי זה, אבל אני לא סגורה לגבי זה, ויש מצב שדעתי תשתנה.

עכשיו חשוב לזכור שהאיש גם ככה לא יכול לתמוך בה פיזית החל מרגע מסויים.
גם נפשית, מה זה יעזור שהוא יראה אותה סובלת?
בשביל להזכיר נשימות וכו? בשביל זה יש תומכת לידה. הרבה יותר נכון ומרגיע בעיניי לקבל תמיכה מאישה שעברה את זה, ומאישה בכלל... בהרבה תחומים.
יכול להיות שזה אפילו מתסכל שהגבר שלך לא יכול לעזור לך ברגעים האלה, ואולי לפעמים מכעיס, שלא בצדק, אבל קורה...
אני נזכרת שאחד הרבנים שלי אמר לנו פעם שלגבר הרבה יותר קשה בלידה, כי אצל האישה הכאב הוא פיזי, ואצל הגבר הכאב הוא נפשי. אישתו סובלת והוא לא יכול לעזור לה בשום צורה.
אני לא יודעת מה אני חושבת על האמירה הזאת, אבל לוקחת אותה בחשבון.
כלומר, האם יש לי עניין שהגבר שלי יסבול כל כך רק כדי שיהיה שותף בסבל שלי? אולי קצת אגואיסטי מבחינתי.
התשובה לא ברורה לי עדיין.

מצד שני, אולי כדאי שהגבר ידע במה כרוך התהליך הזה...
שיעריך נכון, שיהיה שותף לחוויה העצומה הזאת, אפילו שהשאלה ביחס לכמה ילדים אנחנו רוצים, תהיה מתוך מקום של הבנה והזדהות עם האישה (לא רק בגלל הלידה עצמה, אלא גם עניין גידול הילדים).

והעניין האחרון,
מה איתו? הוא ממש רוצה להיות חלק מהחוויה וההתרחשות הזאת.
וגם היא, איך אפשר לעבור תהליך כל כך משמעותי שקשור לשניהם בלעדיו?
נראה לי לקחת את זה רחוק מדי...בת 30
אני באמת סוכרת שכל אחד יעשה מה שטוב לו. ובכל אופן- אסור, הלכתית, לבעל לראות את הלידה עצמה.
אבל אם חז''ל אמרו שמא תתגנה, כנראה שיש צד כזה גם...
חדר לידה זה משהו מאוד מאוד אחר. זה כאבים ברמה אחרת, סיכון ברמה אחרת, מצב נפשי רגיש מאוד יחסית לחיי היומיום.
מה, האם לא יתכן שאיש ירגיש ככה במצב רגיש ולא רגיל כזה?
אף אחד לא חושב שאישה צריכה להיות דוגמנית בלידה...המרחק בין זה ובין ''שלא תתגנה עליו'' רחוק מאוד וקשור יותר למצבים הנפשיים לדעתי מאשר למצב הפיזי.

איך אפשר לעבור בלעדיו? במשך רוב הדורות עד לדור שלנו היה מקובל שלידה זה עסק של נשים...אז כנראה שאפשר.
חוצמזה, שמה זה בלעדיו? בעלה של המולדת לא הולך לסרט עם חברים בזמן שהיא בחדר לידה..הוא עומד ליד הדלת, מתפלל הרבה, נכנס מדי פעם לפי רצונו ורצון אשתו.
נראה לי שעוד לא לקחתי את זה, כאמור.סוסה אדומה
לא דיברתי על הלידה עצמה. תכלס, את זה גם אני לא הייתי רוצה לראות. לא כי מישהי תתגנה עלי, אלא פשוט כי אני לא מסוגלת.
ודי ברור לי למה את זה ממש, אסור שיראה. גם אני הייתי נרתעת.

עם זאת, בחדר לידה עצמו, לא רואה שיש סיבה שאישה תתגנה על האיש שלה.

ואגב, האמירה היא לא על מה שאמרו חזל ביחס ללידה עצמה, אלא על מה שהוסיפו עליהם.

אבל גם אם זה היה על מה שחזל אמרו, זה לא אומר שאסור להעלות על זה תהיות.
אבל ספציפית כאן התהיות הן על מה שהוסיפו.
ומעבר לזה, האמירה הזאת רלוונטית גם אם לא ללידה, לשאר הדברים.
כולנו מודעים היום להשפעה של תרבות המערב ביחס למשיכה כיום.
לא סתם הרבה נשים בהריון נכנסות לדיכאון מעצם זה שהן משמינות קצת וכו'.. ועמלות הרבה מאוד כדי להוריד את הבטן כמה שיותר מהר.
יש שיגידו שזה להרגשה האישית. אוקיי, אבל ממה נובעת ההרגשה האישית הזאת...



ואגב, חזל אמרו "שמא"...
יכול להיות שגם שם זה תלוי בתפיסה או בכל מיני עניינים שקשורים אליו.
וזה לא קשור ללידה דווקא. גם בימים כסדרם לגבר אסור לראות את המקום "שמא" תתגנה עליו.

ביחס למצב הנפשי, גם זה תלוי תפיסה.
לפעמים אנחנו נמצאים במצבים כאלה, ולפחות לפי נקודת המבט שלי, בקשר בריא ונכון, זה לא אמור להשפיע לרעה. להפך...
אלא אם כן, הוא לא יכול לעמוד בזה, שזה כבר סיפור אחר לחלוטין, אין פה שום קשר לגנות.

לא אצל כולן הגבר עומד מאחורי הדלת...
ולא דיברתי על הפתרונות המעשיים.

וגם זה, נכתב כאמור כמחשבה בוסרית אינסטינקטיבית. זאת לא דעה מוגמרת כמו שצויין כמה פעמים.
אני חושבת שבמקרה הזה עדיף להיות חכמה על פני צודקתNTC
אני גם הייתי רוצה להאמין שדבר כזה אמור להביא להערכה ולא לדחייה, אבל אם המציאות מוכיחה אחרת, אני מעדיפה להתחשב במציאות.
מבחינת שוויון גברים-נשים, אני אדאג שהוא יחליף טיטולים ויקום בלילה

תודה על התגובה המפורטת, אני אוהבת את התגובות שלך 🙂
לא נראה לי שהמציאות מוכיחה אחרתשוקולדד ציפס

תראי- יש שאומרים שקשה להם החוסר אונים

אבל לא שהאישה התגנתה בעיניהם 

לפי מה שהבנתי, יש כאלה שזה כן הגיע למצב כזהNTC
אני לא אומרת שזו המציאות תמיד, אבל זה קורה וצריך לחשוב על זה.
בטח שיש, לא אחת ולא שתיים.לה' המלוכה
זה הקטעסוסה אדומה
שהמציאות לאו דווקא מוכיחה אחרת...
כלומר, ידוע לי שיש מקרים כאלה, אבל נראה לי שהרוב מתמודדים עם זה בגבורה.

אבל את יודעת מה נכון לך, ולכן, לא משנה מה דעתנו, בסופו של דבר אם מרגיש לך שהנוכחות שלו תפריע לך, תעכב אותך, תתן לך להרגיש פחות בנח, תבקשי ממנו שיעמוד מאחורי וילון או הדלת אפילו...
וכמו שהציעו לך, אולי תקבעו מראש שהוא מגיע על דעת זה שיש מצב שתרצי שיצא.

ותודה נשמה
בגלל שהרבה הגיבו שהם בחוץחדשה ישנה
אני אציג את הצד השני של המטבע.
הרבה זוגות מספרים שהלידה גרמה להם להיות יותר קשורים כי הם היו יחד בסיטואציה מאוד מטלטלת- מרגשת- מפחידה - משמחת...
הרבה גברים גרם להם להעריך את האישה שלהם כי וואו. איך היא עברה את זה!

אני חושבת שכדאי להשאיר את האופציה פתוחה ואם תרגישי לא בנח תבקשי שיחכה בחוץ או מאחורי וילון.
העיקר שיעבור בשלום!
איך את מרגישה כשהוא רואה אותך במצבים מביכים אחרים?ישנה חדשה
מצטרפת להמלצה מעלי לכבד את רצון הבעל, לפי מה שהוא יעדיף.קרן-הפוך
בעלי היה בלידות וראה הכל.

זה תלוי גם באופי שלו.
אם הוא רגיש לדם, לסבל וצעקות - ועלול להתעלף מזה, אז כנראה לא כדאי.

אבל אם הוא רוצה להיות שותף מלא לתהליך הכי מדהים בחיים שלנו, להביא תינוק חדש לעולם, תהליך שהוא חלק בלתי נפרד ממנו על כל המשתמע, לפני ואחרי, אין סיבה להדיר אותו.

יש דברים לא נעמים בלידה, והבעל צריך להיות מודע לכל הפרוצדורות הרפואיות והפיזיולוגיות הצפויות.
זה לא רק לעמוד כצופה בסרט ...

אני לא חושבת שהלידה עלולה לגרום לשינוי במשיכה והחשק והאינטימיות הזוגית.
אני גם חשבתי על זהשוקולדד ציפס

לפני לידה ראשונה ומאד התלבטתי.

בתכלס כמה דברים גרמו לי להבין שכנראה אני מאד אזדקק לו נפשית, 

כי הוא היחיד שמצליח לדבר איתי כשאני מתכנסת בעצמי בחוסר אונים

וזה נראה לי הולך לקרות בלידה...

כן הזהרתי אותו שלא יסתכל 

כן הראיתי לי קצת דברים (צנועים!) שרואים אישה יולדת שידע איך זה נראה ויתכונן נפשית.

דיברנו גם על אפשרות שלו יהיה קשה מדי והוא יצטרך לצאת בשביל עצמו ומה עושים.

 

כמו שאמרת כאן ההחלטה בסוף תתרחש רק בלידה בעז"ה.

אני כן חושבת שהכי חשוב הרוגע של היולדת

ואם יהיה לך מקום הכי קטן בראש שחושב על 'מה הוא חושב על מה שאני נראית עכשיו/צורחת/בוכה'

זה יכול להקשות על הגעה לרוגע.

שמעתי על נשים שיולדות לבד כי חוץ מהמילדת שאותה הן לא מכירות-

הן לא רוצות שאף אחד יראה אותן

וככה טוב להן....

 

נשמע שזה הריון ראשון שלךכלה נאה
בעלי גם היחיד שיודע להרגיע אותי בזמני לחץ.
אבל בלידה כל מה שהוא אומר מרגיז ומלחיץ אותי.

אולי יש נשים שזה בסדר להן. מיצידי רק שיהיה יחווה איתי ויתפלל. יותר מזה אין לו מה לעשות
מה שברור הוא,ד.

שאַל תחליטו שום דבר לפי תגובות בסגנון כמו שאמרת שאת מקבלת "ברווור" וכו'..  שום דבר לא "ברור" - תנו לעצמכם להיות אתם, וזה לא קשור כהו-זה ל"קשר שלכם" (ובשקט אפשר לומר, שלפעמים ההיפך, לגבי מי ש"מכריזים" מה "ברור".... לפעמים זה גם בא כדי למנוע מעצמם התלבטויות ע"י החצנה מה כאילו "מובן מאליו". לפעמים מושפע מתרבויות זרות ולא מתוך עצמם).

 

לעצם הענין - מעבר לגבול ההלכתי הקונקרטי, שהוא די ברור ומניח שידוע גם לכם, יש בזה מרחב, הן של מנהגים, והן של הרגשות אישיות של האיש ואשתו, וכל אחד מהם. ולגבי זה, כל תחושה כנה ועניינית - היא לגיטימית, עוד לפני החלטה כלשהי למעשה, ואינה חייבת להעיד כלום, לשום צד, על היחס בין בני הזוג.

 

הדבר הראשוני ביחס בין בני הזוג הוא, שנותנים מקום לתחושות, הן  האישיות והן הערכיות, מכבדים, ומדברים.

 

"לידה" - זה לא רק "הרגע של הלידה". יש צירים מקודם, יכולים להימשך שעות. התמיכה בשלב הזה, היא העיקרית. זה יכול להיות הבעל, יכולה להיות האמא, יכולה להיות תומכת לידה (גם אז - להביא בחשבון התנהלויות שונות של נשים שונות. לפי האופי, לפי ה"אפידורל" אם לוקחים.. וכו'. גם בשעות כאלה, יכולים להיות מי שירגישו שזה לא טוב להם. תלוי ספציפית).

הלידה עצמה זה דבר קצר; יכולות להיות נשים שמרגישות כאילו "חייבות" שהבעל יהיה, מפחדות (לא הכרחי שגם למפרע תחשובנה כך) - ואז, בהיות שבאותם רגעים, הלכתית, היא מוגדרת כ"חולה שיש בו סכנה", אז יעמוד לידה לכיוון הראש שלה לפי ההלכה, אם כי פיזית אינו יכול לתמוך בה.

יכולות להיות נשים שההיפך - זה מלחיץ אותן מראש, גם שיראה את ההתנהגות בזמן כאוב, גם כי בלידה יכול לא רק התינוק לצאת. לא מעוניינות.

ולרוב דומני, עם כל הכבוד לבעל היקר, באותו רגע אינה יכולה להיות מרוכזת בנוכחותו, כמו כל אדם שעובר משהו פיזי חזק וממוקד. היא מרוכזת יותר במיילדת ובעצמה.

 

ואם הבעל באותו רגע בחוץ, אחרי וילון או דלת, לא חסר לו כלום.. שומע את הבכי הראשון של התינוק, נכנס תוך זמן קצר להיות ליד אשתו ולהחזיק את התינוק. הכל בסדר.. היום יש לפעמים מחשבה כזו שכל דבר צריך "לראות". זה לא נכון. אפשר להיות חלק גם כך - אפילו לעודד.

 

הקיצור, תחשבו ביניכם לפי המכלול שלכם. תחושו את עצמכם - ואל תתנו לבלבל לכם את המח עם נסיונות נואלים לשדר לכם מה זה כאילו אומר עליכם. לידה זה דבר יקר מידי מכדי להתנהל בו לפי תעמולה של "דעת קהל" שטחית.

 

שיהיה במזל טוב, בקלות, בשמחה..

כתבת יפה...סוסה אדומה
זה לא ה'לראות', זה הביחדהעוגב
וכן, לי היה מאוד משמעותי שבעלי היה איתי בלידה עצמה. לידה אחת פספס ולידה אחת היה, והרגשנו את ההבדל. ובטח ששמתי לב אליו.

ו @סוסה אדומה, יש משמעות לתמיכה נפשית של הבעל, לא רק 'נשימות', אני הדרכתי אותו מראש איך נכון לתמוך בי וזה היה ממש טוב, ב"ה.
מה למשל?סוסה אדומה
שואלת מסקרנות...

(האמת, שאני חושבת שזה גם מאוד תלוי גבר. האם הוא יודע לתמוך (אפילו אחרי שהדרכת אותו), או אפילו לזהות את הסיטואציה וכו...)
פרגוניםהעוגב
מחמאות, משפטים מחזקים, לענות במקומך על כל השאלות הטכניות, עצם הנוכחות, החוויה המשותפת. באמת הכל.


אבל חשוב הנוכחות תהיה נוחה לשניכם, מלכתחילה.
מבינה... שיכנעת. סוסה אדומה
עונה...בת 30
בכל לידה היה משהו אחר לגמרי.
אבל בלידה אחת התמיכה שלו היתה ממש משמעותית.
הייתי בתנוחה זקופה שאפשרה לו להיות ממש מולי ויחד עם זה לא לראות את איזור הלידה. כל ציר- במקום לעצום עיניים, שזה מעצים את הכאב, פשוט החזקתי אותן פקוחות בכח ע''י שהסתכלתי לו בעיניים.
עוד דברים- משפטים שאת יודעת שיחזקו אותך, הוא יכול להגיד אותם כשקשה לך. וגם יכול לומר משהו שלא קבעתם מראש..
איזה יופיסוסה אדומה
מעניין מה שאת אומרת בקשר לעצימת עיניים. האמת שזה הגיוני, כי זה גורם לנו להתרכז בכאב.

הזכרת לי שחברה של אמא שלי אמרה בשם הרב מניטו (או אולי רב צרפתי אחר), שאחד הדברים שהכי עוזרים ללידה קלה זה לחייך דווקא כשמגיע ציר. הוא מסביר ממש יפה את הקשר שבין החיוך למשבר באופן כללי, וטכנית הוא אומר שכשאישה מחייכת למעלה הדברים מתרחבים למטה. (סתם מעדנת כי זה פורום מעורב).
היא אמרה שהיא השתמשה בזה בכל הלידות שלה, וזה עזר לה המון. מעניין לנסות...
הענין הזה,ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך י"ב באלול תשע"ט 13:10

היה תשובה על מה שהיא שאלה בסוף. אמרתי שאפשר להיות נוכח גם לא בחצי מטר הקרוב, ברגע הלידה.

 

ויש אכן כאלה, שחושבים בכללי בכיוון הזה ש"מה שלא רואים לא קיים".. כמובן, לא מדבר עליכם ספציפית - ולא על אף אדם..

 

[וזה נכון, שבשעות עד הלידה, מכל מקום, אצל מי שזה מתאים להם, זו באמת שותפות שיכולה להיות חזקה ומחזקת]

תודה על התגובה, התחברתי למה שכתבתNTC
לי היתה חוייה מדהימה לראות את הלידהעוד סתם אחד
אשתי חששה שזה יגעיל אותי ויוריד לי ממנה, אבל ממש לא. התרשמתי מאד מהדרך שבה היא צלחה את האירוע והתגברה על כל הקשיים וההערכה שלי אליה גברה.
מלבד זה לידה היא דבר מדהים ומרגש. יכול להיות שאם זו היתה לידה של מישהי אחרת לא הייתי מרגיש ככה, אבל ראיתי את הצוציק שלנו נולד וזה היה אחד הרגעים הגדולים בחיי (אחד אחרי לראות את אשתי לפני החופה). כמו שבאופן כללי הרבה דברים לא מגעילים אותנו כשזה הצאצאים שלנו (החלפת חיתול, קינוח אף, וגם בברית המילה של הבן שלנו לא הרגשתי את הלב שלי נופל למטה כמו שקורה לי בד"כ בבריתות).
אנחנו שמענו שבעל מעכב לידהאנונימית 50
לא יודעת מה המקור.
בפועל הוא יצא כשהגעתי לפתיחה 6. וחזר אחרי שהתינוק נולד.
לא מרגישים חסך. גם ככה הוא לא יכול היה להועיל לי בכאבים ובהחזקה של היד וכד
מילות עידוד אמר לפני ואחרי.
יש אופציה של וילוןחרותיק
הוא יכול לדבר איתך ולא לראות אותך. או לראות רק את הפנים שלך.
בשע"צ זו אופציה סטנדרטית, למיטב ידיעתי.ד.


גם בעין כרםכלה נאה
וגם בקפלן*אשתו של בעלי*
ברוב בתי החולים יש וילון שאפשר לסגור חלק מהחדר.ת.מ.
ילדתי בשלושה בתי חולים שונים (שעצ, ברזילי, תל השומר) חושבת שבשלושתם היה ויודעת גם מחברות שגם בבתי חולים אחרים יש. (לפעמים וילון שאפשר לסגור סביב המיטה לפעמים יש פינה ליד הדלת שאפשר לסגור בוילון..)
אני לא לגמרי בטוחה לגבי תל השומר כי גם ככה הוא לא הספיק להיכנס לפני הלידה.
מעולה...ד.

אמרתי רק על מה שמכיר.

 

בשע"צ חדר מרווח, כך שזה לא משהו דחוק.

במקרה הזה מה שהאישה רוצהנפשי תערוג
בשאר המקרים,
מה שהאישה רוצה 😁
בעלי היה בכל הלידות איתי ויחד עם דולהעץ הלבבות
אני לא מוותרת על אף אחד מהם... בעלי הוא הכח שלי, אנחנו עוברים יחד חוויות משותפות ולידה היא חווית שיא החוויות.
הפלא המשותף שלנו יוצא לאויר העולם. מבחינתי אין רגע נשגב מזה ולא רצינו לפספס יחד את החוויה העילאית הזו.
יכולה כן להגיד לך שעם כל המילים היפות האלו, באמת לחוויה הזאת יש את החלקים הנלווים של הכאב, המראות והקולות.
ובאף לידה לא לקחתי אפידורל כך שהחוויה מורכבת מכל החלקים הנלווים. אני לא מהצורחות אבל כן מהמשוחררות. הדולה בלידות אצלי אחראית על העזרה הפיזית ובעלי יושב לידי ותומך רגשית. משוחח, מחזק, מתפלל ומעודד. הוא לא רואה את רגע היציאה יושב עם הפנים אלי ולא מסתכל. אבל מקבל את התינוק, חווה את רגעי הפלא הראשוניים האלה שאין שני להם. ההבעות הראשונות של התינוק, קריאות הפלא וההודיה. אלו רגעים בלתי נשכחים. והוא חלק בלתי נפרד מהחוויה הזו.
שאלתי את בעלי אחרי כל לידה איך הוא חווה את זה, הוא אמר שזה לא פשוט עבורו לראות אותי כואבת כל כך, מן תחושת חוסר אונים, קושי ממשי. אבל אמר שהוא מרגיש שרגעי הלידה חיזקו אצלו את תחושת ההערכה כלפי ואת האהבה שחש. והוא גם מרגיש מחובר לתינוק מהתחלה ממש.
ועם כל הפירוט שלי לעיל, אני חושבת שבחירתך צריכה להיות תוך הקשה לרצון הפנימי והעמטק בתוכך. אם את לאחר כל ההתחבטויות עדיין חשה חוסר נוחות עם המחשבה שהוא יהיה לצידך בלידה לדעתי כדאי לוותר על זה. לידה היא זמן שבו חשוב והכרחי להתפתחות הלידה שתרגישי הכי נח שאפשר.
אולי שישב בחוץ יתפלל וילמד . ומידת הצורך אם יתעורר בך רצון או צורך הוא יכנס...
בהצלחה רבה ובשעה טובה!!
תודה על השיתוף 🙂NTC
כתיבה כמו שלך על האירוע מחזירה אותי כל פעם ל"אולי כן כדאי שיהיה בפנים" 😅 כי זה באמת נשמע מרגש ועוצמתי. אני רק תוהה אם לנו זה יתאים.
בכל מקרה שמחה בשבילכם!
כ''כ אינדיווידואלילב נתיים
בעלי לא מפסיק להתפעל מהכח שבי מהיכולות שלי אפילו מהשאגות הוא מתפעל (באנה לא שהיתה לי ברירה זה פשוט זה באמת לא מבינה את ההתפעלות..)
הוא מרגיש הרבה יותר נוכח ושותף כשהוא נמצא בחדר לידה . הוא לא מסוגל להיות בחוץ ולחכות עד בלי די בפחד שמא משהו יקרה לאשתו או לתינוק ..

בלידות שהוא לא היה פעיל הסתיים בניתוח בלידות שהוא היה פעיל הסתיים בטוב ובטבעי
אני צריכה את התמיכה שלו את הכוח הפיזי שלו את המילים המעודדות - צורך ממשי

אמא שלי לעומת זאת מאוד קשה לה לראות אותי סובלת כשמתחילים צירים היא מתחילה תהילים ומבקשת מה' (בקול) שלא אסבול וכו'.. זה מדהים כן! עוזר? לי אישית מאוד לא עוזר!!

בקיצור תלדי ותדעו ויש מצב שזה עוד ישתנה

בהצלחה
חמודה אמא שלך...חחח,.חדשה ישנה
חמודה משו..לב נתיים
הראשון שלי היה נכד 12 שלה.. ועדיין היתה לחוצה שגרם לי להיות לחוצה שגרם לתינוק לאבד דופק ..

לא קישרתי את הדברים בחדר לידה עצמו אבל כשהדופק משחק ואומרים לך תנשמי עמוק תדברי עם התינוק תרגיעי אותו ואותך ולידך אמא שלך שאת רואה בה דמות חזקה ויודעת מתפרקת אז מה נשאר ממני... וזהו אחרי לא הרבה זמן רצנו לניתוח..
היו עוד פרטים לדוג' לא היה לי מושג בתהליכים אפידורל זירוזים וכאלה וגם לאמא שלי לא היה את הידע הנכון אבל סמכתי עליה בעיניים עצומות וככה עשינו הרבה טעויות אבל מאמינה שהכל בהשגחה פרטית מופלאה

בעלי גם התפרק אבל אחרי הלידה ורחוק ממני.. התפרק אצל אמא שלו הוציא כל מה שעבר עליו נשמה שלי
היו פה כמה שהזכירו וילון- זה לא הרבה יותר גרוע?NTC
הייתי חושבת שכבר עדיף לגמרי בחוץ מאשר לשמוע ולא להיות חלק. לא?
ולגבי הרצון של בעלי, הוא לא מושך יותר מדי לשום צד. אם הוא היה מאוד רוצה או מאוד לא, אני חושבת שהייתי זורמת עם הבחירה שלו, אבל אם גם הוא מהסס זה עוד יותר נותן לי הרגשה שאולי לא כדאי (אם כי אנחנו לאו דווקא מהססים מאותה סיבה).
ראשית,ד.

לעודד זה להיות חלק. פחות משמעותי ה"לשמוע". 

 

כמו שכבר נאמר, תבדקו על מה ההיסוס. על הנוכחות גם בזמן הצירים - או רק בסוף.

 

אל תילַחצו - אפשר ללדת מצוין גם בלי זה וזה. כך היה ברוב הדורות דומני.. 

 

אם כי, מי שזה טוב להם, הנוכחות בזמן הצירים - בפרט אם אין מישהו אחר - יכולה מאד לעזור, לעודד, לתת שותפות. ואם מרגישים שזה לא טוב בגלל שלא צפו משהו - אפשר לצאת וזהו.

 

יש כאלה שבשבילן נוכחות של האמא או תומכת - זה בסדר לא פחות. ממש ענין אישי.

 

ובסוף מאחורי וילון, זה בסדר גמור. גם  שותפות, גם אפשר לעודד. גם קצתאחרי שהעסק נרגע, התינוק כבר גם אצלו.

 

 

העיקר בנחת ובשמחה.

שימו לב שלא חייב להחליט מראש סופית.ת.מ.
את לא יודעת איך הוא ירגיש ואיך את. אם יהיה נסיבות מיוחדות (למשל מי שהיה אמור להיות איתך בסוף לא יכל ורק הבעל נמצא וכו')
אפשר לדון בנושא עכשיו להחליט בכללי מה הכיוון שלכם (שהוא יהיה ויצא בלידה עצמה/שלא יהיה ויכנס רק בלידה עצמה/שיהיה מאחורי וילון ועוד וריאציות שונות של בפנים ובחוץ) וברגע האמת להרגיש מה נכון לך ומה נכון לו ולזרום לפי זה (אפשר גם לקבוע סימנים בניכם למקרה שלא תרגישי בנוח להגיד לו ליד אמא שלך או מי שיהיה 'צא' בפירוש או משהו)
וגם כל לידה היא שונה מהשנייה כל יולדת שונה וכל מצב שונה ואפעם אא לדעת מה באמת יהיה הצורך ברגע האמת אפשר רק לנחש.
מסכימה מאדעץ הלבבות
בשע"צ יש וילון בתוך החדר מקביל למיטה - אפשר לראות את הפניםהסטורי
לעודד, לחייך וכו' ולא לראות את מה שפחות שייך, גם הלכתית וגם מבחינת חששות שהוזכרו כאן.

בבתי חולים אחרים בירושלים (נכון ללפני כמה שנים, לא יודע מה עם המחלקה החדשה בה"צ) הוילון לא הקביל למיטה, אלא איפשר שהדלת תישאר פתוחה (צורך רפואי, למצב של הזעקת עזרה) אז הייתי שם, אבל בשלבים שבעייתי וכו' - לא היה שייך להתכוונן.
בתור גברהלוי מא
לעולם לא הייתי מוותר על זה.
לחכות מחוץ לחדר הלידה היה בשבילי לא פחות מעונש.
הרגע של היציאה הוא אדיר..

כמובן שעמדתי/ישבתי ליד הראש של אם ילדי בכדי למנוע מיאוס וכד...

אבל אני זה לא בעלך ייתכן שמבחינתו לשלוח אותך עם אמא שלך או משהו כזה או שהוא כמוני.
בשביל זה לפי דעתי שבו בנחת לכוס שוקו חם בערב ושוחחו על כך ביניכם.
תקבלו החלטה שתהיה מיוחדת אך ורק לכם לרגע המושלם הזה.

נ. ב
יש, לנו מנהג מבית אמי שתחיה שהמילים הראשונות שהילד שומע כשהוא יוצא לאוויר העולם הם קריאת שמע מאבא שלו.
כמובן שנהגתי כך עם שלושת ילדי נ"י
וואו...איזה מיוחד!!שקד ותמר
עד היום למרות שהם גדוליםהלוי מא
עדיין יש קריאת שמע משותפת לפני השינה
מותר לקרוא קריאת שמע ישר אחרי לידה? לכלוך וכאלה..ירא שמים!
על מנהגים לא קוראים תיגרהלוי מא
ברור שבפנים.מעורב
זה הילד שלו שנולד, לא רק שלך... איך הוא לא יהיה שם?!שאלהשאלה
בעלי היה איתי בלידות, רק הוא, ונשאר ליד הראש שלי... הוא לא ראה את הלידה עצמה ואת הדם (ועוד דברים, כן כן) שזרם שם, כי זה הביך אותי, אבל היה נוכח ברגע המרגש והחד פעמי שבו הפכנו מזוג למשפחה (וממשפחה עם ילד אחד לשניים, ולשלושה...). אני לא רואה שום מצב שהוא או אני היינו מוותרים על החוויה הזאת.
ואגב, מניחה שזה משתנה מאדם לאדם ומזוג לזוג אבל גם מחברות שמעתי את אותו דבר - הוא מעולם לא היה כל כך מאוהב ואסיר תודה אליי כמו אחרי הלידות.
זה הילד שלו שנולד, אז איך זה שרק אני בהריון?NTC
נכון, הוא אבא של הילד, לכן הוא מלווה אותי לכל אורך ההריון במה שאפשר, ויהיה בע"ה שותף מלא בגידול שלו. אבל אם הנוכחות שלו בלידה לא תעשה טוב לי ו/או לו, אז למה הכרחי שהוא יהיה בה?
לא הכרחי כמובן. אבל לראות את הילד שלך בא לעולםשאלהשאלה
זה דבר גדול כל כך שאני אישית לא מבינה איך לא. אבל כבר בטח כתבו לך כאן הרבה שזו החלטה רק שלכם ושעשו את זה וזה היה מעולה וכו וכו
ובאמת, את עומדת להיות אמא. מכאן והלאה את תשמעי כל הזמן דעות נחרצות לכאן או לכאן או לכאן על מה שנכון וטוב ומושלם, ותצטרכי לסנן הכל ולהקשיב רק למה שנכון ומתאים לילד שלך, לאיש שלך ולך. אף פעם לא מוקדם להתחיל... בהצלחה
הכי חשוב - מה שכתבת בסוף...ד.

[גם אם נמצאים אחרי שעות של צירים, ליד חדר הלידה, וילון וכד' - ולא ליד הראש ממש - זה להיות שם..]

להסתכל על זה בראייה של מחמיא או לאהריונית ותיקה
נראה לי מראש טעות.
לא הכל בחיים סטרילי , ולידה היא ממש לא סטרילית אבל היא כן הדבר העוצמתי ביותר שתחוו כזוג .
לי נראה ברור מאליו שהשותף שלי לחיים יהיה נוכח בפלא הזה , זה שלו כמו שזה שלי.
וחלק מחיי הנישואים זה לראות ולהיות אחד בשביל השניה גם במצבים לא מחמיאים.
כמובן מה שמתאין לכם...בטוב
יחד עם זאת הסיבה שהבאת- כי את לא רוצה שיראה אאותך ככה מראה שכדאי לך קצת לשחרר...
לא דווקא בהקשר של הלידה שזה באמת לא ידוע...
אלא לתת לעצמך להיות יותר ספונטנית פחות מוקפדת.
לדוגמא (אולי לא רלוונטי אלייך) גם בקיום יחסים יש חלק של איבוד שליטה שיכול לגרום לאישה לעונג ולבעח להגביר את התשוקה.
אם נשארים במוכר ובמובנה יכולים לפספס חוויה משמעותיתי.

בהקשר ללידה אני חייבת את הביטחון של בעלי איתי.
בלעדין אני לא יולדת...הוא מתרחק ומוצא את מקומו בהתאם לסיטואציה.
הוא אומר שזה גורם לו להעריך אותי.
וגם להבין מה אני עוברת...
לדעתי זה גם חשוב בהקשר של להבין את הצורך באמצעי מניעה...
להבין את הקושי של האישה
ושוב
מה שמתאים לכם- זה מעולה לכם
תודה רבה רבה לכל המגיביםNTC
אני מאוד מעריכה את המאמץ וההשקעה
כל תגובה נתנה חומר למחשבה מכל מני כיוונים ובע"ה נתבשל על הכל ויחד עם המסקנות ניתן גם לסיטואציה לעשות את שלה.
שוב תודה!
בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תגובה מהממת!יעל...אחרונה

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנותאחרונה

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטהאחרונה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

מחפשים ישוב תורני כייפי,קהילתי וחם לגור בו.מכירים?עינב66

אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..

רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.

תורני

עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית

לא צפון.

חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...

אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.

יש לכן רעיונות?

אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)

תורני וכייפי, היילכו שניהם יחדיו? 😉פשוט אני..

יהודית ודמוקרטיתאריק מהדרום

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&oזוזיק העכבראחרונה

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמשaibrainora

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

היישובים החדשים זה נשמע מדהיםפתית שלג

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

מה ההגדרה של כייפי?לאחדשה

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

כייפי מבחינתי קהילתי וחם, מקבל.עינב66

חושבת שבעיקר כל ההתיישבות הצעירה היישובים החדשיםלאחדשה

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישוaibrainora

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

מומלץ מאוד - עטרת.רייצ'וש

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

אני גר באדוריים. היישוב בתמונה ששמו בערוץנחשון מהרחברון

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

מבואות ועשאל לא מאותגרים ביטחונית?ggg

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.

מחפשת המלצה לצימר ברמת הגולןשלומית.

לזוג.

תודה רבה!!