שאלה טובה...

מקווה שבקרוב הכל ישתנה לטובה ולא תצטרכי עידוד.

יש שני מצבים של קושי

האחד הוא כאב. כאב נורא, חד, מקיף, ייאוש מהותי, תחושה שהעולם נגמר.

אבל אני מתרשם שהמצב שלך הוא המצב השני. שאפילו כבר אין כוח להרגיש כאב. ייאוש תהומי, תחושה שלא משנה מה נעשה זה לא יועיל. כי כבר ניסינו. העולם לא נגמר - הוא אפילו לא התחיל. ריק מוחלט.

עברתי את שניהם. יותר מפעם אחת. ואם זה יותר מפעם אחת, זה אומר שהצלחתי לקום בינתיים.

אז אתאר מה שאני עושה, בהתייחסות למה שאת מציינת.

את אומרת שנגמרו לך הכוחות, וכבר לא מאמינה בכלום.

מה שאני מאמין - שממש לא נגמרו. נגמר לך רק כוח אחד, הכוח לאסוף את הכוחות שלך ולהשתמש בהם. לקום, לנער את האבק, ולהסתכל מסביב. להתיישב, לחשוב הלאה. לא לתכנן איך לשפר את המצב שלך - הרי באמת אין לך אמונה ביכולת שלך לצאת מזה. במקום זה, תעצמי עיניים ותחשבי מה יכול להיות יום מושלם בשבילך. לא אחרי שתסדרי את עצמך ותהיה לך עבודה. הרגע. אם את מחפשת מישהו שיאהב אותך כמו שאת - אז תחשבי איך הוא. לא למה הוא יאהב אותך. רק תחשבי שהוא קיים, והוא מחכה לך מעבר לפינה. אם את מחפשת יום מאיר ושמח - תחשבי על היום הכי שמח שיכול להיות. חברות? טיול? כיף? עבודה מספקת? תחשבי מה זה יכול להיות, ותחשבי איך זה קורה. שוב, לא איך את יוצאת מהמצב הנוכחי לשם - לא לפני שאת מרגישה שיש לך את הכוח לזה. פשוט איך זה. מה את רוצה שיקרה, כאן ועכשיו.

יש לך דרך לפרוק מתח? לכתוב שירים, לנגן, לצייר? ללמוד אחד מהם? ספורט? זה יעזור בכל מקרה, בכל שלב.

עכשיו תחשבי מה מפריד בינך לבין אותו יום הכי יפה שיש שיכול להיות לך. ללכת לטיול? לים? לבקר חברה ולבכות לה? ללכת לקנות משהו שאת אוהבת? (יש לך תקציב לזה? אל תתעלמי, כדי שלא תיכנסי למערבולת של הוצאות-יאוש-הוצאות גדולות יותר. אבל תקחי בחשבון שלפעמים הוצאה קטנה יכולה לחסוך הוצאה גדולה. תתנהגי בתבונה). רק יום אחד יפה. תחשבי מה את צריכה לעשות

מה מפריד בינך לבין אותו בחור חלומות - את צריכה לדבר עם שדכניות שיעזרו לך? רוצה להכיר אנשים שיקדמו אותך? יש לך הכח הנפשי להציג את עצמך בפני אנשים? הכח להכיר אנשים הוא קל, כי אינטראקציה חברתית עם אנשים טובים היא דבר מעודד. 

כשאת עושה את כל הדברים האלה, אל תסתכלי אחורה - את לא עושה את זה כדי לצאת מהמצב שלך. את עושה את זה כדי להגיע כמה שיותר קרוב ליום מושלם. את תחשבי "מה אני עושה מהמצב שלי", תחשבי "אם הגעתי לשם - מה עשיתי בינתיים", תסתכלי לשם ותפעלי.

(מקיאוולי ["הנסיך", פרק שישי, נראה לי]  כותב שאם יורים חץ למקום רחוק, צריך לכוון גבוה. ככה כשהחץ מאבד גובה עם הדרך הארוכה, הוא עדיין יגיע למטרה. אז תכווני גבוה, הכי רחוק שיש, ותשתדלי לעשות מה שיש בדרך לשם)

אל תתמודדי. כי את מתייאשת. פשוט תמשיכי לרוץ קדימה. תעשי דברים שעלולים לקדם אותך, כמה שיש לך הכח לזה. בסוף משהו גם יצליח.

אני עברתי דברים כאלה יותר מפעם, וקמתי. בעזרת חברים טובים באמת, או כשהתאמצתי ואספתי את הכוחות גם כשלא רציתי

אעצור כאן כדי לא לאבד את חוט המחשבה. מקווה שעזרתי במשהו. המון הצלחה. הלב איתך

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!