ז"א
לא ברור למה
אולי כי פחות בבית *יותר בלימודים (זא, לא הלימודים עצמם, המקום)
אולי בגלל מה שהי'ה אז
אולי כי אין לי פלאפון
אבל וואו, טוב לי, ממש, וכן, יש התעלות רוחנית, ולהבין שעכשיו, יג א-לול, ועוד לא נפלתי בזה, זא, פעם אחת, אבל גם אז נמנעתי מידית
איכשהו, זה כמו לחזור למיד אחרי שהתחלתי להיות יותר מה שנקרא דוסית וכו
להבדיל, אבל
כבר שבועיים שאני מסתובבת בטוב לבב (זא, יחסי, לא יכולה להעיד וכו) ובשמחה, חברות שלי צוחקות על זה שאני היחידה במקום הזה שיכולה להמשיך להסתובב עם חיוך אחרי ארבע שעות עם המרצה הנ"ל ועוד שלוש שעות מתמטיקה כשיש עוד חמש שעות ביום הזה, אבל, לא אכפת לי, לראשונה הבנתי עד כמה באמת המרחקים בין שחרית למנחה לערבית גדולים כ"כ, ו, כאילו הפחד מלתת לצימאון לשטוף אותי, נפל, קצת, יותר, ואפשר לכסןף ואפשר לרצות
ואפשר לנשום
(למרות שכרגע קצת כואב לנשום, אבל מילא, הביטוי)
אולי נעלה למקום הבית של אבא בראשון בבוקר, לימודים מתחילים רק בעשר
ונוכל, להצהיר
ש
התגעגענו
(אין סיכוי שמאז תשעה באב לא הייתי. לא פלא ש
)
למרות שקשה ו אני רוצה וצריכה ו (אבל לא), אממ, לא העתקתי את המספר לפלאפון, שלא אפילו---, מקסימום הוא יישאר בקודם למקרה הצורך
ובינתיים שותקים
עבודת השתיקה, עבודת האמת
עבודת הבני'ה.
- לקראת נישואין וזוגיות