חייבת לשתף במשהו שזעזע אותי עמוקות אתמולמיואשת******
אתמול, בשיחה אקראית עם אמא שלי
התברר לי שהיא השאירה אותי בבית איתה עד גיל שנתיים פלוס
לא ידעתי! נשבעת

כשהייתי בת שנתיים וחצי בערך היא יצאה לעבוד שעות ארוכות אחרי שנים שנים בבית עם הילדים.
אני רק זוכרת את זה שבגיל ארבע אחותי תמיד לקחה אותי מהגן ואחר כך השכנה ולפעמים העוזרת
אני זוכרת בבית הספר את דודה שלי מגיעה פעמיים בשבוע לקחת אותי
אני זוכרת מפתח ואחרי צהרים ארוך בבית לבד
ואת העוזרת שהיתה חברה וגם נשארה איתי לפעמים
ואת כל האנשים במשך השנים שהתגייסו לקחת אותי מהלימודים או לשהות איתי בצהרים. לא היה צהרון אז.
ואת הבתים שלהם שאליהם לפעמים הלכתי.
והמון שקט

ואני לא זוכרת ששלוש שנים מהחיים שלה אמא שלי הקדישה לי ולא זזה ממני

ואני מזועזעת קשות
ואין לי מוסר השכל
רק דמעות
ואני עוד לא מבינה לגמרי מה אני יכולה להבין מזה ולא מבינה כלום על עצמי ועל אמא שלי והכל מתהפך לי בראש.
זהו
הייתי חייבת לשתף
למה להזדעזע? תשמחי...rivki
אני חושבת שאת הדברים הכי חשובים אנחנו לא זוכרים. כי הם פשוט הפכו לחלק מאיתנו.
נכון כי זה באמת גיל שבו פחות זוכריםאנונימית לרגע1
אבל זה עושה רושם בנפש כמו כל חויה שעוברים
ובטוח שזה חלק ממה שבנה ועיצב אותך
זה שאת לא זוכרתריבוזום
לא מעיד על ההשפעה של זה עלייך: על החוסן הרגשי, אינטליגנציה, על הקשר עם אמך ועוד.
ולעומת זאת גם החוויה שלך כילדה גדולה יותר, והדברים שאת כן זוכרת, יש בהם השפעה חשובה משל עצמם: כשלעצמם, וכמעצבי זיכרון.

בסופו של דבר, קיבלת כנראה הרבה מאוד מאמך השנים הראשונות, גם אם לא היית מודעת לכך עד עתה. וזה לא סותר כלל את הקושי שהיה בשנים שאחרי.
אין לך מה לנסות לתקן למפרע "רושם" שהיה לך במשך שנים, בהתאם לחוויה ולידיעה שהיו זמינים לך. אל תרגישי שמשהו בהסתכלות שלך היה שגוי... אבל אם מעכשיו תעריכי יותר את התרומה של אמך בהתחלה זה יהיה רק לטובת כולם, לא?
לא יודעת אם הצלחתי ליצור תהודה כלשהיא עם מה שעובר אצלך בלב, כי זה מסוג הדברים המבלבלים שלא ברור מה הם בעצם גורמים לנו בפנים...
כמובן שאין לי ספק שזה בנה אותי המוןמיואשת******
נראה לי שבעיקר מזעזע אותי ששנים הרגשתי כמו ילדת מפתח (שבאמת הייתי) שגדלה לבד ואמא קרייריסטית וזה. ופתאום אננ מגלה שבשנים הראשונות היה ההיפך הגמור, מסוג האימהות שאני אומרת - אבל איך הן עושות את זה??? כי זה כל כך קשה ומעורר השתאות בעיני
הניגודים קשים לי
ונראה לי שהכי למדתי מזה שצריך לספר לילדים מה עשינו והשקענו עבורם , לא חבל שאני מגלה את זה בגיל ארבעים? ואני חושבת שאם הייתי שומעת במשל השנים כמה היא נשארה והשקיעה בי שנתיים וחצי זה היה משאיר לי רושם בנפש ועושה לי טוב

עד כאן הבלבול כרגע ...
ממש ממש נכון!!אנונימית לרגע1
כמה חשוב לשתף את הילדים בכמה ההורים משקיעים עבורם..
מזדהה
ואני גיליתי הפוך לקראת גיל ארבעיםסיה
שאמא שלי עבדה ואצלי היא עזבה עבודה מסודרת בגלל שהיתי בת שנתים ולא הסתדר עם מטפלת וכו ואבא שלי גם אל הסתדר לטפל בי כי היתי עושה בלאן.
ואני מרגישה רע רע רע. כי אני תמיד אומרת אישה חיבת לעבוד ויצא לי לשמוע בזמן האחרון את אמא שלי אומרת שהיא מאוד מצטערת שלא עבדה כל החיים והיתה עקרת בית והיא מאשימה איכשהוא את אבא שלי שגם לא תמך ועזר עם הילדים.
בחיים לא סיפרה לי ומלא פעמים שאלתי למה עזבה ולא ממש אמרה פתאום לשמוע שזה בגלל שהייתי ילדה קשה ולאבא שלי היה קשה להסתדר איתי ועם עוד ילדים יותר גדולים ממני ולא ממש היתה מטפלת נורמלית וככו אז החליטה לעזוב וזהו אחכ נולדו עוד ילדים וכבר לא היה שייך לחזור לעבודה
היא לא אמרה לי שניא מצטערת אבל בשנים האחרונות שמעתי שהיא אומרת לאבא שלי למה היא ויתרה על החיים שלה ועל קריירה
למה את אומרת שאישה חייבת לעבוד? תפס אותיהמשפט הזהוואוו
שלך ומעניין אותי
כי אני לא רואה את אמא שלי שהיתה עקרת בית כדוגמא טובהסיה
ועובדה שהיא היום בשנות השבעים אומרת את זה שהיא בעצם היתה כל השנים בבית ומידי פעם היא לא אומרת לילדים אבל כן שומעת שאומרת לאבא שלי שזה כואב לה שהיא הזניחה את הקרירה שלה.
למרות שבאזור גיל חמישים כן יצאה שוב לעבוד במתכונת קטנה.
אני חושבת שאישה צריכה קודם כל לדאוג לעצמה למיצוי שלה ולא לעשות בגלל הילדים משהןא ולהיות ממורממרת
ועוד מה שכן שזה הכי חשוב אין לי טיפת הארכה על כך שאמא שלי לא עבדה. לא יודעת להסביר את זה אבל היא ממש לא יותר בגלל שהיתה בבית.
אין לי איזה זכרון טוב מכך שהיתי חוזרת והיא בבית. כי היתי חוזרת והיו עוד הרבה ילדים כך שזה שהיתה בשתים בצהרים זה לא ממש שהיא הקשיבה לי כי היא הגישה אוכל וטיפלה בעוד כמה ואחכ הלכה לנוח צהרים. תמיד היה נחה עם אבא שלי צהרים ואחכ זכור לי שאני זאת שדוקא היתה עושה ארוחת ערב לאחים הקטנים . אמא היתה עדין עיפה מבקשת את העזרה שלי.
קיצור לא בטוחה שאם היתי אוכלת בצהרון זה היה פחות טוב. לא באמת קבלתי איזה הקשבה או יחס בגלל שאמא היתה בבית
הבנתי ומאוד מעציב לשמוע.. אבל לדעתי קצתוואוו
חריף להגיד שכל הנשים חייבות לעבוד... זה מאוד אישי. וגם תלוי בהשקפה מה זה הקמת משפחה בשביל האישה ומהו מימוש עצמי. מה מטרת קריירה. פרנסה או מימוש עצמי. והאם הילדים הם צקטםמשני אחרי הקריירה או שהכל בסוף לטובת המשפחה... מה משרת את מה..
אני מרגישה שזה כמו לגלות פתאום מליון שח נגידמיואשת******
כאילו אם הייתי מגלה פתאום שכשהייתי ילדה ההורים שלי שילמו מליון שח כדי שאדע ללכת . נגיד.
אז הייתי יודעת שאני יודעת ללכת ולא הייתי יודעת מה ההורים שלי השקיעו בי בשביל שזה יקרה
מבינה?
אני יודעת שחלק ממי שאני היום זה בזכות שאמא שלי המדהימה נשארה איתי שנתיים וחצי
אבל לא ידעתי שהיא השקיעה בי את זה!
ואני חושבת שכשילד יודע כמה השקיעו בו זה נותן לו המון
אני ממש מבינה את ההרגשה שלךדפני11
כל מילה
כולל האין מוסר השכל...
בקיצור... מבינה אותך!! מטורף. משמח. משאיר בהלם..
אתמול...שמחה
סיפרת על ההורים שלך שהם טובים ומעניקים ומפנקים
את מרגישה את האהבה שלהם וההשקעה שלהם, אפילו שלא ידעת עד כמה.

אני דווקא לא בעד לייחצן כל מה שאנחנו עושים, לא כילדים כלפי הורינו. ולא כהורים כלפי ילדינו. חושבת שצריך תמיד עין טובה, תמיד הכרת הטוב, תמיד לדון לכף זכות, ולדעת שאנחנו לא יודעים הכל.

(ולפעמים דווקא אחרי השקעה גדולה החסר מורגש יותר. כלומר- דווקא בגלל שזכית להיות צמוד לאמא שנתיים, הפרידה אחר כך היתה צורבת יותר, ובגלל זה מה שנצרב לך היה שהיית ילדת מפתח. אמא שלי יצאה מהבית כשהייתי כבר אחרי תיכון, והיה לי ממש קשה שפתאום היא לא זמינה כל פעם שאני צריכה... אחרות במצבי לא הרגישו בכלל משהו בעייתי...)
תודה ששיתפת שיחה עם אמא שווה המון ולדעתי כולנו צריכות ללמודבתי 123

מזה לספר לילדים כמה משקיעים בהם וכמה השקענו כשהיו תינוקות וכמה קשה לנו כשהם הולכים למסגרת ...

אצלי יש סיפור ידוע...מחכה עד מאוד
נשארתי עד גיל 4 בבית.כי צרחתי את החיים בגן....
אמא שלי חצי ריחמה עלי חצי על הגננת ולא על עצמה.
אבל אתן חושבות שזה דבר שצריך להגיד לה תודה?
כאילו בחירה שלה לא?
זה לא עניין של להודות או לא..בכל מקרהבתי 123
צריך להגיד תודה לאמא לדעתי
העניין הוא לדעת שאמא השקיע בי..נתנה מעצמה למעני
מה העניין בעצם הידיעה?מחכה עד מאוד
להעריך אותהחולת שוקולד
אם היית מרגישה מקופחת כל החיים ופתאום היית מגלה שעדבתי 123

גיל 4 אמא שלך הקריבה מעצמה כ"כ רק בשבילך זו משמעות אדירה

עם כולם נשארהמחכה עד מאוד
עד גיל 3. אבל לא בקטע של להקריב אלא כי האמינה בזה והיה לה טוב
את באמת חושבת שאמא עושה משהו רק בגלל שטוב להבתי 123

וכיף לה?

 

לפעמים זה לא סותרחולת שוקולד
היא גם עשתה את זה בשביל הילדים וזה גם הסתדר לה עם מה שהרגישה שטוב לה, מה יכול להיות יוצר טוב מזה
מצויין אבל עצם זה שהיא אמא ודאגה לילדים זו הקרבה גםבתי 123

אם זה היה לה נוח באותם ימים להשאר בבית

 

הרי אם זה היה הפוך ומי שהיה מגדל את הילדים מגיל חודש זה מטפלת מתחלפת והאמא  והאבא בקושי היו רואים את הילדים והם היו גדלים עם בעיות בסיכולוגיות אז גם היא הייתה עונה אמא שלה עשתה מה שטוב לה לא צריך להאשים אותה (היפוטטית כמובון)

זה שלאמא גם טוב זה לא אומר שלא הקריבה ולא צריך להעריך אותה מאוד על זה

מה??אנונימית לרגע1
סליחה על הזעזוע..
גם אם זו בחירה שלה
זו בחירה שלה עבורך
זה לא שאת והיא, זה דבר מנותק בהקשר הזה
עניין שלה
עניין שלי..


ולא יודעת אם בהכרח על זה צריך להגיד תודה
את אמא צריך להעריך תמיד
^^^מצטרפת לזעזוע.מיואשת******


לא אמרתי שאני לא מעריכהמחכה עד מאוד
רק כאילו לא בטוח שזה הקרבה.אהבה את זה.דרך אגב היתה תקופה ארוכה שכן עבדה בערך שהייתי בת שנה עד שנתיים ונשארתי עם אבא....
מזכיר לי את זכות המטפל שלו חח ואני קשורה אליו בטרוףףף מעניין אותי לדעת אם זה קשור...
בטח קשורה בגלל זה. ללא ספק. צריך להכניסוואוו
טוב טוב לראש שנתינה והשקעה מייצרות קשר, ואהבה ודבק.
מה שאני מסיקה מכל זהאמא ל6 מקסימים
שלא בטוח שחייבים להישאר עם הילד בבית עד גיל 2-3-4, לא בטוח שזה מה שיבנה את האישיות שלו נכון, את הביטחון העצמי שלו, וכל מיני דברים אחרים. לפעמים יש פה שירשורים של כמה קשה להשאיר ילדים אצל מטפלת/מעון, וכמה זה לא טוב, אולי זה לא כ"כ נורא.
אצלי יש ילדים שהיו איתי בבית יותר מאשר אחרים, ואני לא רואה הבדל בהתפתחות שלהם, ובנפש שלהם...
לפעמים אמא חושבת שהיא חייבת להקריב את חייה כדי להיות עם הילד עד גיל מאוחר, ואולי זה לא נותן לו כלום?
תאמתאנונימית לרגע1
שאני מתקשה להבין איך אפשר להגיד שמטפלת טובה יותר מאמא
או איך אפשר להגיד שזה בכלל לא משנה
או איך אפשר להגיד שעדיף שהילד יתחנך אצל אחרים ולא אצל האמא
כמובן לא מדברת על מקרים חריגים..

סתם משתפת במחחשבות שלי.
מה זה בטחון עצמי אם לא חלק מהאישיות?
ואם נשענים על זה שאז מה, הילד קטן "ולא מבין"
אז גם דברים הפוכים ולא טובים שקורים לו לא ישפיעו עליו?
לדעתי ברור שכן.
והתםתחות נפשית זה משהו שנמדד לאורך זמן

אבל זו רק דעתי
אמא יותר טובה ממטפלת,פשיטא
כל עוד יש לה כוחות פיזיים ונפשיים לטפל בילד עד גיל גדול.
יש אמהות שלא מסוגלות, שצריכות לצאת החוצה לעבוד ולראות עולם, ויש מצב שלילדים שלהם יהיה יותר טוב מטפלת מאשר אמא מתוסכלת.
ויש ילדים שמשוועים לחברה...
אני רואה את הבת שלי כשהיא רואה תינוקות בגילה היא מאושרת!!

ככה שכל אמא ומה שמתאים לה
אין נכון או לא נכון...

בעיניי העיקר זה שילד ירגיש שהוא חשוב לאמא בזמן שהוא איתה, גם אם לא כל היום.
אז גישתי אחרתאנונימית לרגע1

אני חושבת שאין משתווה לאמא, אפילו אם קורה ואין לה כוחות פיזיים בימים מסוימים.

 

בעיניי קצת איבדנו את זה..

אנו חושבות שאם אני כאמא לא זמינה 24/7 לילד שלי- אזי אני אמא לא טובה?

קורה ויש ימים עם כוחות פיזיים גדולים יותר וכוחות פיזיים פחות.

והאם לדעתך מטפלת תמיד מגיעה בשמחה לגן ועם כוחות פיזיים? ממש לא.

עדיין אין מקום להשוואה בכלל..

ההורים של הילד, ובעיקר אמו, אלה הדמויות שהכי בונות בו בנפש

 

כוחות נפשיים- זה משהו אחר, ודורש התייחסות. ולכן כתבתי שאני לא מדברת על מקרים חריגים

 

לגבי לצאת ולעבוד- מי אמר שעבודה זו הדרך היחידה להתאוורר??

כל אדם חייב להתאוורר, כולל אנחנו- האמהות, עבודה זו לא הדרך הבלעדית לעשות זאת

בהחלט מענייןדפני11
וזה נותן הרגשה טובה, כאחת שיוצאת לעבוד...
אולי המסקנה הכי גדולה, בהקשר של עבודה מעון מטפלת וכו- זה שהאמא צריכה להיות קשובה לעצמה, מה הדבר שהכי נכון *לה,* ובהתאם לך בסופו של דבר זה גם יהיה טובת הילד...
מאוד מסכימה עם הנקודה הזאת!...שמחה
כל אמא צריכה לעשות מה שנכון לה
וצריכה להיות קשובה לעצמה
(מה שנכון לה יכול להשתנות מילד לילד)
ולא לצפות שהילדים יורידו בפנייך את הכובע על ההשקעה

מצד שני- כילדים אנחנו צריכים להיות עם עין טובה כלפי הורינו
להבין שעשו את מה שנכון להם במקום בו היו
גם אם לפעמים נראה לנו שהיינו עושים אחרת
ולהעריך אותם על כל הטוב. כי בטוח יש טוב

ובכלל,
להשתדל כמה שפחות לשפוט הורים.
זה דבר ככ מסובך להיות הורים!
כל אחד בא אל ההורות עם המטען שלו
לפעמים קשה להבין דברים שאחרים עושים.
אבל להבין שמה שנכון *לי* לא בהכרח נכון *להם*.
אני מאד מתחברת למילים שלךתפוחים ותמרים
אבל בכל זאת כילדים יש לנו ביקורת/משקעים
וכהורים - המון התלבטויות ומצפון לגבי הבחירות שלנו
לדעתי זו מסקנה די מתבקשת..אור לציון
אבל אולי דווקא בגיל היותר גדול ( הגן חובה וגיל היסודי) שווה יותר להישאר בבית או לחזור בזמן לקבל את הילדים ולהיות איתם מאשר את הגיל הקטן יותר..
סתם מחשבה שעלתה לי על מה שכתבת.
לגמרי!פשיטא
אני לא זוכרת את עצמי כילדה קטנטנה ,אבל זוכרת שהייתי חוזרת מהגן והבי"ס לאמא וארוחה חמה בבית...
אבל הזיכרון זה לא העיקרחולת שוקולד
ההשפעה (שלאו דווקא רואים) היא העיקר
ובגיל הקטן זה יותר משפיע
וגם, בגיל בי"ס גם אם אם אמא בבית בד"כ הולכים לבי"ס, את מדברת רק על השעות שאחרי הבוקר
ממש לאחולת שוקולד
זה שהיא לא זוכרת ולא רואה השפעה מוכחת ונראית לעין לא אומר שזה לא השפיע
הפוך, הגיל הזה הכי משפיע דווקא בגלל שלא זוכרים ולא מודעים
^^ מסכימה. אני הייתי עם אמא עד גיל 4 בבית, בתסחלבאחרונה
יחידה! ואין לי ביטחון עצמי בגרוש. לא כ"כ יודעת מה הייתה האינטראקציה בנינו אבל מה שכן אמא שלי לא אוהבת לצאת לעבוד בחוץ. ככה שמהבחינה הזאת זה היה לה טוב.
תנשמי, תני לזה קצת לשקועאורוש3
ברור שזה משהו שבנה בך דברים. וברור שגם יתר החיים השפיעו.
צני לרגשות קצת להרגע ואז אולי תשבי עם אמא לשיחה, תודי לה, תדברו על זה. ואולי לא ותמשיכי בחייך. אין פה נכון או לא נכון.
ולכל המפקפקות. ההשפעה העצומה של השנים הראשונות ובעיקר של בשנה הראשונה היא בעלת משמעות עמוקה לכל כל החיים. זה מוכח מחקרית לחלוטין!! וזה לא משנה שלא זוכרים אותה. היא חקוקה בנפש. יש חשיבות גם ליתר החיים, לחוויות, להתנסות. וביטחון רגשי ממשיך להתפתח (או לההרס חלילה). אבל עדיין...
תודה לכל המגיבות והמתדיינותמיואשת******

באמת יש פה דיון מענין, אני אישית לא חושבת שמשהו יותר חשוב ממשהו אחר.

להישאר בבית עם ילדים קטנים ללא ספק נותן להם המון גם אם הם לא זוכרים, זה לא אומר שכל אחת יכולה לעשות את זה

ולא אומר שמי שעושה או לא עושה האימהות שלה בכללותה על כל גווניה ועשרות מליוני דקותיה היא טובה יותר או פחות

 

בעיקר בסופו של יום לקחתי את המוסר השכל מזה לספר. לספר לילדים מה עשית

וזה בכלל לא משנה למה עשית את זה

אני מתארת לעצמי כשיצאו לי שיניים שאמא שלי קמה טרוטת עיניים עייפה עצבנית ובוכה מתסכול והחזיקה אותי- כי זה מה שהיא היתה צריכה לעשות. ולא משום אידיאל, רצון נעלה, מימוש עצמי או חסרונו וכו. בכל זאת ההערכה שלי אליה על הגידול שלי אינה עולה או יורדת אם היה לה כיף או לא לעשות את זה

 

וההערכה שלי את אמא שלי על זה שהיא השתוקקה מאד לצאת מבית אחרי שנים של גידול ילדים ונשארה איתי עד גיל כזה היא הערכה גדולה, אבל לא קשורה בכלל להרגשת השמחה הפשוטה שיש לי בלב שאמא שלי רצתה לתת לי את זה. בין אם זה משמחה או מקושי, אמא שלי אהבה אותי וחשבה שזה חשוב ונשארה איתי. איזה שמח לי בלב!

 

זהו. לספר לספר בשמחה ובכיף לילדים מה עשיתם, לא בהתקרבנות ובמסכנות (גםאם הם היו שם) אלא סתם, עובדות, פעם כשהייתי איתך בגיל שנה וחצי עשית ככה וככה

לשתף

זה המסר שלי.

 

 

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')