זה הזמן להנות בבית עם המשפחה ולהזמין אליכם.

כמובן גם להתארח.

איפה זה כתוב שנה שנה?

וודאי שאפשר אבל לא חובה.

ושכל צד באמת יתבונן מה הדברים הכיפיים והנעימים בלהיות אצל הצד השני.

ואז יותר קל להחליט על פי שיקולים של טובת המשפחה (הגרעינית והמורחבת) ולא נכנסים לשיקולים שמעורב בהם האגו.

לפני שהתחתנתי הכל היה סבבה, כיף רגוע ונעים.

מאז שהתחתנתי (לפני יותר מ 10 שנים) החגים פשוט הפכו להיות הסיוט שלי. אמא שלי משגעת אותי

שאני אבוא אליהם לחלק מהחגים, הכל חייב להיות בדיוק בזמנים שנוח לה ובצורה שנח לה. מפעילה עלי לחצים כבדים מאוד.

אני מגיעה ואז אני פשוט מתייסרת, ישנה על מזרון כי אין מספיק מיטות, רצה כל היום לתפוס את הפעוט שלא

ייטפס במדרגות. בעלי כמו מלך כל היום ישן והולך לבית הכנסת. ההורים שלי מתעצבנים בלי סוף כמה קשה להם, איזה סיוט,

הכל מלוכלך (נקי יותר מבית מרקחת), למה הכרחתם אותי לבוא אם כ"כ קשה לכם?

אני כל היום מנקה, מסדרת, עושה כילים רצה אחרי הילדים לוקחת לגינה את האחיינים שלי ופשוט מתקשה מאוד מאוד להיות שם. וחוזר חלילה. הכי מעצבן אותי שיושבים לארוחה וחסר תמיד כיסאות (תת תרבות) ואז אני ואמא שלי רק מתזזות ואוכלות בישיבה (גועל נפש באמת ואפילו אם חסר רק כיסא אחד אני בחיים לאט אשב אם לאמא שלי אין כיסא) על הספה- פעם אחרונה שזה קרה כ"F התעצבנתי שפשוט הלכתי לישון מייד בתחילת הארוחה. השארתי אותם שיהנו. מקווה שזה לא יקרה שוב. תאמינו לי 50 שקל כיסא בהום סנטר. כסף זה לא הבעיה שלהם פשוט לא איכפת להם.

אם אני בבית אז חחמותי אצלי, היא באה ונשארת אצלי לישון לפחות שבוע (גרה בחו"ל), בזמן שהיא אצלי היא מטריפה אותי. בחיי אני לוקחת כדורי הרגעה.אני לחוצה כל הזמן אני ישנה לחוצה כשהיא אצלי. כל הזמן הערות וסיפורי ספתא בלתי נגמרים חזרות אינסופיות על משפטים חסרי תוחלת. בחיי לפעמים אפילו 3 כדורי הרגעה לא עוזרים לי.

בפסח האחרון אחרי שבישלתי ארגנתי הכנתי הכל, 2 הנסיכים הגיעו (בעלי ואמא שלו) והעבירו את כל החג בגרמנית, שפה שאני כמובן לא מבינה. ואני ישבתי וכמובן חייבת לחייך ולהתנהג בסופר נימוס וחן בשביל הילדים המתוקים והמהממים שלי.

בקיצור הולכת לקחת מעכשיו כדורי הרגעה.

לפעמים בא לי להעלם בחגים. פשוט לברוח

זה כל החגים... החמה יודעת היטב עברית |(אולי היה עדיף שלא- ככה הייתה פחות מתקשרת איתי

אני מחבבת אותה, אני חושבת שהיא אישה טובה אבל היא מאבדת את זה ככל שהיא מתבגרת.

נזכרתי שאני צריכה לחדש את כדורי ההרגעה שלי לקראת חגי תשרי.. בעלי יודע הוא אומר לי אל תקחי זה מיותר..

הודעתי חגיגית עכשיו לאמא שלי שאני לא באה בראש השנה, התחילה עם הלחצים- את חייבת לבוא,

לא היית הרבה זמן, יהיה כיף, אני אעזור לך וכו וכו וכו.

לא אמרתי לה "טוב נראה אולי אני אדבר עם בעלי וכו וכו"..

פשוט אמרתי לה "מצטערת לא באה, תודה על ההזמנה" וחמותי כנראה תגיע רק אחרי ראש השנה.. אז יכולהיות שאני מסודרת בראש השנה. תודה על התשובה שלך נתת לי כוחות להגיד לא לאמא שלי

אצל ההורים שלי הוא מלך מתייחסים אליו כאילו "תודה שהתחתנת עם הבת שלנו"

כשאמא שלו נמצאת אז הוא אומר לה: "תעזרי עם הילדים, את יכולה לנקות פה ושם". בגלל שאני בשום אופן לא מסכימה שהיא תנקה/ תעשה משהו שהיא לא צריכה מתוקף היותה סבתא (למשל לקרוא סיפור לילד, לשחק איתו בכיף וזהו!) אז אני פשוט

רצה לעשות הכל . הכי נוח לו הוא יודע שזה מה שיקרה.

ביומיום אין סיכוי שככה הוא מתנהג.

בתכל'ס אני רוצה חג לבד בכיף שלי עם המשפחה שלי בלי נספחים

הגישה שלך נכונה- למצוא פתרונות מעשיים. לי בא רק לברוח. לפעמים אני חושבת לברוח לחו"ל בחגים. לבד.

או עם חברות. הילדים יגדלו ואני אעשה את זה. אני פשוט רוצה להיות חופשיה בחגים. לבד. ילדותי מצידי אולי

אבל זה החלום שלי. כל יתר הזמן הכל מעולה. תודה על התשובה אני בהחלט אאמץ חלק מהדברים שכתבת

בתקשורת מול אמא שלך ומול בעלך.

בתור אחת שגם היתה סובלת אצל אמא שלה (מסיבות אחרות) והיום ברוך השם נהנית אני יכולה להגיד לך שהכל מתחיל ונגמר באיך את מסתכלת על הדברים ובאיך את מעבירה את הרצונות שלך לסביבתך.

חס ושלום וכרפס אם אני אגיד מילה יתחיל מחול שידים של בכי/ איך יכול להיות/ מה פתאום,

פרצופים אינסופיים ותלונות ופרצופים תשעה באב שימשכו ימים ושבועות. אפילו משהו קטן ביותר

אז אני סותמת את הפה. לא פתרון אבל אין לי פתרון אחר.

גם אמא שלי היא כזאת. שימי לב שלא כתבתי לך להעיר להן. ממש לא. כתבתי לשנות את צורת התקשורת. באופן כללי. זה ישנה את עצם הקשר שלך עם כל אחד מהם מיסודו.

אבל זה ארוך, עמוק ומורכב מדי כדי לדון על זה פה. אני גם לא אשת מקצוע אז אני לא יודעת איך בדיוק להדריך אוותך בלי לשגות. אני רק יודעת על עצמי שברגע שבתוכי התרחש שינוי, דברים השתנו גם מבחוץ. לא האנשים השתנו, אלא הסיטואציות שנוצרו בינינו. 

מה שאני בעצם מנסה להגיד זה שיש פתרון, הוא נמצא אצלך בפנים ואת יכולה להגיע אליו עם הייעוץ וההכוונה הנכונים.

מניח שגם היא עובדת ומכניסה משכורת.

סך החיוב החודשי בכרטיס אשראי - גלוי וברור בתנועות הבנק.

אם החיוב החודשי של כרטיס האשראי שלה בסכום סביר ביחס למשכורת החודשית שלה וביחס לסך ההוצאות של הבית - אפשר להבין שהיא מתעצבנת שאתה מבקש ממנה פירוט מדויק על מה הוציאה כסף.

גם בשותפות זוגית מקובל שבסכומים קטנים/סבירים כל אחד קונה לעצמו דברים שהוא אוהב בלי לבקש רשות על כל שקל.  

מניח שהיא לא קונה כל חודש שמלה ב 800 ₪.

כל עוד הכל בגבולות הסביר וביחס להכנסות וההוצאות הכוללות

שלכם.  

תרומות וזיכוי במס - התרומה מגיעה למי שתורמים לו.  

הזיכוי מגיע מהמדינה. לא מהנתרם.

אולי צריך פסיקה הלכתית שזה בסדר? שהרי גם המעשר הוא עניין הלכתי?

(3) העזרה למשפחה - הנושא הכי עדין ורגיש …

לא יכול לחוות דיעה בלי להכיר את המקרה באופן ספציפי

ההיגיון של החזרי המס הוא כזה:

המדינה רוצה לעודד אנשים לתרום, והיא עושה זאת על ידי זה שהיא שותפה לתרומה. ''על כל 65 אגורות שאתם תורמים, אני מוסיפה 35 אגורות''.

כלומר אנשים יכולים מראש לתרום סכום גבוה יותר ממה שהיו חושבים לתרום, על סמך זה שהם יקבלו זיכוי מהמדינה. ונמצא שעל ידי ההחזר מהמדינה, העמותות מקבלות יותר כסף.

לא סתם עמותות רוצות לעמוד בתנאים של סעיף 46, הן יודעות שזה מגדיל את המחזור שלהן (למרות שהזיכוי מגיע לתורמים ולא לעמותה, אבל בעקיפין זה מגיע לעמותה כי כאמור זה גורם לאנשים לתרום יותר).

אולי אחרי שתסביר לה את זה, היא תבין שאין שום היגיון לא לקבל כסף שמגיע לכם.

באותה המידה היא יכולה להתנדב לשלם יותר מס הכנסה, או פשוט לא לדווח בטופס 101 על הילדים שלה כדי לשלם יותר מס... אין בזה שום היגיון.

ההחזר מהמדינה לא פוגע בתרומה או בעמותות, להפך - כמו שכתבתי קודם, ההחזר עוזר לעמותות להתקיים.

1. בגדול, בד"כ חלק מהתנהלות זוגית, זו שותפות כלכלית מלאה. יכול להיות שלאשתך לא נח שיתפתח דיון על כל קפה ומאפה שהיא קנתה. מצטרף להמלצה שכל עוד סך החיוב באשראי שלה הוא סביר - תניח לזה. סביר שכשתתרגלו המתח סביב זה ירד.

2. כמו ש @פשוט אני.. כתב, אין שום הגיון לא לקבל את החזרי המס הללו.

האם זה מוריד את הסכום מהמעשרות? שאלה טובה שכדאי שתבררו ביחד הלכתית בבירור הסוגיא ו/או לשאול רב המקובל עליכם. אם צריך, תקבלו מהמדינה ותתנו גם את זה לצדקה, הצדקה רק תרוויח. בגדול ובלי להכריע פרטנית, סוגיית מה נחשב למעשר כספים היא קצת עמומה ויש מקום להתחשב בצורך.

(אגב, זה נכון לכל פער הלכתי שמתעורר בינכם)

3. בגדול, דברים כאלו צריכים להעשות בשיח בינכם. אם באמת המשפחה במצוקה ואתם בעודף, ראוי לעזור. מצד שני צריך לשים לב שלא מנצלים את טוב לבכם בצורה לא הגונה, או שתפגע בכם.

בגדול - כדאי מאוד לעבוד על שיח כנה וקבלת החלטות משותפת.

למשל, אם היא מתכוונת לתרום 650 בחודש כתרומות ומעשרות, אז ודאי שכדאי לקבל החזר.

האם עדיין לתת 650 או להעלות ל1000 (ואחרי ההחזר היא תרמה נטו 650), זו שאלה.

ודאי שעדיף. אפילו שתתרום 1000, תקבל 350 החזר. היא תרמה נטו 650, אבל העמותה קיבלה 1000. לא עדיף?

החזר המס הוא דרך להעלות את ההכנסות של עמותות מתרומות. 

אז ההתנהלות שאתה מתאר איננה מתקבלת על הדעת בשום הקשר, והכרחי להציב דדליין לשינוי גמור של המצב. זכותך המלאה כבן זוג לדעת מה הן ההוצאות, במסגרת משק הבית הכלכלי המשותף. אין שום זכות להסתיר הוצאות מבן זוג במסגרת משפטית מחייבת של זוגיות. השטות הלא נכונה בנוגע להחזרי המס היא המצאה שגעונית וקפריזה הגובלת בצידוק להתדיינות משפטית. והוצאות שאתה מתנגד להן עבור המשפחה, הן מתכון חד כיווני להיפרדות, שאתה תעשה רק נכון אם תשים להן סוף במסגרת המשפטית הזוגית המחייבת, עם דד ליין להפסקת הנוהג הזה לחלוטין.

אין משפט יותר מקַרב גירושין מאשר המשפט הנוראי הזה.

אם לא מדובר במקרי קיצון של הקיצון, לא מציבים דדליין אלא פותרים את הדברים בשיח.

רצוי מאוד להימנע מזה אם אפשר, אבל ספק גדול אם המצב המתואר - במידה והוא תיאור נאמן למציאות - הוא בר ריפוי חוץ מבנקיטת צעד דרסטי. המצב המתואר הוא של צד לשותפות שאיבד כל רסן, ולא ייתכן שהשליטה בסיטואציה תאבד לבלי שוב, כי ברור שהצד המתאר מתוסכל. ותיסכול זה יסתיים בהתפוצצות, שגירושין כשלעצמם לא יהיו המרכז האנרגטי שם. המינימום כצעד ראשון נשמע לבקש ולדרוש, בלי שום פשרות, דיווח הוצאות מלא ובחינתו במשותף ובעיון, תוך הסכמה של שני הצדדים לדיון בכל מקרה של חילוקי דעות בנוגע להן. אם אפילו זה ייתקל בסירוב, ודאי שיידרש דד ליין לפחות בנוגע להתעקשות הממארת לגבי החזרי מס על תרומות, ודיון נפרד עם דרישה לקבלת הסכמה בנוגע לכל העברת כסף נוספת למשפחה המורחבת.

2.נראה שלשניכם דפוסי חשיבה  שונים ביחס לכסף והדבר יוצר פער. לגיטימי ונורמלי.

השאלה היא האם הפתרון שנראה שקורה בפועל

שאתה האחראי על הניהול הכספי שקיפות מאזן וכו

הוא הפתרון הנכון לגשר על הפער והפתרון המקובל עליה.

3.איך שזה נראה הטוב לב שלה גובר וממילא היא מוציאה

אז אם כבר יצא מה זה משנה לך התדפיס

"דוד, הלך הכסף" תן חיוך תשמח בשבילה ותקדם הלאה

כנל לגבי התשלומים למשפחה. חרף שביקשת מוציאה- תחשוב שזה המעשר כספים מהמשכורת שלה וצקדם.

אישתך שמחה, זה העיקר.בריאה- תרקוד משמחה כל היום.

אז איך מגשרים על הפער

קובעים דייט קצר  ומדברים עליו מה חשוב לך מה חשוב לה ומנסים לאט לאט לגשר

דפוסי חשיבה ואמונות לגבי התנהלות עם כסף לא משנים ביום אחד

של הרב שלום ארוש פרק שני שנקרא כלי מחזיק ברכה.

תכלס העבודה כאן היא שלך לא שלה.

הדקדקנות וההתחשבנות  הזו נקראת מוחין דקטנות

לעומת מוחין דגדלות שאדם נותן ומתנהג בשפע.

הברכה השפע והפרנסה  בבית באה בזכות האישה,

אישה שמחה ברכה בבית פרנסה בבית שפע בבית

תפתח לה את היד ואת הלב שלך וישפיעו עליך שפע מלמעלה.

אתם צריכים לשבת ולהחליט בכללי על ההתנהלות הפיננסית.

מה חשוב לכל אחד?

לה חשוב להפריש תרומות ומעשרות בהיקף איקס מהמשכורות. אפשר להחליט שכן מקבלים את החזר המס מהמדינה (כתבתי לעיל למה הגיוני יותר), ולהחליט שמראש מחשבים את סכום המעשרות בהתחשב בהחזר. (שיוצא שנטו תרמתם את הסכום שרצתה).

לגבי פירוט האשראי ועזרה למשפחתה- לעניות דעתי, בהתנהלות פיננסית בחשבון משותף, צריך להחליט על מה מקובל על שני הצדדים להוציא. ומכאן כל אחד מוציא בשוטף על דעת עצמו בלי לשאול כל דבר את השני…

כמובן בהינתן המצב הכלכלי (יש אפשרות להוציא אקסטרה על פנאי? אין?)

נניח נשמע לי הגיוני להקצות סכום כלשהו בחודש בשביל דברים שהיא רוצה להוציא והם לא צורך בסיסי של הבית.

והיא למשל תוכל לבחור על מה להוציא אותו (בתי קפה, תכשיטים וביגוד למרות שיש מספיק, אולי גם מתנות וכו).

זה מבחינת הדברים שלאחד מבני הזוג זה נשמע מיותר, אבל לשני זה לא מיותר.

בהחלט חושבת שהיא לא צריכה לתת דין וחשבון על כל הוצאה שלה. מצד שני- לא להוציא בלי הכרה ובלי הסכמה כללית.

האם לעזור למשפחה שלה? תשבו ותבינו. תגיעו יחד להסכמה כלשהי. זה יכול גם להיות כחלק מהתקציב שהיא יכולה להוציא כראות עיניה… זה יכול להיות עד סכום מסוים הוצאה שמראש מוסכמת על שניכם.

האמת שאני כן רואה את החיובים של האיש שלי ברמת הפירוט. אבל רק כי אני סוכמת הכל למאזן שנתי ומעקב אחרי ההוצאות. לא מסתכלת דבר דבר ודורשת דין וחשבון. (הוצאות שעבורנו הן גדולות אנחנו כמובן מתייעצים לפני. אבל הוצאות ברמה השוטפת? לא. סומכת על שיקול דעתו…)

יש דברים שהחלטנו מראש שכרגע אנחנו לא מוציאים עליהם (נניח וולט). אבל אני לא אחטט לו בפירוט ואחפש אם קנה והסתיר. אם יהיה לו חשוב, נחליט לפי המצב הכלכלי אם אפשרי, אולי נפחית הוצאות על משהו אחר וכו. אבל בסוף שנינו מוציאים בלי לשאול, על פי עקרונות כלליים שהסכמנו עליהם…

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

מתומצתים

ב ביקשתי יפה

לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

נא לשלוח תקציר

לא ממש בקשה🤷‍♀️

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

ותודה לך על הפידבק 🙏

אחרי שבאיזשהו מקום ר"ח אדר פוגש לא כל כך בזמן. כשיש כל מיני מורכביות אלו ואחרות.

(ובכלל, בח"י השנים האחרונות ר"ח אדר הוא תאריך מורכב...)

אבל אם הדין שצריך לשמוח, אז נמצא איך לעשות זאת.

ושתמצא בקלות סיבות ממשיות בשפע לשמוח, ברכה הצלחה וישועה שלמה בכל תחום ותחום ב"ה 🙏

סע רק בדרכים טובות ✨

בארץ ישראל אין דרכים ישרות.

רק בניו יורק הרחובות בנויים כמו דף חשבון...

Yoaview | מהו קטע הכביש הישר הארוך בישראל? https://share.google/CVGv8ekLrwTwWDrwO

יש ביוטיוב אלפי שיעורים, למה דווקא את זה בחרת לפרסם כאן? מעניין לא פחות מאשר השיעור עצמו. 

לפרסם שיעור של 43 דקות ללא כל טקסט, מתאים יותר לקיר בפייסבוק מאשר לפורום...

לפחות אפשר להביא קטע מהתמלול שלו או דומה לזה.

השיעור הזה הוא שיעור חובה לדעתי.

צריך ללמד אותו לפני שאנשים מתחתנים

ובטח ובטח שגם אחרי החתונה

ועוד יותר כשיש בעיות

בפורום הזה לפעמים ומידי פעם ופעם ב..

אנשים מתייעצים לגבי קשיים בזוגיות

אז השיעור הזה הוא הפתרון

השיעור של הרב אייל ורד, שכותרתו "לבקר בעולמות אחרים: למה זוגיות מתפרקת ואיך בונים זוגיות עמידה?", עוסק בשורשי המשברים בזוגיות ובכלי המרכזי למניעתם.

​להלן תמצית הרעיונות המרכזיים מהשיעור:

​1. "העיוורון השקט" בזוגיות [04:00]

​הרב משווה את התפרקות הבית למחלות שמתפתחות בשקט, ללא כאב מיידי (כמו חסימת עורקים או גלאוקומה). ברוב המקרים, הבית לא מתפרק בגלל "פיצוץ" אחד גדול, אלא כתוצאה מהצטברות של דפוסים שוחקים, הזנחה וריחוק שנוצרים לאורך שנים, עד שהם חוצים "מסה קריטית".

​2. גרף ההתדרדרות: מפער לשנאה [06:15]

​הרב מציג "גרף" המתאר איך זוגיות של אנשים טובים עלולה לקרוס:

​פער: בין בני זוג יש פערים מובנים (הבדלי אופי, חינוך, תפיסת כסף, גישה לילדים).

​פער לא מטופל: הופך לריחוק.

​ריחוק: הופך לפגיעה.

​פגיעה מצטברת: הופכת לכעס ותסכול, ובסופו של דבר עלולה להגיע לשנאה ופירוק [09:40].

​3. הפער כמנוע לצמיחה [07:30]

​הרעיון המהפכני בשיעור הוא שפער אינו תקלה. הפער הוא המקום שבו האדם נדרש לצאת מעצמו, להתרחב ולגדול. "אשתו של אדם מגדלת אותו", וההתמודדות עם השונה היא תוכנית הגדילה של האדם.

​4. הכלי המעשי: "לבקר בעולם של הזולת" [14:20]

​זהו המסר המרכזי של השיעור. הרב משווה זאת לטיול בחו"ל:

​כשנוסעים למדינה זרה, באים בסקרנות, מנסים להבין את התרבות והנוף ולא מצפים שהכל יהיה כמו בבית.

​בזוגיות, עלינו ללמוד "להחתים דרכון", לשים את עצמנו בצד לרגע, ולצאת לביקור בעולם הפנימי של בן/בת הזוג [18:10].

​הקשבה פעילה: לעיתים קרובות, בן הזוג לא צריך פתרונות או עצות, אלא רק את החוויה שמישהו באמת הקשיב לו והבין את עולמו [23:30].

​5. דוגמאות לתיקון הפער [27:00]

​הרב משתף בסיפור אישי על ליל הסדר, שבו הוא הרגיש שהיה "מדהים", אך אשתו חשה חסר. רק כשהסכים "לעבור לעולם שלה" ולהבין מה חשוב לה (דברי תורה ולא רק שירה), הוא הצליח ליצור קרבה אמיתית ותיקון.

​סיכום [40:40]

​זוגיות עמידה נבנית על ידי המוכנות להשקיע בגישור על פערים ולא בהתבצרות בעמדה של "ככה אני וזהו". היכולת לבקר בהיכלו של השני היא המפתח לזוגיות שמחה וארוכת שנים.

נא לקרוא בלי לדלג. לקח המוווווון זמן לתמצת את זה.

תחשוב על זה

זה יכול להיות סטארט-אפ

ובטח תעשה מזה ארגזים..

אז אני אגיב כמו בפייסבוק..

לא בא לך? תגלול הלאה..

ועכשיו אענה בכל זאת כי אני נחמדה

השיעור הזה לדעתי בסיס לזוגיות

אכן היוטיוב מלא בשיעורים ..

אבל השיעור הזה לדעתי יכול לעזור הרבה.

כי הוא מדבר על משהו מאוד יסודי ובסיסי בבעיות בזוגיות.

שבין גבר לאשה יש פערים

וצריך להתייחס אליהם כאל הזדמנות לצמיחה. ולא כאל תקלה.

בנוסף הוא אומר שצריך לטפל בפערים, כי כשלא מטפלים בהם - ויש פגיעה ועוד פגיעה ועוד פגיעה- בסוף נהיית צלקת.

ואז כבר קשה לגשר על הפערים האלה

לכן כדאי לטפל בהם בזמן.

איך?

על ידי הקשבה אמיתית לצד השני.

ולא על ידי התקבעות בצד שלנו.

אלא לרצות להתקרב לצד השני ולהבין אותו.  מה חשוב לו. מה הוא רוצה.