"ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך"

כבר בגמרא מתחבטים בשאלה סגנונית מהותית על הפסוק.
הרי הפסוק מדבר בסגנון של מיעוט כאילו הדברים המבוקשים קלים ופשוטים אבל הרי ברור שהדברים האלה הם קשים ביותר וכמעט בלתי אפשריים איך באמת אפשר להסביר את ההבדל בין לשון הפסוק לבין מה שמצופה מאיתנו?

יש על כך הרבה תשובות אבל אני אנסה לענות משהו אחר

התשובה נובעת בעצם מהמשך הפסוקים שנראה לכאורה מנותק מהקשר הפסוקים אבל זוכה להבנה מחודשת בזכות השאלה.
בהמשך הפסוקים מדובר על חוסר הצורך המוחלט של ה' בתור מושלם ואדון הכל בעם ישראל לכאורה דברים אלו מהווים סתירה לבקשה של ה' מאיתנו שנשמור א מצוותיו ונאהב אותו, אלא שפה הדברים מובנים אכן ה' מבקש מאתינו לשמור את מצוותיו אבל הוא עושה את זה רק בשבילנו ורק לטובתנו ואילו לו בתור שלם אין הנאה שיוצאת לו מזה.

בעצם כך נענית השאלה בפסוקים הפסוק מבקש ממנו שנעשה את כל החובות שלנו אבל הוא יודע שזה אפשרי רק בדרך של הפנמה שמצוות ה' הם לא חובות המוטלות על האדם אלא זכויות הבאות לטובתו כדי לחיות חיים מוסריים ובריאים יותר.

דבר זה מופיע גם בפתיחה למסכת אבות "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" לכאורה אמור להיות להפך אם ה' רוצה שנצא זכאים בדין שייתלן לנו מצווה אחת שנשמור אותה! אלא שהמצוות הם לא חובות הם עצות והנחיות וככל שרבות ההנחיות לחיים טובים יותר כך הקב"ה מזכה יותר את ישראל.

שבת שלום

מוקדש לרפואת תמר רבקה בת אדית יעל

יפים מאוד!

מי שרוצה יש עוד אחד נחמד של "אח..." בפורום נוער..

הד"ת של "אח..." נמצא בפורום הזה.

[פעם שניה שאני קורא אותו... חחח...;) ]