"ובחרת בחיים"
סלוגן בעל שם משמעות נדירה,במיוחד אם הוא חרוט לך על הגוף בשחור פחם,באיזור של הלב,
האיזור שבעצם מפעיל את כל העולם שלך,את כל דרכי המלחמה שלך.
הלב הזה,שבזכות הפעימות שלו אתה עדיין קיים.
"ובחרת בחיים",בחרתי בחיים,לבחור בחיים,בחירה.בחירות.ימין,שמאל.נקודות קיצון לכאן ולכאן,לכאן ולכאן,לכאן ולכאן
וללב.שלי.ללב המת שלי.
יש לי שאלת רב,אולי יותר נכון שאלת רופא:
האם מותר לשקר לטובת עצמי?
נגיד-
מותר לי לחרוט על בחירה בחיים בזמן שאני מתה ומחכה בתור לקבל את חלקת הקבר הרעננה שלי,
כמו התור הארוך שמשתרך אחרי הבירזיה של בית הספר בזמן שהמורה ברחה לרגע מין הכיתה?
האם מותר לשקר לטובת שלום עם המוות והרצון לחיים של עצמי?
האם מותר בכלל לצפות למוות כשיש חריטה של בחירה בחיים?כשיש רצון קיצוני לבלום את החיים?
כשיש תשוקה אדירה לחיות לנצח?כשיש רצון נועז למות מיטה שקטה ועכשיו?
-עד כאן שאלותיי-
בעצם לשאול רבנים זה קצת מוזר בנושא הזה,גם לשאול רופאים זה לא משהו.
גפן כתבה לעצמה את הבחירות בחיים שלה,קברה אותן עמוק בתוך ספר ששווה שבעים ומשו שקל.
אנשים חוטפים את הספר,נשארו מימנו עותקים אחרונים.
אנשים מתים לדעת איך בוחרים בחיים.
אנשים בלויים,זרוקים על הכיסא במשרד או בדשא שבעיריה או בזולה של חצרוני(שלנו),
אוכלים פיתה בחומוס ומתים.
מעשנים ומתים.
מנגנים ומתים.
שותים מים(אלכוהול רק בחוץ)ומתים.
וגפן שם עם קעקוע על היד של "ובחרת בחיים".