תתקשרי.

הוא לא יודע שאת רוצה שהוא ילחם עלייך. אולי הוא חשב שגם ככה הפרידה כואבת לך והוא ויתר לך. אולי זה כאב לו מספיק ולהלחם היה שם אותו במקום שהוא לא היה יכול להתמודד.

אולי הוא חושב את אותה מחשבה כרגע והוא אומר "אבל בשביל מה, כדי לשמוע שהיא לא רוצה?"

ואם את חושבת שזה באמת לא מתאים, ואין בשביל מה כי אין לכם אותו יעד, ויכול להיות כיף אבל לא מה שאת צריכה, אז תקחי את הכאב ותתני לו מקום, ותלמדי לחיות עם זה, ותשמחי שיש לך תחושות בריאות וגם יכולת להתגבר. ובסוף זה כבר לא יכאב, כי תחושות אחרות ושמחות יחליפו את הכאב של המקום הריק בלב

אם זה מתאים או לא

אם הייתי יודע לא הייתי אומר לך את שתי האפשרויות

את יכולה לברר עם עצמך

את יכולה לברר עם מישהו שאת סומכת עליו

את יכולה לדבר עם הבחור

תחשבי מה יכול לקרות בכל סיטואציה. עם אילו תוצאות לא תהיי מסוגלת להתמודד (אם תדברי עם הבחור ישירות, זה יביך אותך? הוא יהיה מסוגל להגיד לא, אם זאת דעתו, או שהוא יכנס שוב למערבולת שתגיע בדיוק לאותה נקודה?). מה הסיכונים. מה הסיכויים. איזה הימור את יכולה לקחת ולדעת שאת מה שאת יכולה כבר עשית ואת מוכנה להמשיך הלאה.

ואז תפעלי לפי ההחלטה הזאת. אחרי זה תדעי יותר מאשר את יודעת עכשיו

נלחמנו עליכם. הרבה פעמים.

וגם כשהשארנו את המספר שלכם ואמרנו ננסה עוד כמה זמן שוב, ועבר זמן וניסינו 

וזה לא גורם לכם לרצות אותנו יותר, אלא זה רק גורם לכם להתעצבן למה אנחנו לא משחררים... (אז נלחמנו או לא נלחמנו?!) 

אז כן נמאס להלחם ואם אתם לא רוצות אז מוותרים כי שברנו לעצמנו את הלב מספיק פעמים בשביל שאולי שאתם תסכימו.

אל תכעסו עלינו ותנסו להלחם גם.

הרבה בהצלחה וזה יגיע בטוח ובעז״ה בקלות ובהירות לשני הצדדים 

אבל המקרה שלך זה המקרה שלך

והמקרה שלי זה משהו אחר

אני רק אומר שלפעמים זה קשה והוא/היא לא יוצאים מהראש כי הם היו נראים הכי שלנו. 

באמת שאני מבין אותך, לפעמים ממש ממש רציתי וכיוותי בכל ליבי שהיא תרצה, אבל בסוף זה לא קרה והיא לא רצתה גם כ״שנלחמתי״. 

וזה לא חוכמה להגיד אבל אם את באמת רוצה- תתקשרי/תשלחי הודעה, אין שום סיכוי בעולם שזה יזיק וזה יוריד ממך את הספק.

הלוואי שהוא יתחתן או שיתקשר אלי

אני לא יכולה ככה

מישהי שפגשתי שנה לפני זה שלחה לי הודעה כזאת. 

כתבתי לה שאני מאד מעריך את הפניה שלה אבל לא.

המסקנה שלי היתה לעשות פניה זהה למישהי שפגשתי כמה חודשים לפני כן - מתוך ההנחה שהיא תקבל את זה בהערכה במקרה הגרוע, ותסכים לפגוש אותי שוב במקרה הטוב. היא אכן העריכה את הפניה שלי אבל לא נפגשנו שוב

אז שאני יעשה את זה?

הלב שלי דופק שוב

אם הוא יגיד "לא מתאים" - תגידי לו "אני חושבת שיש סיבה לנסות"?

אם הוא יגיד "אבל את שוב לא תרצי" - תגידי לו "הפעם אני רצינית יותר"?

את מכירה אותו, יודעת מה הוא מרגיש ואיך הוא יגיב, ומה את רוצה.

ואם המחשבות מבלבלות אותך, אז פשוט תשאירי את זה לו. לדעתי - כן!

ואז אני יחליט לבד אם כן או לא,

אם כן אז אתקשר אליו ואולי נקבע עוד כמה פגישות והוא יברר עם עצמו למה הוא לא רצה אותי

אבל אם הוא יגיד לי שוב לא

אחרי שנפגש שוב

יישבר לי הלב

זה מה שעושים חברי הפורום הזה בצורה מקצועית.

אל תתני לזה להפחיד אותך.

נתתי ללב שלי להשבר המון פעמים, לא מצטער אפילו על אחת מהן.

לא, אני לא חושב שלשבור לעצמי את הלב זה מסוכן. אני חושב שלשבת בלי לעשות כלום, ולפחד מלהכנס לתוך קשר, ולפחד לאהוב באמת, זה מסוכן.

כאב של פרידה הוא חד, הוא ניתוק, הוא געגוע.

כאב של פחד הוא מקיף, מייאש, חשוך ואפל.

אני מעדיף לחוות את הקשר ולחוות את הניתוק מאשר לחיות באפילה.

ויום אחד אחווה קשר שיגיע למקומות שעדיין לא הייתי בהם, במקום להגיע לניתוק הכואב שאני כבר רגיל אליו

למה את חושבת שזה מסוכן?

העיקר כשאמרתי את זה כמה אמרו לי שזה זלזול עמוק ברצון הבחורה...

חרטה ברטה!!  

אבל לדעתי זה לא "יש ויש" אצל הבחורות, אלא אצל הגברים יש כאלה שלא יודעים לקרוא סימנים מהצד השני

ולהבין מתי זה "לא" נחרץ ומתי כן להלחם

אולי בגלל זה באמת לא כדאי להגיד ככה כי זה יכול לדחוף גם את חסרי הטאקט למעשים לא נעימים

אבל יכול להיות שזה בכלל געגוע לקשר ואני עדיין אוהתב אותו זה לא אומר שזהוא צריך להיות בעלי

החלטנו שזה לא מתאים אז זה לא מתאים

אני צריכה להבין את זה לתת לזה מקום ולהמשיך הלאה

אבל בכל זאת היום אשאל את הרב, מעניין מה הוא יגיד

שתצליחי לקבל החלטות נכונות ולהתגבר על רגשות שסותרים אותן

גם אם את צודקת (וכנראה שכן) זה לא חשוב להיות צודק בדברים הללו. "אל תהיה צודק תהיה חכם".

אם את חושבת שכדאי להלחם על מישהו, לפחות תנסי לאזור כוחות ולעשות את זה.  

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!