זה הכותרת לסיפור לידה השני שלי, המילדת המהממת התעקשה שנשים שיר ברקע בשלב הלידה, ביקשתי ישי ריבו וזה היה השיר הראשון שעלה לה... 
והמילים האלו, שבכותרת, כל כך מסכמות את החוויה שלי מהלידה השניה. רק אלוקים עדי כמה פחדתי ממנה, מהלידה, כמה לא רציתי להגיע לשלב של הלחיצות, כמה בלידה הקודמת כל שלב בה היה קשה ומתיש והסתבך והשיא היה בשלב של הלחיצות, היה לי כל כך קשה! כל כך כואב כל כך בלתי אפשרי ואז היא נולדה בלי נשימה ובכלל לא קיבלתי אותה אלי ובכלל לא הרגשתי כלום, רק פחד אחד גדול שב"ה הסתיים בטוב, אבל השאיר לי את ההשלכות שלו ללידה הזאת. ורק הוא הבין את הפחד שלי, וריפא אותי בצורה מדהימה בלידה השניה, לפני שבוע, אבל בל נקדים את המאוחר
מי שזוכרת, יום רביעי שעבר, יום לפני התלמ, כתבתי פה בפורום על צירים חזקים שנראו רק במוניטור (במסגרת מעקב כלשהו שעשיתי באותו יום) ולא הרגשתי אותם בכלל. מפה לשם הם הפכו ליותר מורגשים אבל רחוקים מאוד ולא סדירים ולא ידעתי מה לעשות... בסוף הערב אחרי התייעצות עם מוקד אחיות, הבנתי שבשביל השקט הנפשי שלי אלך להבדק, מקסימום יחזירו אותי.
יצאנו לבית חולים בעשר בערב, אחותי הוזעקה עוד קודם להיות איתנו שמא נצא בלילה וככה יהיה מי שישמור על הקטנה גדולה. כל כך לא האמנתי שאני יוצאת ללידה שארגנתי בקטנה דברים לילדה למחר וכל הדרך אני מתכננת עם בעלי את היום שלמחרת וגם "טוב נמלא דלק בחזור"...
מגיעים למיון יולדות ריק ושומם (כן כן שערי צדק, השקט נשמר לאורך כל הלילה גם בחדרי לידה, אחד הלילות הרגועים שם, ב'ה), מקבלת אותנו מיילדת שבהתחלה לא התחברתי אליה כל כך ואחר כך הסתבר שהיה לה כמה מקרים דחופים ולכן לא היתה פנויה אלי מספיק, אבל אחרי שנגמר והיתה רק איתנו, היתה מקסימה ממש! (מסקנה, כל יולדת צריכה את ההרגשה שהיא עכשיו היולדת הכי כאובה של המיילדת שלה והכי המיילדת איתה, לא משנה מה מחכה לה מאחורי וילון אחר...)
המיילדת בודקת אותי, בדיוק בקבלה היו לי רצף של צירים כואבים מאוד אז התייחסו אלי ברצינות ואני מנסה להרגיע אותם ואומרת להם שלא, זה עוד רגע ירגע ואז שעה לא יהיה לי בכלל ציר... המיילדת מחייכת אלי: פתיחה 4 את בלידה פעילה (במוניטור כל הזמן צירים והיא חוששת לשלוח אותי להסתובב עוד קצת בגלל שזה לידה שניה), יאללה לחדר לידה.
מקבל חדר תוך פחות משעה, לבנתיים במיון הריק אני ובעלי עם התרגילים של אמית (וואו איזה כיף להעביר איתם צירים ואת גם מרגישה שהם מסדרים לך את העובר טוב בתעלה, לא יודעת איך להסביר פשוט מרגישה), נאסרנו כבר בכניסה למיון כי בשירותים ראיתי דם די הרבה ולא היה לנו את מי לשאול, אבל שאלנו קודם לגבי התרגילים והרב התיר שבעלי יעזור לי בהם עם משהו חוצץ (מגבת, כפפה וכו'). אז היה מעולה, ממש זמן איכות לפני הלידה
אין לי עוד תיאורים דרמטיים להמשך, הלידה התקדמה לאט אבל בטוח לקחתי אפידורל כשהתעייפתי מהתרגילים(לידה שניה לא כזאת מהירה, אבל טובה) לפנות בוקר של יום התלמ הגיח לעולם הבן המתוק שלנו, שלב הלחיצות היה חלומי ממש, חמש דקות והתינוקי בחוץ, עם האפידורל הרגשתי אותו מגיח ממני בצורה מדהימה, לא כאב, לא היה לי קשה לא כלום.
לא תפרים, שעתיים בילינו עם הקטן בשקט שלנו בחדר לידה כי לא היה לחץ, הנקתי, נהנו ממנו, כל כך שונה מהלידה הקודמת, חסדי ה' עלי!
האישפוז היה קצת מבאס אבל מאחורינו ב'ה, ההנקה זורמת מהרגע שהגענו הביתה, אתמול זכינו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו והיה מרגש מאוד!
תודה לכל הבנות המקסימות פה על העזרה והתמיכה, בשמחות תמיד!
והמילים האלו, שבכותרת, כל כך מסכמות את החוויה שלי מהלידה השניה. רק אלוקים עדי כמה פחדתי ממנה, מהלידה, כמה לא רציתי להגיע לשלב של הלחיצות, כמה בלידה הקודמת כל שלב בה היה קשה ומתיש והסתבך והשיא היה בשלב של הלחיצות, היה לי כל כך קשה! כל כך כואב כל כך בלתי אפשרי ואז היא נולדה בלי נשימה ובכלל לא קיבלתי אותה אלי ובכלל לא הרגשתי כלום, רק פחד אחד גדול שב"ה הסתיים בטוב, אבל השאיר לי את ההשלכות שלו ללידה הזאת. ורק הוא הבין את הפחד שלי, וריפא אותי בצורה מדהימה בלידה השניה, לפני שבוע, אבל בל נקדים את המאוחר
מי שזוכרת, יום רביעי שעבר, יום לפני התלמ, כתבתי פה בפורום על צירים חזקים שנראו רק במוניטור (במסגרת מעקב כלשהו שעשיתי באותו יום) ולא הרגשתי אותם בכלל. מפה לשם הם הפכו ליותר מורגשים אבל רחוקים מאוד ולא סדירים ולא ידעתי מה לעשות... בסוף הערב אחרי התייעצות עם מוקד אחיות, הבנתי שבשביל השקט הנפשי שלי אלך להבדק, מקסימום יחזירו אותי.
יצאנו לבית חולים בעשר בערב, אחותי הוזעקה עוד קודם להיות איתנו שמא נצא בלילה וככה יהיה מי שישמור על הקטנה גדולה. כל כך לא האמנתי שאני יוצאת ללידה שארגנתי בקטנה דברים לילדה למחר וכל הדרך אני מתכננת עם בעלי את היום שלמחרת וגם "טוב נמלא דלק בחזור"...
מגיעים למיון יולדות ריק ושומם (כן כן שערי צדק, השקט נשמר לאורך כל הלילה גם בחדרי לידה, אחד הלילות הרגועים שם, ב'ה), מקבלת אותנו מיילדת שבהתחלה לא התחברתי אליה כל כך ואחר כך הסתבר שהיה לה כמה מקרים דחופים ולכן לא היתה פנויה אלי מספיק, אבל אחרי שנגמר והיתה רק איתנו, היתה מקסימה ממש! (מסקנה, כל יולדת צריכה את ההרגשה שהיא עכשיו היולדת הכי כאובה של המיילדת שלה והכי המיילדת איתה, לא משנה מה מחכה לה מאחורי וילון אחר...)
המיילדת בודקת אותי, בדיוק בקבלה היו לי רצף של צירים כואבים מאוד אז התייחסו אלי ברצינות
ואני מנסה להרגיע אותם ואומרת להם שלא, זה עוד רגע ירגע ואז שעה לא יהיה לי בכלל ציר... המיילדת מחייכת אלי: פתיחה 4 את בלידה פעילה (במוניטור כל הזמן צירים והיא חוששת לשלוח אותי להסתובב עוד קצת בגלל שזה לידה שניה), יאללה לחדר לידה.מקבל חדר תוך פחות משעה, לבנתיים במיון הריק אני ובעלי עם התרגילים של אמית (וואו איזה כיף להעביר איתם צירים ואת גם מרגישה שהם מסדרים לך את העובר טוב בתעלה, לא יודעת איך להסביר פשוט מרגישה), נאסרנו כבר בכניסה למיון כי בשירותים ראיתי דם די הרבה ולא היה לנו את מי לשאול, אבל שאלנו קודם לגבי התרגילים והרב התיר שבעלי יעזור לי בהם עם משהו חוצץ (מגבת, כפפה וכו'). אז היה מעולה, ממש זמן איכות לפני הלידה
אין לי עוד תיאורים דרמטיים להמשך, הלידה התקדמה לאט אבל בטוח לקחתי אפידורל כשהתעייפתי מהתרגילים(לידה שניה לא כזאת מהירה, אבל טובה) לפנות בוקר של יום התלמ הגיח לעולם הבן המתוק שלנו, שלב הלחיצות היה חלומי ממש, חמש דקות והתינוקי בחוץ, עם האפידורל הרגשתי אותו מגיח ממני בצורה מדהימה, לא כאב, לא היה לי קשה לא כלום.
לא תפרים, שעתיים בילינו עם הקטן בשקט שלנו בחדר לידה כי לא היה לחץ, הנקתי, נהנו ממנו, כל כך שונה מהלידה הקודמת, חסדי ה' עלי!
האישפוז היה קצת מבאס אבל מאחורינו ב'ה, ההנקה זורמת מהרגע שהגענו הביתה, אתמול זכינו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו והיה מרגש מאוד!
תודה לכל הבנות המקסימות פה על העזרה והתמיכה, בשמחות תמיד!
