יומיים בלי כדורים והגוף עם המון תופעות לוואי כנראה.

משו מציק לי בפנים, אני לא יודעת מה

אני צריכה לעשות משהו שיזעזע אותי, שיגרום לי לקרוס לגמרי לגמרי ולקום שוב יותר חזקה

(או שלא, לא אכפת לי כל כך. העיקר לקרוס כבר)

(אני משחקת אותה שאני בסדר כשאני לא ורוצה לפעמים שיתייחסו אליי ויבואו ויחבקו אותי חזק חזק ויתנו לי להתפרק בחיבוק שישמור עליי מלקרוס לגמרי ושפשוט יהיו. וכשינסו להתקרב אני אתרחק ואעשה עצמי אטומה כדי להמשיך לשדר שהכל בסדר.

תנו לי לצרוח. תנו לי לצרוח שאני מתפרקת לבד.)

כוסעמק.

את תלמדי מטעויות. אבל אפשרי בלי פשוט?

ודי לקחת ללב כל-כך.)

יש אותו ואת גרעין דביר ,
מה שזה לא יהיה בכלל...

אולי את באמת כזו?

כבר שנים שלא עקצצה לי התחושה הזו בגוף.

והנה פתאום שוב, זה נוכח, וזה מבהיל.

לא יודעת אם אני רוצה,

אבל אני רוצה.)

לפעמים זה מעצבן להתחשב באנשים אחרים.

לפעמים מעצבן שככה זה מתנהל.