עבר עריכה על ידי תופסת אומץ בתאריך כ"ט באלול תשע"ט 12:27
למילה השלמה בהקשר שציינת.
השלמה וקבלה - כזאת מאפשרת לאדם לשהות בהווה ולקבל את המצב הנתון, בדיוק כמו שהוא.
לעומת "השלמה", שמגיעה ממקום שהוא כנוע ומיואש. (המשמעות של השניה היא לא השלמה, אך יש אנשים שכשהם אומרים השלמה, לכך הם מתכוונים). בכל זאת חשוב להבחין ביניהם.
נסיון להשיג התקדמות מסוימת או ליצור שינוי, מוצלח יותר כשפועלים מתוך עמדה של קבלת המצב הנתון כמו שהוא. הוא מגביר את המוטיבציה והרצון לפעול לצד שימוש במשאבים וכלים אפשריים, כך שמאפשר בסיס חיובי ליצור שינוי יעיל ולאורך זמן.הפערים אכן נועדו לצימצום. התשובה פועלת ומניעה אותנו מבפנים להתקדם ולשאוף לתיקון בכל תחום בחיים. אך השאלות הן: מהו סדר העדיפויות שלך, עד כמה חשוב לך להתקדם וליצור שינוי בתחום מסוים. האם זה הזמן הנכון עבורך להשקיע בו את המשאבים הנפשיים שלך או שקיימים תחומים אחרים שצורכים ממך את מירב האנרגיות. מה הכלים שנמצאים בידייך במצב הנוכחי, והאם יש לך אפשרות להיעזר ולרכוש נוספים.
אגב, בקשר לקבלה כבסיס לשינוי, לאנשים מסוימים תהיה נטייה לחשוב שאם הם יהיו קשוחים עם עצמם, כך המשמעת העצמית תתחזק ותעזור להם להגיע לתוצאה הרצויה. אך בפועל אנחנו בנויים אחרת, ואין שום סתירה בין קבלה וחמלה לבין כח רצון, מודעות ומוטיבציה. להפך, ככל שנתייחס לנפילות בחוסר שיפוטיות עצמית, נזכור שאנו אנושיים ונקבל זאת בהבנה, כך יגדל הסיכוי שנצליח להתקדם לעבר הכיוון הרצוי. קשיחות ונוקשות יכולות להניע מוטיבציה, אך לטווח הארוך היא כנראה לא תחזיק מעמד, כיון שהמוטיבציה לא מחוברת פנימה אלא מונעת מבחוץ. ואף אדם לא אוהב לעשות דברים מתוך שיפוטיות וביקורת תמידית על עצמו.
ובעיקר, ההשפעה שלהן על הנפש שלילית ומזיקה. אפשר ליצור משמעת עצמית מתוך קבלה, ההבדל הוא בדרך התגובה העצמית.
בנוגע לשאלתך האם יש דברים שלא צריך להשלים איתם - בכל תחום עדיף להתמקד בהשלמה מתוך קבלה, כי היא מאפשרת שינוי בצורה חיובית. אך אם אדם בתחום מסוים הגיע להשלמה מתוך ייאוש חלילה, לא רק שלא ייתאפשר שינוי אלא שהוא גם מזיק.. מתוך הדוגמאות שציינת, בעיניי העיקר והכי חשוב שהוא לא יגיע לייאוש מבחינה רוחנית, כי המצב הרוחני הוא המהותי ביותר.
הוא הפנימיות של החיים שלנו והסיבה שלשמה הגענו. כל השאר הם רק תלבושות ותפאורות שנועדו לעזור לנו ולדחוף אותנו להתעלות ולתקן. כשקיימת תנועה והתקדמות רוחנית, היא ממילא משפיעה בקשר ישיר על שאר ההישגים הגשמיים והחומריים שלנו במציאות הפרטית והכללית.
אסייג שאני לא חושבת שאפשר להתייאש ולהשלים באמת עם המצב הרוחני.. לכאורה אפשר, כלפי חוץ. אך הכח שמניע את כולנו את כח החיים.
ולכן מעצם החיות, במודע או לא במודע, לא משנה באיזו הגדרה נשתמש, מה שדוחף אותנו לפעול ולהשתפר תמידית הוא כח התשובה שמגיע מבפנים, וקשור באופן ישיר לכח החיים.
במידה וחלילה אדם נמצא במקום של ייאוש (בהנחה ולא מדובר חלילה בדיכאון, שהוא גם לא מבחירה)
גם שם, מתוקף היותו הוא שואף לפעול ולהשתפר, כי הכוחות הפנימיים דוחפים ומניעים להתקדמות תמידית. אפילו כשמדובר במעשים שאינם ניראים קשורים למצב הרוחני, הם מגיעים ומונעים משם, מתוך הרצון לתקן ולהתקדם, מכח התשובה והחיים.
לכן השלמה מתוך ייאוש היא כל כך מסוכנת, כי היא כביכול עומדת בסתירה למי שאנחנו ולכח שמניע אותנו מבפנים. אז גם אם אדם הרים ידיים מבחינה רוחנית, המעשים והביטויים של המצב הרוחני שלו ממשיכים לפעול בחיים בתחומים אחרים ואפילו באותו תחום.
אפשר לומר שהוא אולי פחות ער או שפיתח אדישות מסוימת, אבל הוא לא באמת התייאש.
והאמת שקוראת מה שכתבתי וזה פותח פתח לדיון הרבה הרבה יותר עמוק, ויש הרבה מה להרחיב על זה.. אך זה לא הזמן והמקום.
שנה טובה ומתוקה וטוב גלוי!
