עבר עריכה על ידי נאור97 בתאריך כ"ז באלול תשע"ט 16:38
קרא שוב את תגובותיי הראשונות ותראה שלא חלקתי על דבריך בחשיבות הטעם העליון אלא הוספתי את חשיבות הטעם התחתון, כניגוד לדבריך "ואם תאמר מה יהא על תיקון תתא, התשובה שבזה יש לבטוח בה' שבסוד השלם מונח גם כל שאר הטעמים".
זו להבנתי המחלוקת בינינו. חשיבות הטעם התחתון. אם אתה מסכים עם מה שכתבתי בחשיבותו אנחנו בעצם לא חולקים ולא הבנתי מה אתה מקשה כי מלכתחילה הסכמתי איתך בחשיבות הטעם העליון ורק הוספתי את חשיבות התחתון.
כתבת עוד בהמשך הדברים דלעיל-"ואם יש קושיא שמקשה לבטוח בה', בחינת "תנו לכם מופת", אין הכי נמי שטעם בדרך הבנה מקובלת עוזר להיות קשור בדרך ה', אבל לא להישאר שם אלא לעבור לעבר הסוד עצמו, ועבר עומק המשמעות שלשמה הקב"ה ברא את העולם ונתן את התורה".
"ואם יש קושיא"- זה לא אם יש קושיא. בכל מקרה צריך לחתור להבין. זה רצון ה'. וכפי שעשו והבינו הראשונים.
ואותו דבר לגבי הפסקה השניה של דבריך- לא חולק ולא חלקתי על כלום מה שכתבת שם. והרב קוק לא שינה כלום מדורי דורות. אם אתה רוצה עיין שוב בדבריי ותראה שהדגשתי שוב ושוב שטעמי מצוות אינם סותרים את הטעם העליון מחד ומאידך את העובדה של חשיבות הטעם התחתון.
נראה לי שאתה פשוט מכניס לי דברים שלא כתבתי. קרא הכל שוב. ומסיבה זו היה נראה לי שאתה חולק על מה שכתבתי והכנסתי את דעתי לדבריך.
*לא שייך לומר מה יותר חשוב. טעם עליון או תחתון. שניהם נצרכים.
והעיקר שהאדם מכוון לעשות את רצון ה', בין אם זה מתוך עשיה בלי הבנה בין אם זה עשיה מתוך הבנה (ותפיסה שההבנה גופא היא רצון ה').
התיקון המוסרי של האדם הוא מטרה בעולם. וכשעושים אותו מקיימים רצון ה'. וחלק מהתיקון המוסרי זה לעשות עם הבנה.
