אחרי לידה...
יותר נוח לי בהודעות, אין לי סבלנות לשיחות טלפון טרחניות של: איך את מרגישה? ואיך הוא יונק/ישן? ואיך עברה הלידה? יש תפרים? ואיך הגדולה מגיבה?
מילא אם הייתי יכולה להקליט את עצמי ולהשמיע לכל השואלים... ככה בהודעות אני יכולה לבחור מתי לענות ולא צריכה לחשוב על הטון דיבור שלי ואין שאלה שתפתיע אותי ןאצטרך לתת מיד תשובה...
מבינות אותי?
אני קצת על מצפון כי יש לבעלי אחות שממש רוצה לדבר איתי ולשמוע איך היה, היא מתקשרת המון ואני לא עונה... כותבת לה אח''כ הודעה נחמדה שנחתי/הנקתי וכו' וסליחה שלא יכולתי לענות ושואלת מה שלומה וכו', אבל הכל בהודעות... ובעלי טוען שצריך לתת לה קצת יותר יחס (היא במצב אישי לא פשוט), שלא תבינו כבר דיברתי איתה פעם אחת בטלפון אחרי הלידה אבל ניסתי לקצר כמה שאפשר בגלל שיאן לי כוח וסבלנות וזהו... אוף אני עד כדי כך רעה? (היא קצת חסרת טקט ושואלת שאלות שלפעמים לא נוח לי איתם וגם לא יודעת לסיים שיחות ולא מבינה רמזים או אמירות ברורות שאני צריכה לסיים... אז נתתי גם לבעלי לדבר איתה בחלק מהפעמים שהתקשרה וחלק לא ענתי ועשיתי כמו שרשמתי למעלה)
בעלי שואל למה עם סבתא שלי יכולתי לדבר שיחה ארוכה ואיתה לא... אז יש הבדלים כמה... קודם כל כי זה סבתא ואני לא יכולה לא לדבר איתה אחרי הלידה, וגם לב לקח זמן עד שהתפנתי לשיחה ואיתה גם ידעתי ששיחה אחת תספק אותה, אז הקדשתי לזה כמה דקות וכמה שאלות חסרות טקט, בידיעה שלא תהיה עוד שיחה כזאת... עם גיסתי זה חוזר שוב ושוב וכל שיחה ארוכההה (היא ממש חייבת לדעת אם הפטמות עדיין כואבות לי, כן זה רמת השאלות שהיא שואלת...)
וכל השאר לא דיברתי כמעט בטלפון (משפחה, חברות, עבודה הכל בהודעות)
אוף כתבתי מבולבל מקווה שהבנתם אותי, תגידו לי שאני נורמלית או לחלופין תכתבו לי שאני רעה... רק שאדע איפה אני עומדת...
יותר נוח לי בהודעות, אין לי סבלנות לשיחות טלפון טרחניות של: איך את מרגישה? ואיך הוא יונק/ישן? ואיך עברה הלידה? יש תפרים? ואיך הגדולה מגיבה?
מילא אם הייתי יכולה להקליט את עצמי ולהשמיע לכל השואלים... ככה בהודעות אני יכולה לבחור מתי לענות ולא צריכה לחשוב על הטון דיבור שלי ואין שאלה שתפתיע אותי ןאצטרך לתת מיד תשובה...
מבינות אותי?
אני קצת על מצפון כי יש לבעלי אחות שממש רוצה לדבר איתי ולשמוע איך היה, היא מתקשרת המון ואני לא עונה... כותבת לה אח''כ הודעה נחמדה שנחתי/הנקתי וכו' וסליחה שלא יכולתי לענות ושואלת מה שלומה וכו', אבל הכל בהודעות... ובעלי טוען שצריך לתת לה קצת יותר יחס (היא במצב אישי לא פשוט), שלא תבינו כבר דיברתי איתה פעם אחת בטלפון אחרי הלידה אבל ניסתי לקצר כמה שאפשר בגלל שיאן לי כוח וסבלנות וזהו... אוף אני עד כדי כך רעה? (היא קצת חסרת טקט ושואלת שאלות שלפעמים לא נוח לי איתם וגם לא יודעת לסיים שיחות ולא מבינה רמזים או אמירות ברורות שאני צריכה לסיים... אז נתתי גם לבעלי לדבר איתה בחלק מהפעמים שהתקשרה וחלק לא ענתי ועשיתי כמו שרשמתי למעלה)
בעלי שואל למה עם סבתא שלי יכולתי לדבר שיחה ארוכה ואיתה לא... אז יש הבדלים כמה... קודם כל כי זה סבתא ואני לא יכולה לא לדבר איתה אחרי הלידה, וגם לב לקח זמן עד שהתפנתי לשיחה ואיתה גם ידעתי ששיחה אחת תספק אותה, אז הקדשתי לזה כמה דקות וכמה שאלות חסרות טקט, בידיעה שלא תהיה עוד שיחה כזאת... עם גיסתי זה חוזר שוב ושוב וכל שיחה ארוכההה (היא ממש חייבת לדעת אם הפטמות עדיין כואבות לי, כן זה רמת השאלות שהיא שואלת...)
וכל השאר לא דיברתי כמעט בטלפון (משפחה, חברות, עבודה הכל בהודעות)
אוף כתבתי מבולבל מקווה שהבנתם אותי, תגידו לי שאני נורמלית או לחלופין תכתבו לי שאני רעה... רק שאדע איפה אני עומדת...
