צריך למצוא מקום לכיפור, אולי באמת ניסע איתו לשם. (מטומטמת, אין סיכוי שירשו לך.)

איך נעבור יומיים ראש השנה ואז חגים ודי כבר משפחה ואנשים, אני צריכה שקט לתמיד. 

לאליפוללאליפול. אני מפחדת לדבר ולהבהיל. כל כך.

(תודה שדיברת איתי עד 4 בבוקר. תודה על החיבוקים. תודה על החיבוק הנייד.

אני אוהבת אותך.)

כוסעמק.

את תלמדי מטעויות. אבל אפשרי בלי פשוט?

ודי לקחת ללב כל-כך.)

יש אותו ואת גרעין דביר ,
מה שזה לא יהיה בכלל...

אולי את באמת כזו?

כבר שנים שלא עקצצה לי התחושה הזו בגוף.

והנה פתאום שוב, זה נוכח, וזה מבהיל.

לא יודעת אם אני רוצה,

אבל אני רוצה.)

לפעמים זה מעצבן להתחשב באנשים אחרים.

לפעמים מעצבן שככה זה מתנהל.