העיניים שלי אדומות משום מה.
אף אחד לא יודע.
אף אחד לא יודע איך מרגיש שנאה עצמית כזאת שגורמת לך למחוק את עצמך של השנה האחרונה. להשאיר נקודות. לקוות שבקרוב כבר לא תוכלי ומשהו יעצור אותך. כי כואבת היד. והלב.
או לזרוק ציורים של הנשמה שלך לפח. לרצות לשרוף. אבל לא לשרוף כי לשרוף זה צומיסטי.
לשתות משהו חריף כי אולי הדף לא נשרף אבל הנפש כבר מזמן שרופה אז שגם הקיבה תישרף. ככה אולי העולם יראה טוב יותר.
וצמרמורת בכל הגוף.
וקור
ודמעות
שופר
הרס. הרס מוחלט של כל החיים או שלא. חתולה שמיללת ונשמעת כמו תינוק שבוכה.
חושך
ונקודות.
לא. אני לא אבכה בגללך, אלוהים. הבנתי אבל לא רציתי להבין. פעם לא הייתי ככה. פעם רציתי רק אלוקות היום שכחתי. אז היום אני סתם חופרת ותאוותנית ולא בוגרת. זה מה שאני היום. ההפך המוחלט מלפני שנה.
וטסה ורוצה להשרף. לא מגיע לי.
יין מסריח
אני לא רוצה אני לא רוצה אני לא רוצה אני לא
רוצה אני לא רוצה אני
לא רוצה אני
לא
רוצה
למה אני בקושי מצליחה לשתות אותו?
טאטע כואב לי הלב. והקיבה.