מחשבות.. ועוד,ועוד..
ידעתי ואני יודעת שיש בי את זה,
אבל חשבתי שכבר הצלחתי להיפטר ולמחוק..
ולהתגבר..
ופתאום זה תופס אותך לא מוכנה..
ואת שונאת,וזה..
והדמעות מתחילות לעלות,מראות לך את העולם מטושטש,ואז נבלעות.
נו, מה את עושה עניין..
זה מזכיר לי את היסודי..
בדיוק חשבתי על זה היום או אתמול.
ומה גרם לזה..
אני זוכרת אותה עומדת,אומרת איזו מילה,וממשיכה הלאה..
ולי כאילו לא אכפת..אבל מבפנים לגמרי כן.
עד שאת לומדת להתגבר,כי כאילו מה את מראה מסכה מבחוץ כשאת בעצם לא.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
